הצפת חניון - ביטוח נזקי מים

מכאן גם מוטלת עליה חובת זהירות ביחס לנזקים העלולים לקרות ככל שהיא אינה עומדת בחובה האמורה (ראו להשוואה ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ. ניתן ביום 26/5/06.

בהתאם לאמור אני קובע כי לעניין ניזקי מים כתוצאה מליקויים במערכת הנקוז ו/או מתשתית נקוז שאינה מספקת, הרי שיש לראות גם ניזקי הצפה שנגרמו לכלי רכב החונים בחניון המרכז המסחרי ככאלה שבאחריות הרשות המקומית.

...

הודעת צד ג' איפוא נדחית.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת נזקיה (10,765 ₪ + שכ"ט שמאי 1,180 ₪) בניכוי אשם תורם (30%), סך של 8,362 ₪ בתוספת הוצאות משפט של 300 ₪.

הודעת צד ג' נדחית ללא צו להוצאות.

על פי חוות הדעת השמאי ניזקי הרכב הסתכמו ב – 38,218 ש"ח. נוכח שיעור הנזק, הרכב הוכר כאובדן מוחלט והתובעת שילמה למבוטח סך של 37,006 ש"ח. בנכוי שווי שרידים ובתוספת חוו"ד שמאית מגיעה נזקה של התובעת לסך של 33,402 ש"ח. התובעת טוענת כי הנתבעים אחראים לנזק שניגרם מכח אחזקתם את החניון ואת מערכת הנקוז העירונית, בהתאמה.

לכך יש להוסיף את עדותו של השמאי אשר העיד כי בדק את הרכב ביום 28.2.18, ואולם ייתכן בהחלט שהסימנים שמצא יכולים להצביע על ארוע הצפה שהתרחש גם שבועיים לפני מועד הארוע הנדון (עמ' 4 ש' 2-4), וכי ניזקי מים יכולים לצוץ גם חודש אחר (עמ' 4 ש' 20).

...

לאחר שמיעת עדויות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל סבורני שהתובעת לא הוכיחה כי הרכב היה במועד הנ"ל בחניון הנתבעת 1, או כי התרחשה הצפה באותו יום אשר גרמה לרכב לנזקי הרטיבות הנטענים.

אשר על כן, התביעה נדחית.

יתרה מכך, הנתבעת לא חשפה אם שילמה בהליכים משפטיים אחרים בכל הקשור לניזקי מים בעקבות עליית מי תהום בנכס נשוא התובענה.

" בת"א (חי') 24649-02-20 עופר לוי נ' עו"ד זיו לוטן, פסקה 10 (פורסם, 6.2.22) (להלן: "עניין לוטן") אשר ניתן לאחרונה, השופט אבישי רובס סיכם את הכלל בדבר סילוק על הסף והרחיב בנוגע למחיקת תביעה על הסף בהיעדר עילה: "...כלל הוא, כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו הקלושה, שהתובע יזכה בסעד המבוקש. לפיכך, כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תסולק התביעה על הסף. מנגד, מקום בו אפילו יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות אשר פרש בכתב התביעה, הוא לא יזכה בפסק הדין, משום שאין לצידו חוק המטיל על הנתבע את החובה לעשות כן, יש למחוק את כתב התביעה על הסף בהיעדר עילה (ראה י. זוסמן, שם, בעמ' 384 - 385 וכן, ע"א 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671, ע"א 35/83 חסין נגד פלדמן, פ"ד לז(4) 721,ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נגד פרופ' חיים אילתה, פד"י מה(4) 18 וע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נגד דובק בע"מ, סה(1) 144).

טענתה המרכזית של התובעת בכתב התביעה הנה כי הנתבעת התרשלה בבצוע עבודתה ועל כן נגרמה ההצפה בחניון בו מצוי מחסן התובעת ויש לפצותה בגין נזקיה.

...

" דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה, ואבאר: התובעת צירפה לכתב התשובה המשלים מטעמה הסכם שכירות מכוחו נלמדת זכות השימוש של התובעת בדירה ובמחסן הצמוד לה, נשוא התביעה.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף - נדחית.

הנתבעת תשלם הוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך.

ראו האמור בתא (שלום ת"א) 71904/06 ‏ ‏לופו אריה נ' עריית תל-אביב (פורסם במאגרים משפטיים, 21/5/2009) בגדריו נקבע כי : "משהנתבעת היא הבעלים, הממונה ותופשת הנכס, הוא הצנור שהתפוצץ, ממנו נמלטו מים רבים שהביאו להצפת החניון, הרי שנטל ההוכחה עובר לנתבעת, ועליה להוכיח כי לא התרשלותה בתחזוקת הצנרת היא שגרמה להתפוצצות הצנור. על אף שהנטל על הנתבעת להוכיח העידר התרשלות מצידה בתחזוקת הצנרת ברחוב בו אירעה ההצפה, הנתבעת לא סיפקה כל ראיה באשר לפעולות שבוצעו על ידה במהלך השנים לשם שמירה על תקינות הצנרת במקום". עוד אפנה לפסק הדין בתא''מ (שלום ראשל''צ) 54908-02-16 שומרה חברה לביטוח בע''מ נ' ארמונות חן (פורסם במאגרים משפטיים, 28/01/18) בדבר העברת נטל ההוכחה מכוח הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין שעניינה "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים" מקום שמדובר במים הנמלטים ממושכר וגורמים לניזקי הצפה.

...

ער אני לטענה כי משמפלס המים עלה ממילא לגובה של 40-50 ס''מ, הרי אף אם הציוד היה מונח בגובה הנדרש, הנזק היה נגרם בכל מקרה, ואולם, אין בידי לקבל טיעון זה. היה על מר קליינשטיין לדאוג לכך ולוודא שמלוא הציוד שבמקלט יונח בגובה המתאים.

במאמר מוסגר יוער כי אין בידי לקבל את הטענה כי הפרת התנאי הנ''ל מפקיעה את הכיסוי הביטוחי, משל זה לא היה קיים, וכי מנורה לא הייתה אמורה לשלם את תגמולי הביטוח.

גם מיצוי זכות דיונית ראוי שייעשה בדרך ארץ, בתום לב ומתוך ראייה כוללת של התמונה הנגלית לעיני בית המשפט, וסבורני כי בנסיבות הנידון דידן, חברת הגינון כשלה בהתנהלותה הדיונית.