הקלה בענישה בעבירת הריגה

לכן, אין לשלול את הגישה לפיה היה מקום לשקול הטלת העונש המקסימלי המנוי בגין עבירת ההריגה או בקירוב לו. בהיתחשב בנימוקים לקולא שצוינו, לרבות הודאת המערערים, נסיבותיהם האישיות, גילם, עברם הפלילי שאינו מכביד, החרטה שהביעו ואף הרקע למעשה – דעתי היא כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי, 15 שנות מאסר בפועל, הנו מאוזן וראוי אף אם הוא נוטה לחומרה.

...

היא מורכבת מאיזון עדין בין כבודו של הקורבן לבין חירותו של המורשע בהליך הפלילי הקונקרטי, בין הנסיבות בהן פעל העבריין לבין התוצאות הקשות של מעשיו (ראו דברי כבוד השופטת מ' נאור, ע"פ 6147/07 אביסידריס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.7.09)) ובין העניין הציבורי בגמול ובהרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו דברי כבוד השופט י' דנציגר בע"פ 2235/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.11.08)).

התוצאה היא כי הפרט חייב לקיים את הנורמה ההתנהגותית המחייבת.

דווקא מפני שמבצע עבירת ההמתה סבור שיש לו פטור המאפשר לו לבצע את המעשה ופועל בגדר עשיית דין עצמית, אין מנוס אלא להחמיר עמו.

יפים לענין זה דבריו של חברי השופט הנדל: "הדין חייב לשמור על עיקרון קדושת החיים באמצעות הכלים העומדים לרשותו. הקלה בעונש בעבירת הריגה עלולה לשלוח מסר של השלמה עם המעשה או הבנתו. תגובה כגון דא מחלישה את חובתה של החברה להגן על כל המצוי בשטחה מפני הפגיעה החמורה מכל" (ע"פ 865/09 חמאד נ' מדינת ישראל (10.12.2009)).

...

סוף דבר – לדעתי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו.

הסניגורית המלומדת ד"ר לרנאו, שכחברתי סבורני כי לא הניחה אבן לא הפוכה, ביקשה לראות את הפרשה על רקע רחב, חברתי-תרבותי, קרי, מצב המערער ואמו אל מול המשפחה המורחבת (סיטואציה שהזכירה לי במשהו דמות מדמויות הספר גוף שני יחיד מאת סייד קשוע, אף כי שם לא באו הדברים לכלל אלימות).

ובאשר לעונש, לטעמי – לאחר עיון בתסקירים ושמיעת טענות – סבורני כי אין הוא מצוי כל עיקר, ברף גבוה בנסיבות.

הקלה בעונש בעבירת הריגה עלולה לשלוח מסר של השלמה עם המעשה או הבנתו.

...

נוכח כל האמור, לאחר שלקחנו בחשבון את נסיבות המקרה שבפנינו, בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות ביצוע העבירה, במידת אשמו של הנאשם ובמדיניות הענישה הנהוגה, אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם במקרה זה הוא בין 12 ל-17 שנות מאסר בפועל.

אין זה עניין של יום ביומו לבית המשפט לדון נאשם המורשע מחד בעבירה כה חמורה, ומאידך אשר כה רבים מדברים בשבחו מעומק ליבם מתארים את פועלו ככזה שהשפיע על חייהם לחיוב באופן ממשי, והכל באופן בולט ומובהק.

לאור כל המקובץ ולאחר ששקלנו את השיקולים לקולא ולחומרא, אנו משיתים על הנאשם מאסר בפועל למשך 14 שנים בניכוי ימי מעצרו מיום 13.9.09- 10.11.09.

בע"פ 7222/19 אלגרגאוי נ' מדינת ישראל; 10.10.2021 נקבע על ידי השופט ע' גרוסקופף בהסכמת יתר חברי ההרכב, כי הרפורמה כשלעצמה אינה מצדיקה הקלה וכי הענישה במסגרת העבירה לא באה במטרה להקל עם הממיתים בקלות דעת, אשר עובר לרפורמה, הורשעו בעבירת ההריגה אלא נועדה לעלות "בקנה אחד עם העונשים שבתי המשפט נוהגים לגזור בעבירות הריגה בנסיבות של תאונות דרכים, מקרים שבהם מטבע הדברים היסוד הנפשי הוא, ככלל, קלות דעת" (ראו בהקשר זה דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119) (עבירות המתה), התשע"ד-2014 ה"ח ממשלה 873,862).

...

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים אני סבור שאין להיעתר לבקשת המערער.

הקלה בעונש בעבירת הריגה עלולה לשלוח מסר של השלמה עם המעשה או הבנתו.

...

היא מורכבת מאיזון עדין בין כבודו של הקורבן ועקרון קדושת החיים לבין חירותו של המורשע בהליך הפלילי הקונקרטי, בין הנסיבות בהן פעל העבריין לבין התוצאות הקשות של מעשיו, ובין העניין הציבורי בגמול ובהרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם (ר' דבריו של כב' השופט הנדל בע"פ 865/09 חמאד ואחר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 10/12/09).

לאור האמור לעיל, ולאור חרטתה הכנה של הנאשמת, ניסיונה להציל את המנוח לאחר הירי והעובדה שמדובר בירייה אחת בודדת, לצד התוצאה הקשה של המעשים והכלל בדבר כיבוד קדושת החיים, אנו גוזרים על הנאשמת מאסר בפועל למשך 10 שנים מיום המעצר – 07/09/10.