הצעת רכישת נכס כפשוטה עוד לא אושרה על ידי כונס נכסים

בעקבות זאת פנה באמצעות עורך דינו דאז לנתבע, דרש תשובות ואף הציע לשתף פעולה.

בהמשך חתם הנתבע עם הנתבעת על מספר הסכמים, אשר באחרון שבהם נקבע שסך החוב שלו לנתבעת הנו 1,060,000 כאשר מתוכם מיליון שקלים הם כספי הלוואה שניתנו לזוג, ויש לראותם כחלק מהליך כנוס נכסים שניפתח נגד הזו בשל אי השבת כספי ההלוואה במועדים.

הנתבע מפנה עוד לאי אלו תיכתובות ואמירות מצד התובע, מהם עולה שהתובע עמד מאחורי הנתבעת, עוד מפנה להסכם נוסף מתאריך 11/10/21 שנחתם בינו לבין הנתבעת, במסגרתו הוצהר שהיא תשפה את הנתבע ותהא האחראית הבלעדית כלפיו בגין כל תביעה או דרישה שתבוא מצד התובע.

עוד נטען שגם בשנת 2021, המשיך הנתבע בפעולות הונאה משותפות כאשר כספים שהועברו לכאורה על ידי התובע לשפוץ הנכסים שנרכשו, הועברו לחברת שבירו, כאשר החשבוניות הוצאו לטובת הנתבע והחברה.

לאחר בחינת מלוא טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה שקיים קושי לקבל את גרסת הנתבע כפשוטה, ומכל מקום, ניכר מן המסמכים שצירף הוא עצמו לתגובתו, שקבל לחשבונו ולחשבון חברתו כספים שגם לשיטתו אינם מיועדים לו. עתה משהסתבר שהכספים הועברו לכאורה תוך הולכת שולל את התובע, יש לתובע את הזכות לידרוש את הכספים.

כמפורט כבר לעיל, במסגרת מסמכים שונים (מכתב מטעם עורך דינו לתובע מתאריך 24/11/19, הסכם ממון עם הנתבעת מתאריך 3/12/19), שב ואישר הנתבע קבלת כספים לחשבונותיו, שב ואישר שכספים אלו הועברו על ידי התובע, שב ואישר את הסכם ההלוואה לבני הזוג שטנר ואת הזכות של הנתבעת לקבל מליון ₪ מתוך אותה הלוואה, כאשר מי שחתום על הסכם ההלוואה בסך של שני מליון ₪ הוא הנתבע עצמו.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות ובשים לב לאמות המידה לבחינת הטענות בשלב מקדמי זה של ההליך, באתי לידי מסקנה שדינה של הבקשה לביטול העיקולים להידחות, בכפוף לכך, שראוי לנהוג במידתיות ולהגביל את סכום העיקולים בנוגע לנתבע והחברה לסכום הכספים שהועבר אליהם, סך של 2,558,400 ₪ כנטען בכתב התביעה (סעיף 6).

לאחר בחינת מלוא טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה שקיים קושי לקבל את גרסת הנתבע כפשוטה, ומכל מקום, ניכר מן המסמכים שצרף הוא עצמו לתגובתו, שקיבל לחשבונו ולחשבון חברתו כספים שגם לשיטתו אינם מיועדים לו. עתה משהסתבר שהכספים הועברו לכאורה תוך הולכת שולל את התובע, יש לתובע את הזכות לדרוש את הכספים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה, בכך שסכום העיקול כלפי הנתבע והחברה יועמד על על הסכום שהועבר לנתבע ולחברה, לטענת התובע, סך של 2,558,400 ₪.

לטענתה, ביום 10.12.16 היא הגישה לכונסי הנכסים הצעה לרכוש את הדירה במחיר של 1,100,000 ₪, ובהתאם צרפה להצעתה המחאה על סך 100,000 ₪, לפקודת עו"ד מוראד.

יחד עם זאת, וכפי שעוד יבואר, לא מצאתי שעלה בידי מרטה להוכיח שהוצג לה על-ידי מי מהנתבעים מצג שוא, במובן זה שהטעו אותה ביחס לשימוש האפשרי באותו חלל.

כאמור, אני מאמינה לעדותו של ניסים, שתיאר את הדברים כפשוטם, ואמר שהקבלן ניסה להשיג עבורו אישורים אך כשל, וכי הוא עצמו ניסה לפתוח פתח לאותו חלל, אך מיד הוצא כנגדו צו שאסר זאת.

מכל האמור עולה שכלל לא ניתן להאמין לעדותו של בוריס, בדבר החשיבות, כביכול, שיוחסה על ידו או על ידי מרטה לאותו חלל, או לעדותו כאילו היה לאותו חלל תפקיד בהמלצה שנתן למרטה לרכוש את הדירה, או במחיר שבו המליץ למרטה לרכוש את הדירה.

ירון חישב את ערך החלל כאילו שווי השמוש שניתן לעשות בו גבוה יותר מאשר השמוש במרפסת, למרות שאין מחלוקת על כך שכלל אין אישור להשתמש באותו חלל (עמ' 18 ש' 14-21, 30-33; עמ' 20 ש' 9-12; עמ' 22 ש' 11-15).

מועד תשלום התמורה נקבע גם הוא בסעיף 6 להסכם המכר, כדלקמן: עם החתימה על ההסכם ישולם סך של 100,000 ₪, אשר ישמר בנאמנות בידי כונסי הנכסים עד לאישור ההסכם.

...

לכן, הדירה נמסרה לאחר שהליקויים תוקנו, ואין מדובר בהפרה הסכם לאור האמור בסיפא לסעיף 6ג להסכם, לפיו "מוסכם כי אם לא תתאפשר מסירת החזקה בדירה לקונה בעת התשלום.. תידחה המסירה למתי שמסירתה תתאפשר". לחילופין טען, כי מרטה נותרת חייבת של סך 151,589 ₪ (בגין הריבית והפיצוי המוסכם), ולא הייתה חובה למסור את החזקה בדירה עד שהיא תשלם סכום זה. סכום זה עדיין לא שולם והוגשה תביעה מטעם הנתבעים כנגד מרטה כמפורט להלן בסעיף 27ב לפסק דין זה. מוראד גם טען כי ביום 14.3.17 חתמה מרטה על כתב ויתור כלפיו, וגם מן הטעם הזה יש לדחות את התביעה כנגדו.

מרטה, באמצעות בא כוחה, התנגדה לאיחוד הדיון בשתי התובענות, ואין לכן מקום לכך ששאלת הפיצוי המוסכם והפרשי הריבית תוכרע על ידי עתה במסגרת פסק דין זה. יחד עם זאת, נוכח טענת הנתבעים, לפיה הם זכאים לקזז את התשלומים שיחויבו לשלם, כנגד התשלומים שמרטה חייבת לטענתם להשלים על פי ההסכם, אני מעכבת את התשלום הזה עד להכרעה שם. באשר לטענה בדבר עוגמת נפש, לנוכח כל האמור לעיל, האיחור בתשלום, והעובדה שהטענה בדבר עגמת נפש נזנחה בסיכומים, לא מצאתי שיש מקום לפסוק למרטה פיצוי בראש נזק זה. מעבר לדרוש, אציין כי בתביעה המקורית טענה מרטה לעוגמת נפש בסך של 20,000 ₪ ואילו בתביעה המתוקנת טענה לעוגמת נפש בסך של 30,000 ₪, כאשר השינוי בסכומים נעשה בסתמיות וללא נימוק.

לנוכח כל האמור לעיל בעניינה של חוות דעתו, אני דוחה את בקשתה לסעד זה. לפני סיום, ולהשלמת התמונה, יוזכר כי לטענת מוראד היה מקום לדחות את התביעה כנגדו מהטעם שמרטה חתמה ביום 14.3.17 על כתב ויתור כלפיו.

איני מקבלת גרסתו של מוראד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, וכאמור בסעיף 94 לעיל, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם למרטה סכום של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.18 (אמצע התקופה לערך) .

ביום 8.12.19 היתקיים דיון בבקשות וניתנו על ידי צוים לפי סעיפים 20(א)(1) ו-(3) לחוק באופן שנאסר על ביצוע דיספוזיציה בנכסי החברות, ניתן צו הקפאת הליכים והנאמנים מונו לנאמנים זמניים.

עוד הורתי על הקפאת ההליכים המתנהלים נגד החברה לפי פרק ה' לחוק, לרבות איסור דיספוזציה בנכסים.

הנאמנים הגישו הצעת תוכנית לשקום כלכלי (להלן: "התוכנית") וזו אושרה על ידי כסמכותי לפי סעיף 86 לחוק וכמפורט בפסק הדין מיום 4.2.20 (להלן: "הסדר הנושים השני").

ובהקשר לכך מוסיפים הנאמנים, כי היענות לבקשה משמעה פתיחת פתח להגשת בקשות נוספות על ידי כל אחד מחברי קבוצת הרכישה בגין איחור במסירה ובדרך שהחריג יהפוך לכלל.

משכך, אבחן את נסיבות הבקשה בהתאם למסד עובדתי זה. סעיף 29 (5) לחוק קובע לאמור: " לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצוו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חידלות הפרעון;" פשוטו כמשמעו; האישור הוא חריג ויינתן מטעמים מיוחדים שיירשמו ובנסיבות המצדיקות זאת כמפורט בסעיף.

יפים לעניין זה הדברים שציינתי בעיניין פר"ק 49700-10-12"CENTRAL EUROPEAN ESTATES N.V" נ' כונס נכסים רישמי תל אביב, בפיסקה 9 (פורסם במאגרים המשפטיים 5.1.16): "השיקולים שמדריכים את בית המשפט להורות על בירור בהליך עצמאי הם בין היתר האם מדובר בתביעה סבוכה ומורכבת שמחייבת שמיעת ראיות, קביעת ממצאים וכדומה כך שבירורה על יסוד תביעת חוב לפני בעל תפקיד או בקשה למתן הוראות לא תאפשר הכרעה כדבעי במחלוקת. שיקול נוסף אותו יש להביא בחשבון הנו האם בירור כאמור לא ייפגע בזכויות הדיוניות של הצדדים." לעיצומו; לא מצאתי בטיעוני המבקש טעמים מיוחדים הנוגעים לטבעו ומורכבותו של ההליך המשפטי.

בהקשר לכך אפנה לסעיף 11.1 להסדר הנושים השני: "אישור תוכנית השקום ממצה את כלל זכויות הנושים כלפי החברות והחברות החדשות, אין ולא תהיינה לנושים כל תביעה /או טענה מכל מין וסוג שהוא כנגד החברות והחברות החדשות ו/או כנגד הנאמנים ו/או מי מטעמם בקשר עם החברות והחברות החדשות, פעילותן העסקית ו/או חובותיהן למעט כמוסדר בתוכנית שקום זו אך יובהר כי אין באישור תכנית שקום זו כדי לגרוע מכל טענה ו/או תביעה העומדת לנושים ו/או לחברות החדשות כנגד מי מנושאי המשרה בחברות החדשות ו/או מי מנותני השירותים להן ו/או מי מבעלי המניות בחברות החדשות (לרבות המציע לפי הצעת המשקיע) בגין אחריותם ו/או כדי לפטור ערבויות אישיות ככל שניתנו למי מהנושים..." המבקש שהגיש את תביעתו טרם מתן צו פתיחת הליכים והסדר הנושים השני, הנו נושה לכל דבר ועניין וניכנס בקטגוריה המנויה בסעיף דלעיל שמטרתו בדומה למטרה של סעיף 29(5) לחוק, לרכז את התביעות, בין אם במסגרת בקשה למתן הוראות ובין אם על דרך הגשת תביעת חוב, ולא לבזרן על פני הערכאות השונות; זאת במטרה לחסוך בעלויות היתדיינות ולמנוע הכבדת יתר על קופת הסדר הנושים.

...

מכל מקום, סבורני שעצם הגשת הבקשה להליך הנדון, מובילה למסקנה כי לא ניתן אישור כאמור וזה מתבקש עתה לאחר שניתן צו פתיחת הליכים לחברות ובהתאם להסדר הנושים השני.

משכך, אבחן את נסיבות הבקשה בהתאם למסד עובדתי זה. סעיף 29 (5) לחוק קובע לאמור: " לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון;" פשוטו כמשמעו; האישור הוא חריג ויינתן מטעמים מיוחדים שיירשמו ובנסיבות המצדיקות זאת כמפורט בסעיף.

לאור האמור לעיל ומשעה שאין המדובר בנסיבות ייחודיות המצדיקות הליך משפטי נפרד בערכאה אזרחית, דין הבקשה להידחות.

עוד הוריתי לנאמנים לשכור את שירותיו של שמאי, על מנת שיבחן את שוויה של הדירה הן כפנוייה והן כתפוסה, וכן על מנת שיאמוד את גובה דמי השכירות של נכס חלופי שווה ערך בגודלו, בעיר הרצליה.

נזכיר כי נגד החייבת ניתן צו כנוס נכסים ביום 27.5.2015 וביום 12.10.2015 היא הוכרזה פושטת רגל.

חוב זה אושר על ידי מנהל מיוחד שבדק את תביעת החוב.

הטעם הראשון הוא שהחייבת הגישה זה מכבר ערעור על החלטתי האמורה, וממילא, הסמכות לידון בבקשה לעיכוב ביצועה נתונה מאותו מועד ואילך לערכאת העירעור; הטעם השני הוא שבקשה דומה לעיכוב ביצוע כבר הועלתה מראש על ידי החייבת, עוד בטרם ניתנה החלטתי מיום 15.5.2018, והיא נדחתה במסגרת אותה החלטה; הטעם השלישי הוא שממילא, וכפי שנראה להלן, המועד לפינוי הדירה יחול רק לאחר שמיעת הערעורים, כך שאין כל צורך מעשי בצו לעיכוב ביצוע למקרה שהערעורים יתקבלו.

על פי פשוטו של מקרא, בית המשפט יכול להורות על מימוש דירת מגוריו של פושט הרגל, באחת משתי דרכים.

החייבת או מי מטעמה יוכלו כמובן להישתתף בהליך של מכירת הדירה באמצעות הגשת הצעות לרכישתה.

...

הבקשה הוגשה בעקבות החלטתי מיום 15.5.2018, במסגרתה נעתרתי לבקשת הנאמנים והוריתי לנאמנים לנקוט בהליכים לשם מימושה של הדירה.

הטעם הראשון הוא שהחייבת הגישה זה מכבר ערעור על החלטתי האמורה, וממילא, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצועה נתונה מאותו מועד ואילך לערכאת הערעור; הטעם השני הוא שבקשה דומה לעיכוב ביצוע כבר הועלתה מראש על ידי החייבת, עוד בטרם ניתנה החלטתי מיום 15.5.2018, והיא נדחתה במסגרת אותה החלטה; הטעם השלישי הוא שממילא, וכפי שנראה להלן, המועד לפינוי הדירה יחול רק לאחר שמיעת הערעורים, כך שאין כל צורך מעשי בצו לעיכוב ביצוע למקרה שהערעורים יתקבלו.

מכאן שאין מנוס אלא לקבוע את טיבו והיקפו של הסידור החלוף.

לא שוכנעתי כי יש מקום לזקוף לחובתה של החייבת את סרבנותה ואת נסיונותיה להכשיל את מימוש הדירה, משום שתכליתה של ההוראה בדבר העמדת סידור חלוף לחייב בפשיטת רגל היא תכלית סוציאלית, ולא עונשית.

עוד נטען, כי הלכה היא שזכייה בהתמחרות איננה חזות הכל וכי יש לקבל את אישור המכירה תרם תיצמח זכות בנכס.

בהנתן שכך, לא קמה לתובע "זכות קנויה" להיות זה שיקבל לידיו את הרכב מושא התביעה; ראו בעיניין זה: ברע"א 2049-21 רז פישמן נ' עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמפרק הזמני של חברת טי. ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ (פורסם, 4.5.2021) נקבע: "כבר נפסק בעבר כי ככלל, בהליכי הוצאה לפועל ומימוש נכסים, זכות המציע בנכס מתגבשת במועד שבו המכר אושר על-ידי רשם ההוצאה לפועל או על-ידי בית המשפט, ...המועד הקובע לסופיות המכר הוא מתן אישור כאמור". כך גם בעיניין בע"מ 8788/10 פלוני נ' פלוני ואח' (פורסם, 13.11.2011): "זכייה בהתמחרות איננה בהכרח סוף פסוק. צד שלישי המתקשר בהסכם מהסוג הנידון עם מציע, מודע לכך כי ההסכם עמו עדיין טעון אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה". משלא ניתן אישור כאמור לתובע, טרם נקנתה זכות ברכב, ואין יסוד להסתמכות התובע על הפקת ריווח מן הזכייה.

לטענת הנתבע, עליה חזר בעדותו, המינוח "מייד" נכתב לאור הכרות עם השוק הספציפי (מכירת רכבים מכינוסי נכסים), המתאפיין בעיסקאות מהירות בכלל ובתנודתיות מהירה של הרוכשים הפוטנציאליים, בין מוכרים שונים – בפרט, ומשמעו כפשוטו – "מייד". טווח של שניות או דקות, אך בודאי לא כשעה.

על יסוד הילכות אלו בדבר פרשנות חוזים בכלל וחוזים אחידים בפרט, יש לגשת לפרשנות הסכם המסגרת ובכלל זה פרשנות המונח "מייד" המופיע בו (פעמיים – ביחס לחובת החתימה על החוזה על ידי המציע, וביחס למשלוח החוזה על ידי כונס הנכסים).

...

המסקנה, כי אין מדובר בהפרה מצד התובע שכנגד, אינה מלמדת בהכרח כי הביטול היווה את הקטנת הנזק הטובה ביותר, ומשכך יש לפצות תמורתה; עסקינן ב"צד השני של אותה מטבע", של ניתוח השוק כשוק דינמי.

התוצאה התביעה הראשית נדחית, נוכח המסקנה כי ביטול הודעת הזכייה על ידי הנתבע לא היוותה הפרה של ההסכם, אלא קיום שלו; נוסף על כך, לא נגרמו לתובע נזקים כלשהם.

התביעה שכנגד נדחית, לאור הקביעה כי לא הוכח שביטול ההודעה על הזכייה מהווה הקטנת נזק, וודאי שלא הקטנה מיטבית של הנזק.