הקלה בעונש על בנייה ללא היתר

ב"כ הנאשם צירף לטיעוניו לעונש הכתובים מיום 2.5.19 מיסמך רפואי מיום 17.12.18 על שם הנאשם ובו פירוט תחלואי הגוף שאובחנו אצל הנאשם הכוללים מחלות לב אסכימיות, סוכרת, ניתוח לקיצור קיבה, קשיי נשימה, כאבי פרקים וגב תחתון; אישור מיום 22.12.16 על השאלת כיסא גלגלים מעמותת השלום לטפול בקשיש וזאת על רקע הדרדרות במצבו הבריאותי; אישורי זכאות לגימלאות לשנת 2018, שנת 2016 ושנת 2017 מטעם המוסד לביטוח לאומי; קבלות עבור תשלומי הנאשם למאשימה משנת 2016 הקשורות לבניה האסורה; אישור מטעם תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ 'מי הגליל' מיום 16.3.19 על תשלום דמי ההקמה עבור חיבור מים וביוב בנוגע למבנה הבנוי על המקרקעין הידועים כגוש 21183 חלקה 45 על שם מר חוסאם יחיא עאסלה (אעיר כי מדובר בפרטים אינם פרטי הנאשם ולגבי גוש חלקה אומנם מדובר בגוש חלקה שונים אך ישנן אמות מידה לרלוונטיות לכאורה על רקע הפרטים שישנן בבקשה לקבלת היתר בניה); עמוד מבקשה לקבלת היתר בניה.

עפ"א (חי')20643-12-17 הוועדה המקומית לתכנן ובניה 'שפלת הגליל' נ' מוראד (מיום 6.2.18)-ערעור על קולת העונש.

המדובר בצו הריסה שניתן נגד בנייה ללא היתר בהקף 397 מ"ר לערך ועשיית שימוש בה. נקבע מיתחם עונש הולם הכולל קנס בשיעור שבין 15,000 ₪ ל- 35,000 ₪, לצד חתימה על התחייבות כספית ומאסר על תנאי.

...

במסגרת השלמת טיעונים הפנתה המאשימה לסמכות לפי חוק להטיל קנסות ששיעורם מחושב לפי קנס יומי מצטבר ושקילת טיעוני המאשימה על רקע האמור לצד התקופה הממושכת שבה לא קוים הצו ונעשה שימוש בבניה האסורה.

על רקע האמור ניתנה ההנחיה שלא לנקוט גישה סלחנית לגבי עבירות אלה, שמא יועבר מסר שלילי לציבור.

על רקע האמור, שוכנעתי כי בנסיבותיו של הנאשם ולאחר שקילת השפעת הענישה על בריאותו של הנאשם – ניתן להעניש את הנאשם באיזון רכיבי ענישה הכוללים מאסר מותנה, קנס והתחייבות ללא גזירת מאסר לריצוי בפועל.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע במשך שנתיים העבירות שבהן הרשעתיו או אחת מהן.

נקבע בפסק הדין: "המדובר בעבירת בניה בוטה, לאור השמש בבחינת לית דין ולית דיין. המערער בנה למגורי משפחתו בית בשטח של 100 מ"ר באזרו שייעודו התיכנוני אוסר זאת במפורש... עם כל ההבנה למצוקת המגורים בישראל בכלל, ובדרום בפרט, על החברה בישראל להביע עמדה ברורה, לגבי עבריינות בנייה מסוג שכזה. בתי המשפט מצווים לאמירה ברורה, ביחס לאותם שעושים דין לעצמם, לאור יום, בשער בת רבים, ובונים מבנים שלמים, ללא היתר, ובשטחים האסורים לבניה". ביחס לעונש שהושת, קנס בסך 30,000 ₪, בית המשפט המחוזי מצא כי חרף הנסיבות המקילות הרבות שהיו לאותו מערער, "...סכום הקנס בתחתית רף הענישה הראויה לעבירה שכזו...". *** בעניינינו אין עבירת בניה, שימוש תואם את יעוד המקרקעין.

בעניינינו, לא מצאתי כי יש לסטות ממיתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא התוצאה בשים לב למיתחם העונש ההולם ולנסיבות שפירטתי לעיל, שנוגעות ושאינן נוגעות לבצוע העבירה, ובשים לב להוראות תיקון 116 לחוק התיכנון והבניה, שהחמירו את הענישה על עבירות מתחום התיכנון והבניה, מצאתי לגזור על הנאשם 1 בגין האישום הראשון קנס על סך של 25,000 ₪ והתחייבות בסכום כפול מגובה הקנס ובגין האישום השני קנס על סך של 35,000 ₪ נוספים לצד התחייבות על סכום כפול.

...

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 : קנס בסך 60,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-30 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.10.22 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

אני מורה לנאשם להרוס מבנה המגורים.

אני מורה לשני הנאשמים ביחד ולחוד להרוס את חמשת המבנים.

המאשימה מערערת על קולת העונש שהוטל על מי שבנה בשטחו, המיועד למגורים, מבנה בן שתי קומות למגורי משפחתו, אך ללא היתר בניה כדין, והתגורר בנכס עם משפחתו תקופה ארוכה.

לעניין הקנס, טענה המערערת כי מדיניות הענישה הנהוגה שהביאה מטעמה מורה על עונש מינימאלי של לפחות 70,000 ₪, וכן כי ערעורים על קלות העונשים בעבירות התיכנון והבניה מתקבלים ומורים על החמרת הענישה בכלל; כי קיימת מגמת החמרה ענישה לאור תיקון 116, ויש ללמוד מהפסיקה המחמירה שהייתה עובר לתיקון מקל וחומר למקרה דנן; כי העונש שנקבע חורג לקולה מהקנס הקבוע לפי הוראות תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – תיכנון ובניה) התשע"ח – 2018, אשר היו בתוקף גם בעת מתן גזר הדין.

...

לפיכך, בקשת המערערת להחמיר גם ביחס להתחייבות – נדחית.

התוצאה סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בעיקרו, כאמור בסעיף 95 ו- 96 לעיל: תחת הקנס שנקבע, יועמד הקנס על 80,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו.

בנוסף ובמצטבר ישלם המשיב "קנס נוסף" בן 11,200 ₪, כגובה האגרה שלא שולמה, או 14 ימי מאסר תמורתו.

מטרת תיקון 116 היא החמרה כללית בענישה על עבירות תיכנון ובניה תוך הבנה כי הקף הבנייה איננו השיקול היחיד בחומרת העונש, אלא גם צרכי השעה למיגור תופעת הבנייה הבלתי־חוקית.

הפסיקה חזרה והדגישה כי עבירות על דיני התיכנון והבנייה מהוות מכת מדינה שיש להלחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה בשים לב, בין היתר, לאנטרס הכלכלי הנילווה לעבירות אלה (ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 724-725 (1978); ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (1) 533, 536-537 (1983); רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59 (2002); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל, פס' ה' (22.5.2005); רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006)).

הליכים נוספים מהם ניתן ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים: ב-תו"ב 55922-12-18 מדינת ישראל נ' אל רזאק (פורסם במאגרים, 21.11.2022) הורשע הנאשם בעבירת שימוש בשטח של 296 מ"ר והושת קנס בסך 53,280 ₪ בנוסף להיטל השבחה בסך 196,870 ₪, והתחייבות בסך של 30,000 ש"ח. אמנם, היטל השבחה אינו בגדר קנס (למשל: עפ"א (מחוזי חי') 49104-09-20 הוועדה המרחבית לתיכנון ובניה- שפלת הגליל נ' ראיד (פורסם במאגרים, 1.3.2021)), אולם מדיניות המאשימה היא כי כאשר הושת על הנאשם היטל השבחה בסכומים משמעותיים, המאשימה מתחשבת בגובה הקנס ומגיעה להסדרים מקלים יחסית.

...

את מתחם העונש ההולם יש לקבוע אפוא תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

לעניין צווי התאמה/הריסה: בכל הנוגע למבנה אליו מתייחסת עבירת אי־הציות, לאור הפרשנות שניתנה לאחרונה על־ידי בית המשפט המחוזי לסעיף 254ב(א) לחוק (למשל: עפמ"ק (י-ם) 46459-04-22; בקשת רשות ערעור נדחתה ב-רע"פ 7410/22 עוויסאת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.2.2023)), כאשר מופר צו התאמה/הריסה אין להאריך בגזר־הדין את המועד לקיום הצו שניתן בעבר (כבקשת ב"כ הנאשם בהליך זה), אלא יש להטיל צו חדש, שיחולו עליו הוראות סעיפים 254ג ו-254ט לחוק, וכך אני קובע.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 180,000 ₪, אשר ישולם ב-100 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 29.10.2023 ובכל יום 29 לחודשים שלאחר מכן.

יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006): "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו". ואמנם, מדיניות הענישה בעבירות תו"ב בהקף נרחב היא מחמירה כפי שניתן לראות בדוגמאות שלהלן: בעפ"א 45595-08-21 ועדה מרחבית שפלת הגליל נ' דעאס (5.1.22) הורשע הנאשם בבנייה ללא היתר של בית מגורים בקרקע חקלאית, בשטח של כ-520 מ"ר. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי מיתחם הקנס ההולם נע בין 70,000 ₪ ל-150,000 ₪, והטיל קנס בסך 100,000 ₪ ותשלום היטל השבחה בסך 50,000 ₪.

המדינה ערערה על קולת העונש, וטענה כי על בית המשפט למסור מסר מחמיר ומרתיע לגבי בנייה אסורה בייחוד בקרקע חקלאית.

...

לאחר בחינה ולנוכח הענישה הנוהגת, אני סבורה כי יש להטיל קנס הגבוה מסכום הערובה, אך באופן מדוד.

בעניין הצו הנדרש, אני סבורה כי משהוגשה תכנית שאינה מסמנת את המבנה להריסה, יש לאפשר לנאשם פרק זמן סביר לצורך הכשרה.

סופו של דבר, אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 180,000 ₪.