אשר לקביעה מתי יחשב סרובו של התאגיד הבנקאי למתן שירות כסירוב סביר, הפניתי, בפסק הדין בעיניין טויגה, לרע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ (1.11.15) במסגרתו נקבע ראשית, כי הנטל להוכחת סבירות הסרוב מוטל על התאגיד הבנקאי וכי באשר לנטל זה הרי שלא די בחשש ערטילאי, אלא שעל התאגיד הבנקאי להצביע על מעשים קונקריטיים אשר יש בהם להצביע על קיומו של חשש ממשי.
במסגרת דיון בצו מניעה זמני שבקשתו הוגשה עובר להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (אשר במאמר מוסגר יצויין כי הסתיים בסופו של דבר ביום 3/6/19 בפשרה המאפשרת המשך הפעילות של ביטס אוף גולד בבנק לאומי), קבעה כבוד השופטת ברון באשר לסכויי העירעור, כי הגם שפסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על ממצאים עובדתיים בהם לא תיטה ערכאת העירעור להתערב הרי ש:
"טענות החברה מיתמקדות בעיקרן בשאלה העקרונית שעניינה סבירות החלטת הבנק לסרב לאפשר פעולות מסחר במטבעות וירטואליים בחשבון בנק – סוגיה שטרם לובנה וממילא לא הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון ... ויוער, כי על פניה סוגיה זו משלבת בקירבה הן הכרעה באשר לאופי הסיכון שנשקף ממסחר במטבעות וירטואליים, ובפרט לנוכח מאפייני פעילות החברה והצעדים שננקטים על ידה להקטנת הסיכון; והן שאלות משפטיות בדבר האיזון הראוי בין הקף חובת הבנק לספק שירותי בנקאות, אל מול אחריותו למנוע פעילות אסורה בדמות הלבנת הון או מימון טירור (ראו והשוו: רע"א 6582/15 עמותת אימאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ, (פורסם בנבו) פסקות 13–14 (1.11.2015); להלן: פרשת עמותת אימאר). משאלה פני הדברים, אין לומר שסכוי העירעור מבוטלים."
מתוך קביעתה זו של כבוד השופטת ברון, באשר לסכויי התביעה, הסקתי כי בית המשפט נידרש לכאורה, בעת בחינת שיקול הדעת של התאגיד הבנקאי, להכנס בנעליו ולבחון את האיזון הראוי בין החובה לספק שירות אל מול אחריותו למניעת פעילות אסורה ובהקשר זה, נובע לכאורה כי לא די בכך שקיימות (בהתאם למיתחם הסבירות) מספר חלופות סבירות מהן בחר התאגיד הבנקאי אחת, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.
...
כן הובהר על ידי נציג הבנק כי הבעיה אינה נעוצה בתובעים עצמם – שכן לו היה צריך לבחון האם לתת להם הלוואה היה נעתר בחיוב שכן הם לווים טובים, אלא שהבעיה היא במקור הכספים אשר ביקשו התובעים להפקיד (ראו - עמוד 20 שורות 12-16).
לאור כל האמור, הנני מקבלת את טענת התובעים ולפיה לא מדובר בעסקה שאין בה היגיון כלכלי.
סוף דבר ;
התביעה מתקבלת באופן שבכפוף להצגת המסמכים המפורטים בסעיף 34 לעיל – לא ימנע הבנק מהתובעים להעביר את הכספים נשוא הדיון – קרי הכספים המוחזקים על ידי התובעים בחשבון ביטוסי שמקורם במכירת המטבעות הדיגיטליים אשר רכשו התובעים ומכרו באמצעות חברת ביטוסי.
