הקטנת דמי מדור עקב מגורים אצל סבים

לפי"ז מה שתמה בפסק ביה"ד הגדול "שאם האם לא נדרשה להוציא הוצאות כל שהם על מגורי הקטינות, בשל מה נחייב את האב", לא קשה, שכן יש לראות את מגורי הקטין כמתנה שנתנו הסבא והסבתא לקטין ולא כ"מדור" שבו מחויב האב וממילא חובת המדור נותרה על האב כשהייתה.

והינה אף שהרחיבו ראשונים אלו את מחאת בעה"ב מלכתחילה מ"צא" לדרישה לקבלת שכר, מ"מ כרכו זאת בדרישה לצאת מהבית ללא זה שישלם, "אל תדור בביתי ואם תדור תשלם שכרו משלם", נראה לי שמכיון שהסברא היא שאין באמירת "צא" מלכתחילה משום מידת סדום כי זה חלק מהגדרת בעלותו, וזכותו לידרוש מהשני לצאת, הרי שגם אם נאמר שבאמר לו "תשלם" ה"ה, הכוונה היא רק כשמתנה את השארותו בכך שמשלם היינו שאומר לו "צא אא"כ תשלם". אולם אם ברור שבעה"ב אינו הולך להוציאו ובכל מקרה ישאירו אלא דורש גם תשלום עבור זה, כאן זה ממש מידת סדום שהרי בעצם השארות הדר אינו פוגם בבעלות בעה"ב שלא דרש כלל את יציאתו ונימצא שאז בעה"ב אינו חסר בעצם ישיבת הדר, וא"כ כיצד יוכל לידרוש תשלום עבור זה? אף שאינני קובע מסמרות בסברא זו, אולם חושש אני לה, ומכיוון שנראה שהמקרה שלפנינו בבת אצל הוריה הוא בדיוק כזה שאין בכוונת ההורים להתנות את מגוריה בכך שתשלם ואין בכוונתם להוציאה מביתם במידה ולא תשלם, נראה לי קרוב לוודאי שיחול על ישיבתה דין פטור של זנוזל"ח. סוף דבר, לענ"ד קיימים יסודות חזקים לומר כי למרות שההורים דרשו מבתם תשלום עבור מגוריה עם בנה, אין בישיבתה שם כדי לחייבה (שוב, ללא החוזה שחתמה) וזה מטעם זנוזל"ח פטור, ונימצא שמה שהלכה וחייבה א"ע בחותמה על חוזה שכירות הזיקה לעצמה ואין בכוחה לתבוע את הבעל מצד השבת דמי השכירות או מצד דמי מדור, אם לצורך חיוב דמי מדור יש צורך שיוציא הקטן הוצאות על כך. בשולי הדברים אעיר, כי לפי הנאמר בפרוטוקול הדיון, אותה יחידת דיור שימשה בעבר לגן ילדים של האם.

רק ההפרש בין דמי שכירות הדירה הגדולה בשל מגורי הילד לדירה הקטנה היותר הנחוצה לאשה הם דמי המדור.

...

ויל"ע מדוע אינו נחשב נהנה הרי בסופו של דבר דר בבית חבירו ונהנה ממנו? הרי בהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה ואכלוה משלמים משום נהנה אף אם יש להם עצמם די בשר לאכילה, ומאי שנא? אלא רואים שנהנה לא משלם על הניחותא וקורת הרוח שבאה לו, וגם לא כשוכר שמשלם על שקנה את הדבר לשימוש אף אם לא השתמש בזה בסוף.

והנה אף שהרחיבו ראשונים אלו את מחאת בעה"ב מלכתחילה מ"צא" לדרישה לקבלת שכר, מ"מ כרכו זאת בדרישה לצאת מהבית ללא זה שישלם, "אל תדור בביתי ואם תדור תשלם שכרו משלם", נראה לי שמכיון שהסברא היא שאין באמירת "צא" מלכתחילה משום מידת סדום כי זה חלק מהגדרת בעלותו, וזכותו לדרוש מהשני לצאת, הרי שגם אם נאמר שבאמר לו "תשלם" ה"ה, הכוונה היא רק כשמתנה את הישארותו בכך שמשלם היינו שאומר לו "צא אא"כ תשלם". אולם אם ברור שבעה"ב אינו הולך להוציאו ובכל מקרה ישאירו אלא דורש גם תשלום עבור זה, כאן זה ממש מידת סדום שהרי בעצם הישארות הדר אינו פוגם בבעלות בעה"ב שלא דרש כלל את יציאתו ונמצא שאז בעה"ב אינו חסר בעצם ישיבת הדר, וא"כ כיצד יוכל לדרוש תשלום עבור זה? אף שאינני קובע מסמרות בסברא זו, אולם חושש אני לה, ומכיוון שנראה שהמקרה שלפנינו בבת אצל הוריה הוא בדיוק כזה שאין בכוונת ההורים להתנות את מגוריה בכך שתשלם ואין בכוונתם להוציאה מביתם במידה ולא תשלם, נראה לי קרוב לוודאי שיחול על ישיבתה דין פטור של זנוזל"ח. סוף דבר, לענ"ד קיימים יסודות חזקים לומר כי למרות שההורים דרשו מבתם תשלום עבור מגוריה עם בנה, אין בישיבתה שם כדי לחייבה (שוב, ללא החוזה שחתמה) וזה מטעם זנוזל"ח פטור, ונמצא שמה שהלכה וחייבה א"ע בחותמה על חוזה שכירות הזיקה לעצמה ואין בכוחה לתבוע את הבעל מצד השבת דמי השכירות או מצד דמי מדור, אם לצורך חיוב דמי מדור יש צורך שיוציא הקטן הוצאות על כך. בשולי הדברים אעיר, כי לפי הנאמר בפרוטוקול הדיון, אותה יחידת דיור שימשה בעבר לגן ילדים של האם.

לכן, היחידה שלפנינו, שהושכרה לאם בזול יחסית לאזור ולדיור אין בה חדר נוסף שנראה שהאם הוצרכה לשכרה בשל הילד, היא מינימלית לחלוטין, מיטת האם מצויה בסלון ללא פרטיות מעין האורחים ומביקור בה נראה לי ללא ספק שאף אם האם הייתה ללא הילד לא הייתה שוכרת פחות מיחידה זו, נמצא שאותם דמי מדור שעל האב עקרונית לספק לילד אין עבור מה לספקם מכיוון שבפועל כביכול האם החליטה שלא לספק לבן דיור "משלו" אלא הכניסה אותו לתוך המדור שלה בלא שהוסיפה עבורו מדור על פני המדור שלה.

מובהר כי כבר במועד מתן פסקי הדין בחודש מאי 2016 , היו לנגד עיני בית המשפט (המותב שדן אז בתיק) מערכת היחסים המורכבת שבין ההורים לבין עצמם וכן מערכת היחסים המורכבת שבין ההורים לכל אחד מהקטינים, זאת שעה שכבר בחודש פברואר 2016 הורה בית המשפט על הפסקת חיוב האב במזונות הבן א' מכוח ההחלטה למזונות זמניים, אלא 19 שלאחר מתן החלטות אלו, שב הבן א' לגור אצל אמו וניתן פסק הדין בתיק תמ"ש 47790-10- 14 , במסגרתו נקבעה חלוקת זמנים שויונית אצל שני ההורים.

( לפרוטוקול מיום 18.3.2021 יצוין ביחס לרכיב "סיוע כספי לנתבעת מאביה של הנתבעת" , הרי שהדבר מובא בחשבון ומפורט לא בשל כך שיש בהכרח חובה לסב להישתתף במימון הוצאות נכדיו, אלא שלאחר שהתברר כי למעשה הנתבעת נוקטת בתחבולות כדי להסתיר את שכרה, הרי שלא בלתי סביר להניח כי חלק ממנגנוני ההסתרה הם באמצעות שימוש בחשבון הבנק של בן מישפחה ולאחר מכן העברת הסכומים תחת כותרת "סיוע משפחתי". הכנסות נוספות המשולמות לנתבעת בדרכים עקיפות שנועדו להיתחמק מרשויות המס, משולמות לה באמצעות מנקה שעובדת אצלה, והיא משלמת לה באמצעות טיפולים בעיסקה שהנתבעת קוראת לה "טרייד אין על טיפולים" (ראה עמ' 20 ש' 30 לפרוטוקול .

19 ₪ ביחס להוצאות המדור, הרי ששני ההורים משלמים סכומים דומים בגובה של 2,500 לחודש בגין דירת מגוריהם, בין אן מדובר בהוצאות שכ"ד ובין אם מדובר בהוצאות מדור רעיוני (משכנתא).

...

בכל הנוגע לרכיב הוצאות הקטינים ונוכח הימצאותו של א' בישיבה שהתשלום החודשי בה בסך למעלה מ 500 ₪ משולם במלואו ע"י האב, ביגוד מיוחד של תלמידי ישיבה נרכש באופן בלעדי ע"י האב ושעה שעד לכניסת א' לישיבה התגורר באופן בלעדי אצל אביו ולאחר מעברו לישיבה, מצאנו עצמנו בתקופת הקורונה, תקופה שבמסגרתה קטינים שהו פרקי זמן נרחבים בבית ההורים, אם בשל סגירת מסגרות חינוכיות אם בשל תקופות בידודים, (אין מחלוקת שא' שהה תקופות לא מבוטלות בבידוד אצל אביו), איני מוצאת להתייחס לתקופת שהותו של א' בישיבה כתקופה שבמהלכה היו לאב הוצאות מופחתות שכן בפועל הקטין שהה בעיקר בבית האב בתקופה זו. נוכח גילאי הקטינים, נוכח מצבם הכלכלי של שני הצדדים, שעה שגם אם האב משתכר יותר מהאם, הרי שהאב נושא בפועל במלוא הוצאותיו של א' שנמצא באופן בלעדי אצלו וכן נושא בחלק מהוצאותיו של ב' שנמצא גם אצל אביו וגם אצל אמו, זאת שעה שהאם כלל אינה משתתפת בהוצאותיו של א' ויש די בידיה כדי להשתתף בהוצאותיו של ב' בפרקי הזמן בהם הוא אצלה.

סבורני כי כאשר בעל דין בוחר להסתיר הכנסות, בין כדרך חיים ובין אם קונקרטית במסגרת ניהול ההליך, עליו לדעת כי יכול והנתונים שהוא אינו מגלה, יישארו כנעלם שנזקף לחובתו.

לסיכום א. בנסיבות העניין, אני מוצאת להיעתר ולקבל את תביעה.

₪ לסרטים והצגות, משלם מחצית הוצאות חינוך ורפואה בסך של 1,000 17 ₪ האב הוסיף כי כיום מתגורר בדירה בבעלותו אשר נרכשה ללא משכנתא תמורת 850,000 מכספי ירושה שקבל מסבו, כאשר ביתרת כספי הירושה בסך של 150,000 ₪.

של כל הורה בדמי המדור ואשר עיקרה קביעת שיעור המדור הראוי ולאחריה חלוקתו בין הצדדים ע"פ יכולתם הכלכלית.

יחס הכנסות של הצדדים והמדור - לפיכך יחס ההכנסות בין הצדדים הנה של 25% 75% חלקו של האב בעלות המדור הוא כ - 75% ) ואולם כיוון שהקטינה מתגוררת עמו 40% מהזמן הרי שהוא נושא 22 * ₪ 1,000) ₪ בעצם הלנתה בסך של כ – 40% ) כך שנותר לו להשלים עבור 23 * ₪ 400 ₪ לחודש ( 1,000 הישתתפות במדורה של הקטינה סך של כ - 350 ) ₪750 ₪- 400 .

החל מחודש 11/20 יישא התובע בחלקה של הקטינה בגין המדור בזמן ששוהה אצל אמה בסך של 350 ₪ לחודש, צמוד למדד הידוע היום, כשהעדכון ייערך אחת לשלושה חודשים ללא חיוב למפרע.

...

על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם.

נבהיר את הדברים ביחס לנדון – בנדון אנו סבורים כי סביר יהא להעריך סך שכירות חודשי הראוי למגורי הקטינות בעלות של 5,000 ₪, אשר חלקן של שתי הקטינות בדמי שכירות אלו עומד על 40% ע"פ הפסיקה הנוהגת )וראו, כדוגמה - עמ )תל - אביב - 35 יפו( 1162/03 - ד' ע' נ' ר' ע' ) 2005 ( ובסה"כ 2,000 ₪.

(₪ מכאן שעל בית המשפט לעדכן את חיובו של האב במדור, ואני קובעת כי החל ממועד מתן 26 פסק דין, דהיינו החל מחודש 11/20 חיובו של האב במדור הקטינה יעמוד על סך של ₪ לחודש.

התובעת עותרת לחיוב הנתבע בהישתתפות דמי המדור של הקטינה בגובה 825 ₪ לחודש וכן להורות לנתבע לשלם סך של 500 ₪ בגין כל יום שבו לא יקיים הסדרי שהות עם הקטינה.

הנתבע טוען כי בשנים האחרונות התובעת והקטינה מתגוררות בבית הסבים (הוריי התובעת) ונעדרות כל הוצאה בגין המדור, חרף טענות התובעת ואביה.

וכך, הוכח כי לקטינה אין הוצאות מדור בפועל, כאשר במועד מתן פסק הדין למזונות, הקטינה ואמה התגוררו בדירה שכורה ואילו לאחר שניתן פסק הדין ומזה כעשור, הקטינה מתגוררת אצל הסבים (הוריי התובעת) בדירה נקיה מחוב או שיעבוד.

...

לסיכום, לאור כל האמור בפסק דין זה, לא מצאתי כל עילה להתערבות בגובה המזונות על יסוד הפרמטרים שהועלו על ידי התובעת בהשוואה למצב עובר למתן פסק הדין.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לידי הנתבע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ , כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

יצוין אך בתמצית, כי כל מחלוקת ולו הקטנה שימשה בסיס להתנגחות והתנצחות של צד אחד באחר, בית המשפט נידרש למתן הכרעה בבקשות ביניים רבות, הוגשו ארבעה תסקירים על ידי העו"ס, היתקיימו לא פחות מ- 6 דיונים (מהם שני דיוני הוכחות), התבקשו פעם אחר פעם ארכות גם וביחס להגשת סיכומים על רקע טענת הצדדים לניהול מו"מ וטענות נוספות, נעשה נסיון מאומץ לסייע בידי הצדדים להסיר מחלוקות מינוריות תוך גיבוש הסכמה כוללת אך לשוא.

עוד נקבע בהחלטה כי האב לא יחויב בשלב זה במדורם של הקטינים נוכח מגוריהם עם האם בבית הוריה וכי בית המשפט יידרש לחיוב זה ככל והאם תעבור להתגורר עימם במדור עצמאי.

האם מתגוררת אצל הוריה, יש לדחות הטענה כאילו משלמת כספים בגין מגוריה אלה, הבהירה כי הוריה מחזירים לה מחצית העלויות שמשלמת למים וחשמל במזומן, רוב התקופה התגוררו בבית גם אחות האם ובתה, האם לא צריכה לשאת בהוצאותיהן.

בהיעדר הוכחה כנדרש אך בשים לב לקיומה של ראשית ראיה בדבר מימון תשלום כלשהוא בגין הוצאות אחזקת המדור השוטפות וכאשר אין חובה על הסבים לממן צרכים אלה בעבור הקטינים אני מעמידה את הישתתפות האם בחלקם של הקטינים בהוצאות אחזקת המדור על דרך האומדנה בסך של 500 ₪ (250 ₪ כל קטין).

בתצהירו פירט כי בנוסף לדמי המדור משלם סך כ- 250 ₪ לחודש להוצאות חשמל וסך כ- 150 ₪ לחודש הוצאות גז. לא צורפה כל אסמכתה לתמיכה בהוצאות הנטענות .

...

ואמנם, סבורני כי תחשיב מתמטי דווקני עלול במקרה זה שלא לשקף נכוחה את המצב העובדתי בו הנטל הארי של גידול הקטינים מונח על כתפי האם, על התשומות הנגזרות מכך שאינן ניתנות לכימות כספי .

בסוגיית המדור - בהינתן כי האם מתגוררת עם הקטינים בבית הוריה ומשלא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על היקף הוצאה רעיונית עתידית, אין בידי להידרש לחיוב האב ברכיב זה. מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: אני מחייבת את האב בתשלום מזונות עבור הקטין י.מ בסך 1,300 ₪ לחודש.

בתביעת המזונות אני מורה כמפורט בס' 50 לעיל.