הציפיות הסבירות של המבוטחפרשנות סעיף הפוליסה בנוגע לציפיות הסבירות של המבוטח

השאלות שבמחלוקת: על מנת ליתן הכרעה שלמה בתיק זה, עלי להדרש למספר שאלות: האם רשאית הנתבעת להסתמך על טענת הפרת סעיף אמצעי המיגון, לנוכח טענת התובע כי הפוליסה לא הומצאה לידיו? ב. במידה והתשובה לשאלה א' חיובית, האם הופר הסעיף במקרה הנידון, דהיינו – האם היתקיימו אם לאו מבחני הפיקוח והשליטה כפי שגובשו בפסיקה; ג. האם בנוסף ולחלופין לבחינת סעיף תנאי אמצעי המיגון, רשאית הנתבעת לטעון לאשם חוזי תורם ו/או לאי הקטנת הנזק, מכוח התנהגותו הרשלנית של המבוטח? אשיב על שאלות אלה כסדרן.

אציין כי לצורך שרטוט אותו קו אדום דמיוני, על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מבחן "המבוטח הסביר" ולבחון האם אכן אי הפעלת אמצעי המיגון באותו מקרה הנה סבירה והגיונית, ולא ניתן לצפות כי מבוטח סביר היה מפעילם, בנסיבות העניין.

ראה בעיניין זה פסק דינו של כב' השופט יפרח ת.א. 44696/96 רחל שבת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ; פס"ד של כב' השופט ד"ר ורדי ת.א. (ת"א) 57734/99 כהן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, ופס"ד של כב' השופטות אברהמי בת.א. 133272/01 עוזר מנשה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ. הרציונל העומד בבסיס הגישה השוללת החלת אשם חוזי תורם במקרים כגון דא, הוא שמירה על עקרונות דיני הביטוח וניסוח הפוליסה, ולשונו של כב' השופט יפרח בפסק הדין הנ"ל: "החלתה של תורת האשם החוזי התורם על דיני הביטוח תכניס בדלת האחורית את אשר כניסתו נאסרה בדלת הראשית. כך נמצאנו עוקפים את ההכרה בכך שהמבוטח שהתרשל עדיין זכאי לפיצוי מאת מבטחו ונמצאנו מפחיתים תגמולי הביטוח בשל היתנהגותו של המבוטח שאינו מגיעה לדרגת רשלנות רבתי". עם זאת, כאשר בית המשפט משתכנע שהרשלנות מגיעה לכדי רשלנות רבתי– המחלוקת בין הפוסקים קשה יותר-וראה פסק דינה של כב' השופטת ברון בפרשת גנון נ' סהר לעיל, ופס"ד רחל שבת נ' סהר של כב' השופט יפרח: "ניתן אולי להעלות על הדעת כי מבטח יוכל להפטר מאחריות כלפי מבוטחו על יסוד טענה כי המבוטח פעל תוך דרגה גבוהה של אי אכפתיות או רשלנות רבתי...

...

ראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופט יפרח ת.א. 44696/96 רחל שבת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ; פס"ד של כב' השופט ד"ר ורדי ת.א. (ת"א) 57734/99 כהן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, ופס"ד של כב' השופטות אברהמי בת.א. 133272/01 עוזר מנשה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ. הראציונאל העומד בבסיס הגישה השוללת החלת אשם חוזי תורם במקרים כגון דא, הוא שמירה על עקרונות דיני הביטוח ונסוח הפוליסה, ולשונו של כב' השופט יפרח בפסק הדין הנ"ל: "החלתה של תורת האשם החוזי התורם על דיני הביטוח תכניס בדלת האחורית את אשר כניסתו נאסרה בדלת הראשית. כך נמצאנו עוקפים את ההכרה בכך שהמבוטח שהתרשל עדיין זכאי לפצוי מאת מבטחו ונמצאנו מפחיתים תגמולי הביטוח בשל התנהגותו של המבוטח שאינו מגיעה לדרגת רשלנות רבתי". עם זאת, כאשר בית המשפט משתכנע שהרשלנות מגיעה לכדי רשלנות רבתי– המחלוקת בין הפוסקים קשה יותר-וראה פסק דינה של כב' השופטת ברון בפרשת גנון נ' סהר לעיל, ופס"ד רחל שבת נ' סהר של כב' השופט יפרח: "ניתן אולי להעלות על הדעת כי מבטח יוכל להפטר מאחריות כלפי מבוטחו על יסוד טענה כי המבוטח פעל תוך דרגה גבוהה של אי אכפתיות או רשלנות רבתי...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ומאחר ושוכנעתי כאמור כי במקרה הנדון יש לראות את רכבו של המבוטח, בעודו עומד ליד הכספומט, כ"רכב ללא נהג", אזי אי הפעלת אמצעי המיגון מהוה הפרה של הפוליסה ואינה מזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח; בנוסף, יש לראות בהותרת המפתחות במתג ההתנעה כהתרשלות רבתי.

לפיכך, דין התביעה להדחות.

"השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את היתרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות. השאלה השנייה היא נורמטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי" (פסק דין ועקנין, פסקה 7).

בסעיף 6 לתצהיר נהוסיפה גב' הררי כי: " בעידן ההפרטות הנוכחי אכן קורה, שחברי הקבוץ או תושביו מבקשים להקים עסק משל עצמם, בין בקבוץ ובין מחוצה לו. ברור לגמרי, שהפוליסה איננה מתכוונת לכסות עסק כזה, עליו אין הקבוץ מצהיר, ועליו איננו יודעים דבר". בהמשך הסבירה העדה כי חבר קבוץ המקים עסק משל עצמו דואג לעיתים לבטחו באופן עצמאי ולעיתים הוא מבקש לכלול את פעילותו בביטוח של הקבוץ.

הפרשנות המוצעת על ידי המבטחת כי ההרחבה חלה רק על עסק של מדגה איננה פרשנות לגיטימית וסבירה של הוראות הפוליסה, שכן העיסוק העקרי המבוטח "הפעלת מדגה" לא צומצם לבריכות חולתה, כנטען, וההרחבה הנה לפיכך לפעילות מסחרית "אחרת", שאיננה מדגה.

מעבר לאמור, הגעתי למסקנה כי גם על פי הראיות שהובאו בפני, ניתן לקבוע כי במועד בו אירעה התאונה הייתה פוליסת מסיסמו בתוקף, ואפרט דברי: א. על פי תצהירו של כנעני השיחה בינו לבין סימו, אודות הקף הביטוח של זיסקינד היתקיימה בסוף חודש אפריל 2009, אז פנה אליו סימו וסיפר לו כי זיסקינד מנהל במדגה שלו עסק צדדי ומאפשר לדייגים לדוג בבריכה שלו בתשלום ובעקבות כך הסביר לו כנעני כי יש בעיה בביטוח של העסק הצדדי הזה.

...

בעניין זה, נראה לי לנכון לחשב את שכרה, כפי שהציעו הנתבעים על פי שכר ממוצע של 3,500 ₪.

סכום הגמלאות נכון ליום הגשת התביעה הינו 672,676 ₪, ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום סך של 741,642 ₪) סוף דבר: סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל מסתכם בסך של 6,118,549 ₪ מסכום זה יש להפחית 50% בשל האשם התורם שנקבע למנוח, כך שסך הכולל לפיצוי יעמוד על סכום של 3,059,275 ₪.

מסכום זה ישולם לתובע 6, המוסד לביטוח לאומי סך של 741,642 ש"ח. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע מס' 3 קיבוץ מחנים לשלם לתובעים 30% מהנזק ואת הנתבע מס' 4, עיזבון המנוח זיסקינד ז"ל לשלם לתובעים 70% מהנזק.

מר ויקלמן, יועץ הביטוח במשרד ראש הממשלה, הסביר: "בפוליסה קבוצתית לא מופיעים שמות המבוטחים. בפוליסות רגילות מצורפת רשימה. בפוליסה המיוחדת הזו בגלל מבנה הגוף, רשימת המבוטחים נמצאת במשרד ראש הממשלה" (פרוטוקול ע' 19 ש' 14-15).

סעיף 7 לפוליסה דן ב"תשלום בעת תביעה" וקובע את התנאים לתשלום ע"י המבטחת: "בכפוף למילוי התחייבויות בעל הפוליסה לפי הסכם ביטוח זה, מתחייב המבטח לשפות את המבוטח או לשלם למבוטח סכומים בהתאם לפרקים המצורפים להסכם זה כחלק בלתי נפרד ממנו, ובתנאי שהסכם זה היה בתוקף לגבי אותו מבוטח, והועברו דמי הביטוח בגינו ושמו נסמר למבטח עם הגשת התביעה". סעיפים 6 ו-7 להסכם הביטוח מקימים מנגנון מיוחד לתשלום תגמולי הביטוח.

. על מנת להסיר ספק אפשרי, מודגש כי המבטח יהא פטור מאחריות ע"פ פוליסה זו, אם היתה קיימת לגבי המבוטח 60 חודשים לפני תחילת הביטוח ו/או 60 חודשים לפני הצטרפותו של המבוטח לביטוח המלצה לניתוח ו/או נקבע תור לניתוח ו/או קיימת קביעה על הצורך בהשתלה במועד/ים אלה.

התנהלותם צפתה את פני האפשרות המצערת, אך הריאלית, של פטירת המנוח--והדברים מדברים בעד עצמם.

...

למען הסדר הטוב אוסיף, כי אני דוחה את טענת התובעת כי יש לכבד את המלצתו של ד"ר שפירא יצחק "כבורר מוסכם ויחיד" (ס' 3ז' לסיכומיה).

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאותיה בהליך זה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

מ א.ש.י.ד תובעים התובעים לשלם להם פיצוי בגין המדחס שנגנב והוצאות נוספות שנגרמו להם כתוצאה מכך, וזאת משום שלטענתם נהגה ברשלנות, כמפורט ברשימת המעשים והמחדלים שצויינו בסעיף 14 לכתב התביעה, והנוגעים לתפקודה כחברת שמירה, וכן משום שלא נקטה באמצעים סבירים למניעת הגניבה.

כאמור בפוליסת הביטוח, חובת העמדת חברת שמירה הנה תנאי מקדים, אשר מוטל על התובע להוכיח כי אכן התקיים (וראה לעניין זה ע"א 723/80 לה נסיונל חברה לביטוח נ' שאול חיים, פ"ד לו(2) 714, עמ' 724 בו נקבע כי משלא הוכיח מבוטח קיומו של תנאי מוקדם הקבוע בפוליסה, לא קמה חבותו של המבטח, וכן ת"א(חיפה) 10264/02 אייזן בי"ח לנקניק בע"מ נ' חברה לביטוח בע"מ ואח').

איני מקבלת גם את טענותיו של ב"כ התובעים גם לעניין זה כי תנאי החזקת הנשק אינו עומד בקריטריוני סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א, 1981, לפיו תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת, אחרת לא יוכל המבטח להסתמך עליהם.

לטענתו, יכלה א.ש.י.ד לצפות את אירוע הגניבה, שכן ארעו בעבר מספר מקרי גניבה, ועל כן היתה אחריותה כפולה ומכופלת, וחרף זאת לא תגברה את מערך השמירה במקום, ולא נקטה אמצעים למנוע הישנות הגניבות.

...

המסקנה העולה מכך היא, כי היקף תפקידה של א.ש.י.ד היה כזה שלא איפשר לה שליטה של ממש על כל חלק של האתר בכל זמן נתון, וממילא, על פי אמות המידה שנקבעו ברע"א 270/01 תמנון נגד אליה הנ"ל, אין לראות בה שומרת שכר כלפי התובעים, ואין מקום לחייבה לפצותם בגין גניבת המדחס, שעה שלא הוכח כי התרשלה בתפקידה.

העולה מכל האמור לעיל הוא כי גם אילו קבעתי שהוכחה גניבת המדחס, הרי שבנסיבות הענין אין שתי הנתבעות חבות כלפי התובעים, וממילא אין צדדי ג' וד' חבים כלפי המודיעים.

התובעת תשלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך 5,000 ₪ + מע"מ, בתוך 30 יום מהיום.