הקיזוז בניכוי מס בהכרה עסקית

בהשלכה לענייננו, בהנתן שאין תלות בין תשלום המס על ידי צד אחד לעסקה לבין ניכוי מס תשומות על ידי הצד השני לעסקה, כך לעמדת מע"מ, אין תלות בין החזר מס עיסקאות לספקים-נושים לבין תשלום בגין ניכוי תשומות ביתר על ידי החברה חדלת הפרעון (סעיף 46 להודעת העירעור).

המחלוקות מחלוקת עיקרית אחת לפני והיא; האם כעמדת הנאמנים, יש לכרוך את תשלום הדיבידנד למע"מ בגין ניכוי-היתר של מס התשומות על ידי החברה בהחזר מס העיסקאות לספקים-נושים על ידי מע"מ בגין הכרה ב"חוב האבוד"; או שמא; האם כעמדת המערער והכנ"ר, יש להכיר בתביעת החוב לפי סכום תביעות החוב של הספקים-נושים שאושרה על ידי הנאמנים עבור עיסקאות חבות במע"מ, בגין ניכוי מס תשומות ביתר.

...

לאור כל האמור לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות, מוצע לגורמים הרגולטוריים לשקול הסדר חלופי זה, אשר לשיטתי מייצג טוב יותר את מצב העניינים בנסיבות מעין אלו, ובשל כך מהווה הסדר הוגן וצודק יותר, או כל הסדר אחר אשר יביא בחשבון את האינטרסים והאיזונים דלעיל.

סוף דבר דין טענת המערער באשר לסוגיית צירוף האסמכתאות לתביעת החוב להתקבל.

נדחית טענת המערער באשר להפרדה בין החזר מס העסקאות לנושים-ספקים לקבלת הדיבידנד בגין מס התשומות.

נהוג לחלק את המקרים בהם יישלל מהעוסק ניכוי מס התשומות, לשני מקרים: האחד, כאשר אין בבסיס החשבונית כל עסקה והיא הוצאה במירמה כדי להונות את רשויות מע"מ. נהוג לכנות את החשבונית במקרה זה "חשבונית פיקטיבית" מהטעם שיסודה בעיסקה בדויה, בעיסקה פיקטיבית.

כך נקבע בעיניין סלע כי ניתן להכיר בנכוי מס תשומות על פי חשבונית מס שהוצאה שלא כדין כאשר "...ישתכנע מנהל המע"מ כי הנישום הוכיח שלא זו בלבד שלא התרשל, אלא אף נקט את כל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסק, ואף על פי כן, לא גילה ולא יכול היה לגלות באמצעים סבירים שמוציא החשבונית לא היה זכאי להוציאה" (פסקה 14).

...

יוצא, אפוא, שאף בבדיקות, עליהן סומכות המערערות את ידיהן לצורך ההוכחה כי נקטו באמצעים סבירים, הן לא עומדות.

בנסיבות ענייננו, ובהסתמך על כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי, לכל הפחות, המערערות עצמו את עיניהן בשאלת מקור הזהב, כאשר הבדיקות שערכו כלל לא נועדו לברר את הבעלות של מוציאי החשבוניות על הזהב.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות במלואם.

בפסק הדין נקבע מנגנון לבחינת תביעת חוב המבקש באשר לרכיב "ניכוי מס תשומות" ביתר של חברה חדלת פרעון (ראו: עש"א 9377-10-17 אגף המכס ומע"מ המחלקה לתיקים מיוחדים נ' ספורט ורטהימר שיווק וסחר (1997) בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים, 7.4.19)) (להלן: "פסק הדין").

ואבהיר; בעוד שהעולם העיסקי מתאפיין לעיתים רבות בשיטת "שוטף פלוס", לפיה התשלום בגין המוצר או השרות אינו משולם במועד מסירת המוצר או ביצוע השרות אלא במועד מאוחר יותר, את מס העיסקאות נידרש העוסק לשלם בסמוך למועד העסקה או מתן השרות אף אם טרם קיבל את התשלום בפועל.

קביעתי התבססה על העמדה שלפיה יש לכרוך את תשלום הדיבידנד למע"מ בגין ניכוי היתר של מס התשומות על ידי החברה בהחזר מס העיסקאות לספקים-נושים בפועל, לאחר ההכרה בדבר קיומו של "חוב אבוד". קבלת עמדת מעמ שלפיה יש להכיר בתביעת החוב של מע"מ על בסיס סכום תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמנים עבור עיסקאות חבות במע"מ, במנותק משאלת דרישת הנושים לתשלום המס האמור, עשויה להוביל להתעשרות מע"מ שלא כדין, לפגיעה בשויון שבין הנושים ועוד, והכל מהנימוקים שפסק הדין ואפנה בעיקר לסעיף 13-16 לפסק הדין.

...

על אף שמנגנון זה אינו חף מקשיים, סבורני כי הוא בגדר "הרע במיעוטו" שכן הוא מתלה את תביעת החוב של מע"מ בהחזר מס העסקאות לספקים-נושים על ידו בפועל בגין הכרה ב"חוב האבוד".

סבורני כי אין בנתונים אלה כדי לשנות את המנגנון שנקבע או את יישומו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

בתום הדיון ניתנה החלטת בית הדין לפיה על הנתבע להודיע האם ניתן להכיר בתובעת כעצמאית בעסק המשפחתי שלה ושל בעלה לאור הצהרותיהם בדיון.

שכן הנפקת התלושים יכול שתהווה ראיה בדבר דיווח אודות תשלום שכר, ובדבר ניכוי מס כמצוין בהם.

...

לא שוכנענו כי יש לראות בכך די בכדי להגדירה כעובדת של העסק.

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התקיימו בינה לבין בעלה יחסי עובד ומעסיק, המקיימת מערכת חובות וזכויות חוזית, אלא מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית.

סוף דבר לאור כל האמור, דין תביעת התובעת לקבלת דמי לידה בגין עבודתה בעסקו של בעלה, נדחית.

כתב האישום והרקע לבקשה נגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ") – ניהול ספרי הנהלת חשבונות כוזבים במטרה להיתחמק או להישתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק המע"מ, וניכוי מס תשומות מבלי שהיה להם מיסמך כאמור בסעיף 38 לחוק המע"מ במטרה להיתחמק או להישתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק המע"מ. לפי עובדות כתב האישום, במועדים הרלוואנטיים, הנאשמות 1-3 היו חברות הרשומות כעוסק מורשה לצורך חוק המע"מ. הנאשמת 2 עסקה בחקלאות וכוח אדם והנאשמות 3 ו-4 עסקו בגיוס עובדים ואספקת שירותי כוח אדם.

שנית, בפס"ד פרי ניתנה הכרה למציאות העסקית הבעייתית ששררה אותה עת, אשר מאוחר יותר באה על פיתרונה באמצעות המחוקק.

...

מכאן, המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בפס"ד פרי הינה בבחינת חריג להלכה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון, לאור הנסיבות הייחודיות והספציפיות של המקרה, ולא ניתן לומר כי פסק הדין שינה את ההלכה הפסוקה המחייבת של בית המשפט העליון.

בבחינת התמונה הכוללת העולה מסקירת הפסיקה, אין משקל להבחנה בין סוגי החשבוניות לעניין העונש, ולכן גם אם ההגנה תביא את כל ראיותיה בעניין, לא תהיה להן תרומה משמעותית להקלת עונשם של הנאשמים, ולכן התוצאה היא כי לא יגרם להם כל עיוות דין עקב אי הבאתן.

סוף דבר נוכח האמור, אני קובעת כי הנסיבות להן טענו הנאשמים אינן נדרשות לצורך קביעת העונש ההולם של הנאשמים, ועל כן, אין לאפשר לנאשמים להביא ראיות בדבר סוג החשבוניות נשוא כתב האישום בשלב הטיעונים לעונש.