הצמדת זכויות עתידיות גורפת

את הודעת הביטול העבירו התובעים לנתבעת ביום 8.4.18 ואת שאירע מאז, תארה התובעת כך: "... עוד באותו יום... היה לי זוג להכניס במקום, ודברתי עם פנינה שהיא מנהלת הגן או קבוצת הגנים הזאת, ושאלתי אותה אם הרישום יכול להיות ראש בראש והיא אמרה שהיא תיבדוק. בסופו של יום הבנתי שהזוג לא נרשם ואמרתי שאנחנו צריכים לבטל בגלל כך וכך וביקשתי הקלה בדמי הרישום כי מדובר באלפיים שקלים שזה מאוד גבוה ועשיתי כמה בדיקות והחלטנו שזה גן קבוצי וזה עוזר לנו מבחינת עבודה ולא ראינו שעומד להיות ביטול באופק. בסופו של דבר אמרתי לפנינה שאני מוכנה לחפש מחליף ולעבוד בשביל זה ואין לי שום בעיה והיא אמרה שהיא תיבדוק אם זה יכול להשפיע. היא אמרה שאין אפשרות, לא נתנו לי מספר או דרך להגיע לדוד (הבעלים של הנתבעת – ר.ס.מ) ולכתוב לו מכתב... קבלתי הודעה שהם מוכנים לשמור לי את הזכאות לעתיד, כלומר אי אפשר להחזיר לי את הכסף אבל לשמור אותו לרישום עתידי ולא נחזור להרשם. מאוד התרעמתי כי מדובר בחודשיים וזה גן מבוקש... זה היה נראה לי חוסר צדק ומה שעלה לי בראש זה לשאול אם אני צודקת כי היה נשמע לי מוזר שאין מדרג על דמי ביטול. פניתי לרחל עזריה(חברת כנסת דאז – ר.ס.מ) וענו לי העוזרים שלה והתחילו להתכתב איתי ואמרו שזה מוזר שאין מדרג של דמי ביטול. הם פנו לדעתי לדוד. בשיחת טלפון אני יודעת שהיתה מול דוד והוא לא הסכים לעזור לי או לבוא, אפילו להסביר להם מה העקשנות, רק נצמד לעניין שזה כתוב בדמי הביטול. זה אכן כתוב בחוזה שחתמנו עליו. אני לא מסתירה או מיתכחשת לזה ... אין פה תרעומת על הסכום הגבוה של דמי הרישום, אלא על כך שדמי הביטול לא במדרג...". התובעת אישרה כי בשלב מסוים (כחודשיים וחצי לאחר מועד מסירת הודעת הביטול) וככל הנראה בעקבות פניותיהם של ח"כ עזריה וארגון "אמון הציבור" אל בעליה של הנתבעת, נאות הלה להשיב להם מחצית מדמי ההרשמה ששלמו, ואולם לטענתה – במהלך התקופה שחלפה מאז ועד שהחליטה לפנות אל בית המשפט התבססה אצלם התחושה של חוסר הגינות מצד הנתבעת ולכן החליטו לדחות את ההצעה.

ואלה הם נימוקי: התובעים אכן אישרו בחתימתם כי דמי ההרשמה ששלמו לא יוחזרו להם במקרה של ביטול תהא הסיבה לו אשר תהא, ומן הדברים ששמעתי עולה כי הדבר הובהר להם גם בעל-פה. עם זאת, דעתי היא כי מדובר בתנאי שאופיו גורף ואני מניחה שהראציונל העומד בבסיסו דומה לזה העומד בבסיס מדיניות מוסדות לימוד שונים שהם גופים מסחריים המונעים משיקולים של עלות-תועלת וכדאיות כלכלית.

הסכום הכולל של 3,000 ₪ בתוספות הוצאות התביעה בסך 500 ₪ ובסה"כ 3,500 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

...

עוד שוכנעתי כי לאחר ביטול הרישום הצליחה הנתבעת למלא את מכסת הילדים בגן וכי העובדה שביום 1.9.18 נפתח הגן עם ילד אחר חסר לא היתה נעוצה בביטול הרישום של בתם של התובעים, אלא בביטול רישומו של ילד אחר שגם מהוריו נגבו אותם 2,000 ₪ ללא החזר.

בשים לב לכלל הנסיבות, נראה לי כי אילוץ התובעים לשאת במלוא דמי ההרשמה, מביא לתוצאה שאיננה נכונה ואיננה צודקת.

מפני כל האמור לעיל החלטתי לקבל את תביעת התובעים להשבת כספם במלואו - 2,000 ₪ ולפיצוי בגין עגמת הנפש וטרחה שנגרמו להם בסכום של 1,000 ₪ נוספים.

תשובת חיר: בתשובת חיר, נעשתה הפנייה לחלקה השני של המחאת הזכויות בה צוין כי המחאת הזכויות הנה גורפת וכוללת כל זכות עתידית וכל תביעה עתידית של החייב, וכן נטען כי למעט סכום זניח שהיתקבל מחברת הפניקס, חיר לא קיבל תשלום אחר מהחייב ולפיכך מלוא סכום המחאת הזכויות עומד בעינו.

ההמחאה הנה בלתי חוזרת בתיקים דלעיל ובכל זכות עתידה או שעשויה להיתקבל בתיקים דלעיל ותחול ותחייב כל עו"ד עתיד שיטפל בתיקי התביעות דלעיל חוץ במקום עו"ד חיר פואד, אם בכלל, מבלי כל אישור נוסף ממי מאיתנו, עד לפרעון תיקרת הסכום דלעיל כולל הפרישי הצמדה וריבית חוקית מיום חתימת המחאת הזכות ועד ליום התשלום המלא בפועל.

...

בנוסף לכל האמור אני מצטרף למסקנה אליה הגיעו הן כבוד השופטת דנה עופר (סעיפים 6-11 לפסק הדין בה"פ 36521-12-15 שצורף כנספח לתגובת הנאמן ) והן כבוד השופטת אביגיל זכריה (ראה סעיף 7 לעיל) לפיה מהותו , תוכנו ולשונו של כתב המחאת הזכויות מובילים למסקנה הברורה כי המחאת הזכויות עוסקת אך ורק בשני העניינים המנויים בה (תאונת דרכים מיום 12.10.96 ותביעה עתידית של בתם של החייבים), וגם הביטויים הכוללניים יותר כגון "כל זכות עתידה" אף הם נאמרו בהקשר הספציפי של שני העניינים הנ"ל. בהקשר זה אציין כי הפניתי בסעיף 35 לעיל, לציטוט שהובא על ידי ב"כ חיר בתמיכה לטענותיו מתוך המחאת הזכויות ובו המילים".

סיכומו של דבר , לאור כל הנימוקים לעיל , אני מורה על דחיית בקשת חיר ואני קובע כי אין להמחאת הזכויות תוקף כלפי הנאמן .

ויודגש כי אין בקביעתי זו כדי להוות קביעה או הכרעה בשאלה האם כספי הפיצויים כוללים מרכיב של פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות , והנאמן נדרש להשלים את הבירור בנושא מול מנורה ולהגיש בקשה מתאימה עד ליום 31.10.2020 , ולחייב שמורות כל טענותיו בהקשר זה. לנוכח הפגמים בהתנהלותו הדיונית של חיר עליהם הצבעתי לעיל , אני מחייב את חיר לשאת בהוצאות הנאמן בסך של 5,000 ₪ וככל שהסכום האמור לא ישולם בתוך 30 יום מהיום הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד תשלומו בפועל.

דברי כב' השופטת חיות (מתוך פסקה 6 לחוות דעתה): "כפי שכבר צוין, הסכימו הצדדים לוותר על זכויות הבניה העתידיות שלהם לטובתה של ירלון ונתנו את הסכמתם לבצוע בניה על הגג ובקומת העמודים. הסכמה זו אף מצאה ביטוי פומבי בצו רישום הבית המשותף, במסגרת "ההסכם המיוחד". להשקפתי וכפי שכבר צוין התחייבות זו היא לוז ההסכמה ואילו המנגנון המשפטי שנקבע לצורך ביצועה (הצמדת הגג וקומת העמודים ליחידה 17/1) והתברר כבלתי ישים, אינו אלא הטפל ההולך אחר העיקר.

הפרקטיקה יצרה מציאות של עיסקאות מסוג זה ובית המשפט נתן מטבע הדברים תוקף משפטי למציאות הקיימת – כך למשל, בעיניין לב [עע"מ 3030/33 לב נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה באר שבע, פ"ד נט (1)] הכיר בית המשפט העליון בפרקטיקה של ניוד זכויות בנייה וקבע כי מאחר שחוק התיכנון והבניה אינו מטיל איסור גורף על ניוד זכויות בנייה אין מקום להטיל איסור כזה בדרך שיפוטית.

...

משכך ועל מנת לקיים את כוונת הצדדים ולו בקירוב נראה לי כי יש ליתן משמעות פוזיטיבית למוסכם בין הצדדים ולא משמעות נגטיבית בלבד כגישת חברתי.

תוצאה לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן: זכויות הבנייה שניתנו כתמריץ עבור עלויות השיפוץ (סעיפים 5.2 – 5.5 למכתבה של גב' שולי דוידי מיום 13.11.2012, נספח ח' לתובענה) שייכות לכל בעלי הזכויות בבניין (המבקשים והמשיבות), בהתאם לחלקם היחסי; זכויות היתרה הקיימת (סעיף 5.1 למכתב הנ"ל) שייכות למשיבות בלבד.

(ג) בהיבט היישומי, בית הדין לא קבע מימצא בקשר לשאלה אם אימוץ התנאים הנוהגים בשירות הצבורי היה כוללני וגורף אם לאו.

אשר על כן, בהיתחשב בזהירות הנוהגת לגבי פרשנות של הוראות הצמדה ובהיעדר ראיות לתחולה אוטומאטית של השינויים שחלו בתנאי העסקתם של עובדי מדינה על התובעת ו/או עובדי הנתבעת, אנו קובעים כי ההוראה בסעיף א' להסכם העבודה של התובעת אינה מחילה אוטומאטית שינויים עתידיים שיחולו בזכויות המחלה של עובדי מדינה בתפקידים מקבילים לרבות בנוגע לפצוי של ימי מחלה שלא נוצלו.

...

מכל מקום, גם אם ניתן היה לזהות את העובדת לפי תקופת העבודה, לא הוכח מי ערך את התחשיב ולצורך מה, והאם בסופו של דבר, הגב' שטרית אכן קיבלה תשלום עבור ימי מחלה לא מנוצלים.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים ולפיכך, דין התביעה להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בא-כוח המערערים שב והטעים כי ההצמדה של הגג לדירות שבבעלות החברות וההסכמה לבנייה על הגג, אינן בגדר עסקה קניינית המעבירה את זכויות הבנייה המשותפות העתידיות באופן גורף.

...

יודגש, כי מסקנה זו אף מתחזקת בהשוואה למקרים דומים אחרים.

אם כן, המסקנה הכוללת העולה לשיטתי מן הניתוח לעיל היא כי ההסכמות העומדות בלב ההליך דנן כללו ויתור מתוחם בלבד על זכויות הבנייה המשותפות, תוך מתן אפשרות לחברות להשלים את הבנייה הנדרשת על גג הבניין בהתאם למצב התכנוני באותו מועד.

סוגיית ניוד הזכויות למגרש אחר אינה משליכה על כך. סוף דבר נוכח כל האמור, אני סבורה כי זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות אשר ניתנות לניוד ולמכירה מצויות בבעלותם של כלל בעלי הזכויות בבניין.