לפיכך הגישה שלוש תובענות:
האחת לקבלת משמורת על הקטינה, בה טען האב למשמורת משותפת;
השניה לפסיקת מזונות הקטינה, בה טענה כי האב מישתכר סכומים גבוהים ללא דיווח מעבודתו בתחום השיפוצים, בעוד האב טען כי הכנסותיו אינן עולות על הכנסותיה;
והשלישית לבצוע איזון משאבים, לרבות קביעה כי דירת המגורים שרכש הנתבע טרם נישואיהם היא רכוש משותף, ואף הרכב והמיטלטלין.
...
הנתבע לא התכחש לכך בסיכומים מטעמו ומכאן כי הודה בטענה זו.
המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי הנתבע מימן מחצית הדירה עוד טרם נישואי הצדדים, כאשר במהלך החיים המשותפים מימנו שני הצדדים גם יחד חלק מן ההלוואות המיועדות להרחבת הדירה.
האיזון הכולל
נוכח האמור לעיל, בהעדר נתונים מדוייקים לגבי שוויים של כל אחד מהנכסים, ובהינתן כי מדובר בנכסים אשר שווים צנוע יחסית (דירה קטנה באזור ישן של העיר, מיטלטלין בסיסיים ומכונית בת כשבע שנים) הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאזן הנכסים בין הצדדים באופן הבא:
האשה תקבל 25% מן הזכויות בדירה, ותישאר עם מלוא הזכויות שצברה במקום עבודתה במהלך החיים המשותפים והאיש יקבל 75% מן הזכויות בדירה, המיטלטלין וכלי הרכב.
סוף דבר, נפסק כדלקמן:
תביעת המשמורת בתלה"מ 37049-07-18 מתקבלת כאמור בסעיפים 35-32 לעיל.
