בדחותו העירעור, קבע בית המשפט המחוזי כי "מיתחם העונש ההולם ... נוטה במידת מה לקולא...". כן נקבע כי ההקלה בעונש נוכח הודאתו, ההליך הטיפולי, חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות משקפת כלל השיקולים לקולא שעמדו לזכותו "הגם שבנסיבות דומות נאשמים נשלחו למאסר של ממש לתקופות משמעותיות".
* ענין בוחניק דומה לענייננו מבחינת הקביעה לגבי חומרת העבירות, אולם שונה מענייננו לגבי מספר העבירות שבוצעו וסכומי הכסף.
...
אשר על כן, אתייחס במאוחד לאמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי בקביעת מתחמי העונש ההולמים, בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין:
מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מביצוע העבירות נפגעו ערכים חברתיים הכוללים הגנה על הקניין, הגנה על הפרטיות והגנה על הבטחון האישי של הציבור.
מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם כי אין מקום להעמיד את הנאשם במרכז המתחמים, אך מנגד גם אין מקום להעמידו בתחתית המתחמים שנקבעו, בהעדר נסיבות מיוחדות.
מקובלת עלי גם טענת ב"כ הנאשם כי יש מקום להשית על הנאשם עונש כולל לכל האירועים, תוך חפיפה בין העונשים, אולם לא מצאתי מקום לחפיפה מלאה בין העונשים.
אשר על כן, תוך התחשבות במספר העבירות, תדירותן ובזיקה ביניהן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
7 חודשי מאסר בפועל.
