עוד ביקש לבסס התובע תביעתו, על חוק איסור לשון הרע, בכך שטען, כי בעצם קיום תיק ההוצאה לפועל וניהול הליכי סרק כנגד התובע, ביצעה הנתבעת עוולה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, משום שהליכים אלו מהוים פגיעה בשמו הטוב של התובע, אשר מזכה אותו בפצוי הסטאטוטורי הקבוע בסעיף 7 לחוק ללא הוכחת נזק.
על-פי סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, בשל עוולה אזרחית רשאי ביהמ"ש לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, ברם בפסיקה של הערכאות השונות נמצא כי בית המשפט רשאי לסטות מהוראת סעיף 7א והוא רשאי לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בסכומים נמוכים מאלו שצוינו בסעיף 7א' הנ"ל (ראו והשוו: ע"א 26706-06-14 ברינט נ' עירית עפולה וההפניות שם).
אשר לשיקולים בגינם יש להפחית מסכום הפצוי שנפסק, אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע לא פעל באופן סביר להקטין את ניזקו, וזאת בשים לב לכך שהתובע לא ישב בחיבוק ידיים, ופנה לב"כ התבעת כבר בשנת 2010 כשגילה שתיק ההוצאה לפועל לא ניסגר וחובו בהוצאה לפועל ממשיך לתפוח על אף שפרע את חובו כלפי הנתבעת.
...
ביום 2.7.17, הגישה הנתבעת את תגובתה, במסגרתה הודתה באחריותה לעניין אי הגשת בקשה מטעמה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, ובעקבות זאת, כב' הרשם חאיק נעתר לבקשת התובע ביום 13.7.17, קבע כי מחדלה של הנתבעת, או מי מטעמה, הביא לאי סגירת התיק, וכן השית על הנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪.
על יסוד כל האמור, הנני קובע כי נקיטת הליכים בהוצאה לפועל כנגד התובע, במשך למעלה מ11 שנים לאחר ששילם חובו לנתבעת, מהווים בנסיבות המקרה שלפנינו עוולת לשון הרע שיש בה כדי לזכות את התובע בפיצוי בגינה.
אשר לשיקולים בגינם יש להפחית מסכום הפיצוי שנפסק, אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע לא פעל באופן סביר להקטין את נזקו, וזאת בשים לב לכך שהתובע לא ישב בחיבוק ידיים, ופנה לב"כ התבעת כבר בשנת 2010 כשגילה שתיק ההוצאה לפועל לא נסגר וחובו בהוצאה לפועל ממשיך לתפוח על אף שפרע את חובו כלפי הנתבעת.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 25,000 ₪, בתוספת הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, והכל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
