הצתת בית שכנו ואיומים על חייו

המעשים הנטענים: המשיב והמתלוננת נשואים זל"ז וגרים בטייבה עם ילדיהם, אך עקב "התערערות הקשר" ביניהם, הם חיים בקומות נפרדות בבית המשפחה.

בתגובה, אמר המשיב כי עשה זאת כי רצה לעשות זאת, ואז איים על המתלוננת ש"ישרוף אותה, את ביתם ואת ילדיהם", נטל סכין ממגירה במטבח, הניף אותה וצעק "אני אהרוג אותך". המתלוננת נמלטה מהבית, ושבה לאחר שהמשיב יצא מהבית.

המשיב הוציא סכין ממגרה במטבח ואיים ש"אני אשרוף אותך בתוך הבית ואני אהרוג אותך בסכין", ולכן יצאה המתלוננת מהבית עד שהמשיב נעצר, אז הגיעה עם בנה א. לתחנה והגישה תלונה; [2: המשיב לוקה בנפשו, אובחן כסכיזופרן ומטופל פסיכיאטרית [מסמכים רפואיים ל"ב-ל"ד];] הודעתה מיום 26.02.21: המשיב לא היה אלים-פיזית כלפיה מעולם, אך היה מאיים מדי-פעם שירצח אותה.

רק בבוקר היתקשרה לבעלה, שעבד, וסיפרה לו. לא חושדת ולא יודעת מי היה המצית; הודעתה מיום 25.02.21: מרווה התעוררה בשעה 02:45 מצעקות השכנים ודפיקותיהם בדלת, וראתה את הרכב הבוער.

את המשיב זהתה לפי לבושו והליכתו – "אני רואה אותו כימעט כל יום שהוא יוצא מהבית שלו, הוא הולך כזה בחור רחב ומכופף כזה, יש לו הליכה מיוחדת, זו לא הליכה רגילה שלי ושלך" – "וגם לפי זה שהוא יצא וניכנס לבית שלו". כשהוצגו לה הסרטונים, הסבירה מרווה את מבנה הזירה והצביעה על יציאתו של המצית מבית המשיב ועל חזרתו לשם.

...

קיומן של ראיות לכאורה נקבע אפוא לפי המבחן של ״אם נאמין״: "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?״ [בש"פ 215/19 סלאימה נ' מ.י. (2019)]. ככלל, חומר החקירה נבדק "על פניו", אלא-אם מצויות בו פירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות על חולשה של ממש בתשתית הראייתית הלכאורית [בש"פ  5899/12 כנעאני נ' מ.י. (2012); בש"פ  2751/18 אבו עסא נ' מ.י. (2018); מ"ת 55161-09-20 מ.י. נ' אברזיל (2021)].

עוד ראו ע"פ 9306/20 ברגות נ' מ.י. (2021), פסקה 16; ע"פ 3669/14 גולן נ' מ.י. (2016); ע"פ 2697/14 חדאד נ' מ.י. (2016), פסקאות 91-92; [3: איש מז"פ שהגיע למקום ריכז בדיקתו בהצתה עצמה, ולא חיפש ט.א. [] המשיב זוהה אפוא כמי שהצית את המכוניות, אף הודה במעשה בדבריו למתלוננת, ואני קובע כי לכאורה עבר את עבירת ההצתה המיוחסת לו. דיון ומסקנות – עבירת האיומים: לצד גרסתה של המתלוננת, שאינה לוקה בפגם גלוי לעין, עומדים דברי הבת שהביאה בהודעתה את דברי המתלוננת, שנמסרו לה תכוף לאחר מעשה, וכשנלוו להם אותות ברורים של מצב נפשי נסער.

הכחשתו הכוללת של המשיב אינה גורעת כלל ממשקל גרסתה של המתלוננת, ואני קובע כי לכאורה עבר את עבירת האיומים המיוחסת לו. סוף דבר: התביעה הציגה תשתית ראייתית-לכאורית מוצקה, שבכוחה – עקרונית – לשאת החלטת מעצר עד לתום ההליכים.

הנאשם לא מסתפק באמור, ובמקביל לשני האירועים, שולח לאותו אח (אדיר) עשרות מסרונים תכופים, ברצף, בזה אחר זה, ובהם מלל מעליב ומשפיל (כדוגמת: "חתיכת מתנשא בור קמצן בעל אשה יותר בורה ואטומה!!!", "חתיכת צבוע דתי קמצן כמותך!!!" "אתה כלום לעומתי!!! אתה השפל פה", "נחש") וגם מלל קשה ומאיים, איומים קונקריטיים על רכושו, גופו וחייו של אדיר (למשל: "אין לי מחסומים יותר", אני אכפה עליך ואעיב על נפשך", "אתה כל כך תיסבול", "אתה מת! הדירות שלך הישוב ובאושיות שרופות!!! אתה תלמד על בשרך מה זה שנאת אחים" אתה!!! האח הבכור!! אתה!! יהייס תמות לפני שתראה גיל 40!!! אתה מת!!.

יש למנוע מצבים בהם יימצא אדם נתון לאיומים על גופו ועל רכושו, בשל מחלוקת כספית או אי הסכמה מסוג יומיומי ונפוץ, על אחת כמה וכמה כאלו המושמעים ע"י בן מישפחה מדרגה ראשונה.

ת"פ 30995-04-16 מדינת ישראל נ' קוריש (26.6.17), הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשני כתבי אישום, האחד גרימת חבלה במזיד לרכב של שכנו לאחר שחבט ברכב עם ידו.

ת"פ 20896-08-11 מדינת ישראל נ' ויסאם סלימאן (5.2.12), לנאשם יוחסה עבירה של חבלה ברכב במזיד לאחר שהצית את רכבו של המתלונן על רקע סיכסוך.

ת"פ (שלום ק"ג) 45860-12-15 מדינת ישראל נ' אלי מלול (פורסם בנבו, 12.12.2017), שם הורשע נאשם, נעדר עבר פלילי, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן , בעבירות של איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק, פגיעה בפרטיות, הפרת צו של בית המשפט, היזק לרכוש במזיד, וחבלה במזיד ברכב.

...

מכל המקובץ, סבורני כי מתחם הענישה בגין מכלול העבירות שביצע הנאשם, נע בין מאסר מותנה לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מותנית וענישה כלכלית.

אני סבורה, כי יש ליצור בעניינו של הנאשם תמהיל של ענישה ממשית, לרבות ענישה כלכלית, אך לא במידה שתקשה עליו להמשיך ולנהל אורח חיים נורמטיבי, וכן של ענישה צופה פני עתיד, שיהא בה בכדי להרתיע אותו מלשוב ולבצע דבר עבירה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, שיבוצעו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה, זאת החל מיום 11.07.18.

על פי האמור בבקשת ההסגרה, ביום 12.11.2002, העותר ועובד שלו בשם שריף סחראווי (להלן: סחראווי), הציתו מחסן שנשכר על ידי חברה שנמצאת בבעלות משפחתו של העותר, בעיר מרסיי שבצרפת, ככל הנראה על מנת לקבל את כספי הביטוח.

בנוסף ניפצעו גם בעלה של המנוחה, שני שכנים נוספים ואף סחראווי והעותר בעצמם.

ביום 8.5.2014 הגיש העותר את העתירה שבפנינו, להורות למשיבה לבטל את צו ההסגרה וכן לאסור על המשיבה להסגיר את העותר לצרפת עד להחלטה אחרת של בית משפט זה. העותר תמך את בקשתו בטענות הבאות: (א) העדר הדדיות הנוגדת את תקנת הציבור – הסגרתו של העותר תהווה סטייה מעיקרון ההדדיות כאמור בהוראת סעיף 2א(ב) בחוק ההסגרה, עקב סרובה של צרפת להסגיר את אזרחיה למדינות זרות ובכללן ישראל, ובייחוד עקב אי הסגרתם של שני האזרחים הצרפתים אשר גרמו למותה של לי זיתוני ז"ל; (ב) סכנה לחיי העותר – סחראווי, עובדו של העותר ממוצא ערבי, ריצה את עונשו בצרפת שעה שהעותר נימלט לישראל ועתה מששוחרר סחראווי, נטען כי הוא מאיים על חייו של העותר.

...

העותר הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, וערעורו נדחה ביום 9.2.2014 (ע"פ 3158/13, (להלן: הערעור הפלילי)).

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבה, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

סוף דבר, שאנו דוחים את העתירה.

רביעית, טענתה של התובעת לאחריות של מי מהנתבעים דוקא להצתת ביתה איננה אלא בגדר השערות והנחות שאינן טובות יותר מאשר ההשערות שמעלים הנתבעים – בין אם מדובר בהצתה הקשורה למשפחתו של בן הזוג, בין אם מדובר בהצתה על רקע בטחוני, בין ע"י פלסטינאים ובין במסגרת "תג מחיר", בפרט כאשר הארוע דווח במוקד אירועים בטחוניים (ר' עדות התובעת בעמוד 15 שורות 22-23 ו- 28-32, עמוד 16 שורות 3-6, ר' עדות כספי עמוד 92 שורות 24-29, ר' עדות סגל עמוד 111 שורות 13-15, עדות סגל עמוד 103 שורות 7-13), הסיכסוך האזרחי עם השכן פריימאק בנוגע ללול שבנה ונהרס ע"י התובעת (עמוד 17 שורות 2-14), כל אחד ממשפחות הישוב אשר נפגעה מהתנהלות התובעת (עמוד 19 שורה 2, עמוד 26 שורות 9-11).

שביעית, לאור הטענה למעורבותם של מי מהנתבעים בהצתה בשל היותם חברי כיתת כוננות, הרי שלשיטת התובעת עצמה כיתת הכוננות צריכה לתת מענה לארוע חרום, דוגמאת השריפה "אם בכללי יש ארוע חירום בגבעה, זו אחריות שלהם. ואם בית נשרף וכמו שמתארים היה כזה סכנה לכל הבתים מסביב אז כן, היה צריך לתת מענה ולהגיע ולעזור ולראות איך אפשר כן" (עמוד 24 שורות 12-14).

עדות זו גם נתמכת בעדות כספי - "אני יודע שגם הצבא, אגב אפשר לבדוק את זה בפקודות, אנחנו שומרים על חיי אדם, מגנים עליהם, אין לי הגדרה, אני לא שומר עכשיו על רכוש של מישהו או משהו" (עמוד 88 שורות 17-19), שגם היא לא נסתרה (ר' גם עמוד 69 שורות 19-23 ועמוד 70 שורות 27-32).

החלת עוולת סל, כאשר כל קביעה במסגרת הליך הטרדה מאיימת תחייב גם בהליך נזיקי נגרר, תביא, מניה וביה, לסירבול ההיתדיינות המשפטית והארכת הדיון בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת על פי החוק, בנגוד למטרות החוק.

...

לענייננו, משעה שלא פורט המלל הקונקרטי המהווה לטענת הנתבעים לשון הרע וביחס למי מהם דין טענתם להידחות (ר' סעיף 13 להחלטתי מיום 26.01.22).

סיכום לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

בשקלול כל האמור אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים בגין החזר הוצאותיהם בהליך, כולל בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד, סך כולל של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).

באשר לנסיבות ביצוע העבירה נתתי משקל לנזק שניגרם לרכוש (בשווי של 7,000 ₪); לנזק שעלול היה להגרם לרכוש אילמלא כובתה האש על-ידי בני המשפחה, ובעניין זה ראו כוונת הנאשם להצית את הבית ולא רק את חדר אימו (סייפת עובדה 3 לכתב האישום), וביחס לחשיבות כוונה זו ראו ע"פ 510/22 טויטו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2022), פסקה 5 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (להלן: "עניין טויטו"); לפוטנציאל הסיכון לחיי אדם; לסיבה בעטיה בוצעה ההצתה ולחלקו הבלעדי של הנאשם בבצוע המעשים.

ביני לביני איים על בעל החנות על שוטרים שעצרו אותו; את עניין טויטו בו דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירות של הצתה ושיבוש מהלכי משפט על הכרעת הדין, אך קיבל את עירעורו על גזר הדין והעמיד את עונשו על 27 חודשי מאסר חלף 36 חודשי מאסר שהוטלו עליו.

במקרה זה הצית הנאשם את בית שכניו בעקבות סיכסוך עימם, וזאת באמצעות נפצים שהשליך אל עבר חצר ביתם.

...

כזכור, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק ולנוכח כל האמור המליץ להטיל על הנאשם עונש מוחשי של מאסר בפועל וזאת כדי לחדד ולהבהיר לו את חומרת מעשיו.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 20 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.