הקלה בעונש בגלל סחבת משפטית

הגם שבמהלך 5 השנים הללו חלה מגיפת הקורונה – הסחבת ו"גרירת הרגליים" בניהול המשפט רובצת לפתחה של ההגנה בלבד, לפתחו של הנאשם והעדים מטעמו וגם לפתחו של הסניגור, אשר לא התייצבו לדיונים רבים – לרבות לישיבת הוכחות, סיכומים, ובהמשך לדיונים בטיעונים לעונש.

ביהמ"ש לא מצא בנסיבותיו האישיות של המערער ובחלוף הזמן עילה להקלה בעונש ובנותנו משקל רב למהות וחומרת העבירה ציין "...מכאן ההכרח להרתיע עבריינים בכוח מפני פריצת גדר זו היכול להתמלא אך ורק בהטלת עונשי מאסר ממשיים לתקופות מהותיות...". ברע"פ 10833/05 חליל דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ב 23.11.06) נדון עניינו של מי שנשא אשה שנייה בעת שהיה נשוי לאחרת, ועליו גזר בימ"ש השלום בנצרת, 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וענישה נלווית.

אשר לטענה כי סנקציה פלילית יש להפעיל כמוצא אחרון -- אפנה לפסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים (למשל, ע"פ 44/60 ברבי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ד 925; ע"פ 185/82 גודה נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 85), לדוח הבין משרדי, להנחיית היועמ"ש מיום 23.1.2017, ולפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעיניינו של אבו סקייק ואבו סבילה המדברים בעד עצמם בהקשר זה. סיכום הדברים האמורים, הנני לקבוע כי מיתחם העונש ההולם למעשה העבירה במועד ונסיבות ביצועה, צריך וינוע בין 7 ל –18 חודשי מאסר בפועל.

...

כאן המקום לציין כי שירות המבחן פרט ובהרחבה בקשר עם ההליך הטיפולי שעבר הנאשם במסגרת הרשות לשיקום האסיר, ובתוך כך גם ציין בדיקתו בקשר עם ההליך הטיפולי אל מול מספר גורמים בשב"ס. דווקא ההגנה היא זו שלא הגישה מסמכים הנוגעים לדיון שהתקיים במסגרת וועדת השחרור של הנאשם, לא כטענתה כי הוגשו במזכירות ביום הדיון בטיעונים לעונש שהתקיים ביום 3.1.23 וגם לא לאחר החלטתי מיום 12.1.23 בה הסבתי שימת לבו של ב"כ הנאשם בעניין, והגם שכך לא הוגשו מסמכים בקשר עם וועדת השחרור.

סוף דבר מכלול הנסיבות והשיקולים שהובאו לעיל לרבות מכלול התופעות השליליות הקשות הנובעות מעבירה הביגמיה, מצדיקים ענישה ברף הגבוה של מתחם הענישה כעתירת התביעה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

יש להדגיש כי רמו הוגדר כ"בגיר צעיר" ולמרות העובדה שקטגוריה זו זוכה להקלה עונשית מחמת היותה "בתפר" שבין נערות לבגרות, נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח!.

התביעה טענה כי מדובר בהתנהגות מכוונת, אשר מטרתה היתחמקות מלהתייצב בביהמ"ש ורצון לסחבת משפטית.

אין זה סוד כי קיימת מדיניות משפטית, להקל קימעא בדינו של נאשם המצרף תיקים ו"מנקה שולחן".

...

לסיכום הריני קובעת כי המתחם העונשי בעינינו בגין כלל העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 14 חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר.

סוף דבר הדיון יידחה כמבוקש ליום 25.9.16 שעה 12:00.

התביעה תמסור החלטתי וכן המועד החדש לנאשם במסירה אישית".

כב' השופט מ. חשין כתב: "אין ספק כי שהיה בבית האסורים אינה מוסיפה רב בריאות לאסיר, אך השאלה שלעניין היא אם מקבל המערער בבית הסוהר טיפול כנדרש למחלתו. רופאי שירות בתי הסוהר מסכימים באשר למחלתו של המערער אך חולקים הם על קביעת המומחה מטעמו כי המשך שהותו של המערער בבית האסורים מסכן את חייו...". מסקנת רופאי השירות היא כי "מערך רפואי שב"ס יחד עם גורמי רפואה בקהילה מסוגלים להבטיח במקרה הנדון טיפול רפואי, מעקב ובירור רפואי הולמים". בתיתנו דעתנו לכל אלה, אנו סבורים כי אין במצב בריאותו של המערער כדי להצדיק הפחתה בעונשו.

בחנתי את טענותיו של המבקש: טענת המבקש כי סבר שעורך דין המייצגו בתיק תעבורה אחר, מייצגו גם בתיק זה, אין בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין, על אחת כמה וכמה שהמבקש עצמו ביקש לדחות הדיון לצורך הסדרת ייצוג משפטי והדיון נדחה לבקשתו.

ראו בעיניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הצבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש לדיון, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עוות דין במידה ולא יינתן לו יומו, ומשלא הוצג כל נימוק שיכול והיה בו כדי להציק הקלה בעונשו של המבקש, גובר האנטרס הצבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ולפיכך לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

...

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש לדיון, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו, ומשלא הוצג כל נימוק שיכול והיה בו כדי להציק הקלה בעונשו של המבקש, גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ולפיכך לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בעיניין עבירת תחבולה, הפנה אל גזר הדין בעיניין ת"פ (באר שבע) 61356-12-21 מדינת ישראל נ' נאצר (29.5.2022), שבו הושתו מאסר מותנה וקנס תוך סקירת פסיקה בעיניין עבירה זו. אשר לעבירת המס, נטען כי מיתחם העונש בשל עבירה זו הוא בדרך כלל בין מאסר מותנה וקנס ועד מספר חודשי מאסר בפועל וכי הענישה נקבעת בהתאם לסכום ההכנסה שהועלמה תוך מתן משקל לשאלה אם המחדל הוסר או נעשה מאמץ להסרתו.

מכל מקום, אופן היתנהלות הנאשם בהליך הנידון, שאף בלט בחריגותו גם לנוכח התנהלותם של הנאשמים האחרים, הביאו לסחבת ממשית בניהול ההליך (כפי שפורט בהחלטה הנזכרת ובהחלטות קודמות שהוזכרו בה), גם אם חברו להם עיכובים מסוימים בעטים של מיגבלות הקורונה ואילוצי יומן בית המשפט, שאף רובם היו תולדה של עומס שנוצר בעטים של סגרי הקורונה.

כפי שנקבע פעמים רבות, "כידוע, בית המשפט נוהג לשקול הפחתה בעונשו של נאשם שהחליט לתקן את העיוות שניגרם מעבירותיו (ראו: ע"פ 395/75 צור נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 589 (1976)). בהקשר לכך צוין כי '... אינטרס צבורי הוא לעודד החזרת הגזלה על-ידי הקלה מסויימת בענישה שמידתה תלויה בהקף ההשבה' (ראו: ע"פ 1341/02 מזרחי נ' מדינת ישראל (21.10.2002))" (רע"פ 7851/13 עודה נ' מדינת ישראל (3.9.2015)‏‏, כבוד השופט ח' מלצר, פסקה 14).

גזירת עונשו של הנאשם עקרון אחידות הענישה: עקרון אחידות הענישה הוא כידוע, "עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. עקרון זה נגזר מעקרון השויון והוא משמיע לנו כי במצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבות הנאשמים ראוי להחיל – במידת האפשר – שקולי ענישה דומים" (ע"פ 3065/15 חסין נ' מדינת ישראל (26.6.2016)‏‏, כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 11).

...

עם זאת, מקובלת עליי עמדת המאשימה כי מאחר שכל אחת מהעבירות מבוססת על מסכת עובדתית שונה, יהיה זה נכון לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים, אף אם בעת קביעת העונש, תיקבע חפיפה מסוימת בין המתחמים.

הערעור נדחה (עפ"ג (מחוזי ירושלים) 28691-11-17 מיום 18.3.2018); (4) ת"פ (שלום ירושלים) 11468-10-15 מדינת ישראל נ' חמורי (7.1.2019) – הרשעה על-פי הודאה במספר עבירות מרמה והפרת אמונים.

"כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף" (ע"פ 27/17  בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)‏‏, כבוד השופט י' אלרון, פסקה 11 והפסיקה שם).

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 3831/08 חיים שלומוב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 27.11.08), "שיקול נוסף לקולא נעוץ בעינוי הדין שעבר המערער לאור הזמן הרב שעבר בין מועד ביצוע העבירה ובין הגשת כתב האישום נגדו. בית משפט זה כבר עמד על כך לא פעם כי שיקול זה יש בו בכדי להקל בעונשו של מורשע כדין:

"על תקלת הסחבת בניהול משפטים פליליים נאמר כבר הרבה ואין ספק בדבר שזהו אחד הפגמים החמורים ביותר בחברתנו וכתם על דמוית המשפט בישראל.

לעיתים יש בעיכוב הליכים מעין זה בכדי להמיר עונש מאסר בפועל בעונש אחר: "בית משפט זה כבר פסק לא אחת כי עינוי דין כגון זה יש בו כדי להשפיע במידה ניכרת על העונש המושת על הנאשם, עד כדי המנעות מהטלת מאסר בפועל, אלא אם כן הנאשם הוא אשר גרם לכך". (ע"פ 786/84 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לט(2), 714, 717 (1987) [להלן: פרשת הלוי]; ע"פ 1/51 דויטש נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ח, 456, 471 (1954)).

...

אולם, גם בהינתן כל זאת, אני סבורה שיש ליתן משקל הולם לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל אני גוזרת דינם של הנאשמים כדלקמן: על הנאשמת 1: קנס בסך 25,000 ₪.

בהתאם לחוות הדעת של הממונה אני קובעת כי הנאשם יתייצב לתחילת העבודות ביום 08.10.2023 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות.