נוסח סעיף 29 ג' הוא כללי וגורף, באופן בו למוכר מוענק שיקול דעת בלעדי ומלא ביחס לזכויות הבנייה בהווה ובעתיד ואין בו בכדי לענות על המבחנים שפורטו בפסיקה בדבר הפרוט והספציפיות הנדרשת.
אף סעיף 31ג' כמו גם סעיף 29 ג' מעניק למוכר שיקול דעת בלעדי ומלא, אך זאת ביחס להוצאת שטחים מהרכוש המשותף, אף על פי כן ועל אף הרשימה המנויה בו של השטחים המוצאים, אין בהם בכדי להבהיר ולגלות לרוכש בהקף ובמידה הנדרשים והעולים לכדי רמת הגילוי נאותה על פי הרף שנתגבש בפסיקה בהקשר זה.
סעיף 31 ד' להסכמי המכר קובע כי:
"מבלי לגרוע מן האמור לעיל, מאשר הרוכש, כי ידוע לו כי השטחים וחלקים משטח המיגרש, חדרי שנאים וחדרים אחרים שידרשו לשימושו של המוכר ו/או מי מטעמו ו/או מי בהסכמתו ו/או כל רשות מוסמכת לפי דרישתה, חצרות, חניות, מחסנים וגג ו/או גגות הבית המשותף וכל שיבנה עליהם לרבות גגות של יחידות בבנין, וכן כל זכויות הבניה הקיימים ו/או שיהיו קיימים על שטחים אלה, חלקים בלתי בנויים של חצר הבנין, קירות חצוניים, כניסות נפרדות, מתקנים ושטחים מבונים ובלתי מבונים שמטבעם ו/או מיקומם עשויים לשמש בלעדית ו/או במידה רבה ו/או באופן משמעותי יחידה או יחידות מסויימות בבית, הוצאו מן הרכוש המשותף והנם מוצמדים לדירות בבית או יועמדו לשימושו הבלעדי של המוכר ו/או מי מטעמו ו/או מי בהסכמתו ו/או לשימושה הבלעדי של כל רשות מוסמכת אחרת, הכל לפי שקול דעתו הבלעדי והמוחלט של המוכר.
...
בע"א 188/77 זלצר נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לא(3) 583, 586 (1977) קבע כב' השופט אשר:
"המסקנה הנובעת לכאורה מההוראות הנ"ל היא שאם תבחר המשיבה (כפי שעשתה זאת למעשה) לרשום בית משותף הכולל מספר בנינים ובתוכם גם הבית, לא יהיה עוד מקום לטיעונו של המערער בדבר מגרש נפרד המהווה ביחד עם עשרים מקומות חניה הצמודים אליו יחידת רישום נפרדת השייכת ל- 32 דיירי הבית. משבחרה המשיבה לרשום בית משותף מורכב הכולל מספר בנינים, נקבעות זכויותיהם של דיירי כל הבנינים האלה, כולל דיירי הבית והמערער בתוכם ברכוש המשותף כולו, הכולל את מגרש החניה המרכזי; והזכות שנטענה על-ידי המערער לחלק 1/32 במגרש נפרד ובמקומות חניה נפרדים לכאורה אינה קיימת".
נוכח האמור לעיל, הסכום שנקבע על ידי המומחה, 1,314,000 ₪ בהפחתה של 10% לשנת 2009, הוא שווי הזכות של דירת הגן יחד עם שווי הזכות בשטח הבניה ובשטח החצר, הרי שמתוך סכום זה על הנתבעות לשלם לתובעים לפי חלקם היחסי של התובעים מסך הדיירים בפרוייקט על 3 בנייניו.
ביחס לעתירת הנתבעות למחיקת תביעתם של "התובעים אסקין ושגית, אשר לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם" (סעיף 50 לסיכומי הנתבעות) הרי שאין להיעתר לה וזאת משהצדדים הגיעו להסכמה דיונית אשר ניתן לה תוקף של החלטה ולפיה (עמ' 45 לפרוטוקול):
"עו"ד טורקלטאוב: הסכמנו להסכמה דיונית, לפיה שאר עדי התובעים, למעט מר דני לס, לא ייחקרו על תצהיריהם. וזאת מבלי לפגוע בטענות הנתבעים כנגד האמור בתצהיר, הן לעניין טענות שבמהימנות והן לעניין טענות שבעובדה. אין בהסכמה הדיונית שניתנה על ידי הנתבעים כדי להוות הסכמה להרחבת חזית ו/או קבילות של ראיות שאינן קבילות על פי ההלכות הנוגעות לעניין קבילות ראיות. ואי החקירה לא מכשיר ראיות שאינן קבילות... לגבי מומחי הצדדים, הוסכם..."
בנוסף לסעד שנתבע בגין גריעת חלקים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה עתרו התובעים לפיצוי בסך כולל של 120,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והמטרד שנגרמו להם, לטענתם, במהלך כל תקופת בניית דירת הגן הנוספת, שנים לאחר שהבנין אוכלס (סעיף 45 לסיכומי התובעים).
בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא סכומי ההוצאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
