מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הקלה בעונש בשל אי תגובה לתגרות

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2021 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

יש להדגיש כי רמו הוגדר כ"בגיר צעיר" ולמרות העובדה שקטגוריה זו זוכה להקלה עונשית מחמת היותה "בתפר" שבין נערות לבגרות, נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח!.
מכל מקום לא מצאתי מקום להידרש לתגובת הנאשם, אין לביהמ"ש כל ידיעה האם הנאשם עדיין נזקק לאישפוז, ומכל מקום יש להניח כי נידרשת תקופת החלמה כלשהי.
"בכל אחד מן הדיונים אשר היתקיימו בהיעדרו – הונח בפניי תעוד רפואי מניח
לאחר היסתכלות מדבר כותב חוות הדעת על רושם עז לסימולציה, על סימפטומיים שאינם עיקביים, על תשובות הנראות מגמתיות "...
...
לסיכום הריני קובעת כי המתחם העונשי בעינינו בגין כלל העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 14 חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר.
סוף דבר הדיון יידחה כמבוקש ליום 25.9.16 שעה 12:00.
התביעה תמסור החלטתי וכן המועד החדש לנאשם במסירה אישית".
כב' השופט מ. חשין כתב: "אין ספק כי שהיה בבית האסורים אינה מוסיפה רב בריאות לאסיר, אך השאלה שלעניין היא אם מקבל המערער בבית הסוהר טיפול כנדרש למחלתו. רופאי שירות בתי הסוהר מסכימים באשר למחלתו של המערער אך חולקים הם על קביעת המומחה מטעמו כי המשך שהותו של המערער בבית האסורים מסכן את חייו...". מסקנת רופאי השירות היא כי "מערך רפואי שב"ס יחד עם גורמי רפואה בקהילה מסוגלים להבטיח במקרה הנדון טיפול רפואי, מעקב ובירור רפואי הולמים". בתיתנו דעתנו לכל אלה, אנו סבורים כי אין במצב בריאותו של המערער כדי להצדיק הפחתה בעונשו.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

שירות המבחן הוסיף כי המשיב אמור לסיים את הטיפול הקבוצתי בחודש מרץ 2017, כאשר להערכתו הוא הפנים את מטרת הטיפול, רמת מסוכנותו המינית פחתה ולכן לא נידרשת הארכה של צו המבחן.
תגובת המשיב הטענה כי בקבצים שנתפסו בידי המשיב נראים ילדים, אינה מופיעה בכתב האישום ולא ניתן לטעון זאת במסגרת העירעור.
הרשעת המשיב תיגרום לו פגיעה קשה שכן הוא עוסק בתחום מוצרי ראיית לילה, לרבות בתחום הצבאי, ובמסגרת עבודתו הוא ניכנס למתקנים הדורשים כתנאי לכניסה אליהם העידר עבר פלילי.
" הנסיבות לקולא שעמדו לנגד עיניו של בית המשפט קמא בשעה שהחליט להמנע מהרשעת המשיב, ובעיקר ההליך השיקומי החיובי שעבר, מצדיקות, איפוא, לכל היותר, הקלה בעונשו, אם כדי הרף התחתון של מיתחם הענישה, ואם כדי סטייה לקולא הימנו.
...
אשר לעונש שהוטל על המשיב נראה לנו כי עונש של"צ אינו העונש הראוי לעבירה שעבר המשיב.
עם זאת, בהתחשב בהליכי השיקום החיובים שעבר המשיב, כפי שעולה מהתסקירים השונים, ובמיוחד מהתסקירים האחרונים שהוגשו בערעור, ובנסיבותיו האישיות, וכן בהתחשב בכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם מי שהחליטה להחמיר בעונשו, אנו מותירים את צו השל"צ שהוטל על המשיב על כנו ואיננו מקבלים את עתירת המערערת להעמיד את עונשו על מאסר שירוצה בעבודות שירות.
אנו מקבלים את הערעור בחלקו ומרשיעים את המשיב בעבירה של החזקת חומר תועבה לפי סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

הנאשם תאר כי בתקופת ילדותו הרבה לברוח מהבית ולשוטט וכן היה שותף לתגרות ומעשי אלימות וכתוצאה מכך הסתבך בעבירות פליליות והופנה לאיבחון וטפול שירות המבחן לנוער.
ב"כ המאשימה טענה כי מיתחם הענישה בגין עבירות אלו הנו בין עבודות שירות לתקופה קצרה לבין ששה חודשי עבודות שירות.
ב"כ הנאשם טענה כי מדובר באדם שהשאיר את העבריינות מאחוריו וכי בהתאם לתסקיר הפנייה שלו לעבריינות נבעה מהרקע בו גדל ומהיעדר כלים להתמודדות עם קשיים.
לנאשם לא היה בעת הארוע רשיון נהיגה תקף, והעובדה כי הציג לשוטרים רשיון נהיגה של אחיו, בו הצטייד ונשא עמו ברכבו, מלמדת על תיכנון מראש ולא על תגובה אימפולסיבית ברגע של לחץ.
עם זאת, לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, נטילת האחריות והתפקוד הנוכחי התקין, אני רואה לנכון לחרוג לקולא ממיתחם הענישה משקולי שקום הנאשם, וזאת לאחר שהתסקירים הצביעו על כך שעבודתו של הנאשם מהוה עוגן משמעותי בחייו, וקטיעת תעסוקתו לצורך ביצוע עבודות שירות עלולה לפגוע בתפקודו התקין במכלול המישורים בחייו, וכן לאור הנזקקות הטיפולית.
...
לאור כל האמור, קצינת המבחן המליצה על ענישה מסוג של"צ, אשר תהווה ענישה קונקרטית ותחבר בין חומרת מעשיו לבין תוצאותיהם בדרך של תרומה חברתית, ומאידך תאפשר המשך עבודתו.
לסיכום, הומלץ על הטלת צו של"צ בהיקף של 140 שעות בהתאם לתכנית שגובשה, בכפוף לביצוע בדיקות שתן בשירותם, ולצד צו מבחן למשך שנה.
לפיכך אני מקבלת את המלצת שירות המבחן, וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

מיתחם העונש ההולם האנטרס המוגן ומדיניות הענישה הנוהגת כבר נכתב רבות אודות חומרתן של עבירות האלימות, בייחוד אלה המבוצעות באמצעות נשק קר. ממש לאחרונה, אמר בית המשפט העליון בע"פ 7549/15 פחימה נ' מד"י (25.1.16): תופעת השמוש בסכינים ושאר סוגי נשק קר במהלך עימותים המתפתחים לתגרות היא תופעה חברתית מכוערת ומסוכנת, המחייבת תגובה עונשית מחמירה והחלטית.
כידוע, הוכחת המניע אינה חלק מיסודות העבירה, ולעניין זה התייחסתי בהכרעת הדין, שם קבעתי כי אף אם מתעוררת תחושת חוסר נוחות מסוימת בשל כך שלא בוררו עד תום הנסיבות שהביאו לעבירה, עדיין ביצוע המעשה הוכח מעבר לכל ספק סביר.
קביעת המיתחם ההולם גם לאחר היתחשבות במצב הנפשי, אינני מקבלת את עמדת הנאשם לפיה יש מקום להסתפק בהטלת עונש של מאסר בעבודות שרות, שכן כבר נקבע כי אין מקום להקלה שכזו בנוגע לעבירת פציעה בנשק קר. בהקשר זה, אמר בית המשפט העליון ברע"פ 8699/15 אבוהאני נ' מד"י (17.12.15): המבקש ביצע מעשים חמורים על-פי כל אמת מידה, באשר הוא פצע באכזריות את המתלונן בראשו, באמצעות חפץ חד, וגרם לו לחתך בקרקפת.
זו בריונות לשמה, בצורתה המסוכנת והמכוערת, ועל בית המשפט לשדר בענישתו מסר ברור של העידר סובלנות לתופעות מעין אלה.
...
אך משמצאתי כי חלה בענייננו קרבה לסייג, ובהתחשב במצב הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם, יהיה חורג לקולא.
אינני מקבלת את הטענה, שכן המשפט נדחה שוב ושוב דווקא בעטיים של הנאשם ובא כוחו.
סוף דבר אני גוזרת את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בית המשפט דחה מחד גיסא את גרסת המערער לפיה תקיפת המתלוננת באה בתגובה להיתגרות מצידה ועל רקע איבוד עשתונות מצדו; ומאידך גיסא, אימץ את גרסת המתלוננת לפיה המערער תקף אותה וחתך את פניה בכוונה.
בית המשפט קבע כי ארוע התקיפה היה ארוע תקיפה מכוון, ולא על רקע איבוד עשתונות רגעי כגירסת המערער.
באשר לעונש שהוטל על המערער, טען בא כוח המשיבה כי העונש הולם את נסיבות ביצוע המעשים והמערער אף זכה להקלה מעצם חפיפתו של עונש מאסר בן שמונה חודשים שנגזר עליו במסגרת תיק אחר.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת הערעור ועיקרי הטיעון מטעם באי כוח הצדים, הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, שמיעת טיעוני הצדדים, החלטתי כי יש לדחות את הערעור, הן על ההרשעה והן על העונש, וכך אציע לחבריי לעשות.
במהלך עדותה דבקה המתלוננת בגרסתה שמסרה בחקירתה במשטרה לפיה המערער חתך את פניה כאשר הוא מרים את ראשה ומקרב אותה אליו וכפי שמסרה בהמשך לציטוט מפרוטוקול הדיון אליו מפנה בא-כוח המערער: "כשאני הרגשתי אותו מושך לי בשיער, שם (הכוונה באותה נקודת זמן – ג'.ק) הרגשתי כאב חד מאד. חזק פה, בלחי למטה". לא מצאתי כל סיבה מבוררת להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא משאלו התבססו על התרשמותו הבלתי אמצעית מהמתלוננת והמערער שהעידו לפניו וממכלול הראיות.
לאור כל האמור, אציע שנדחה את ערעור המערער על ההרשעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו