הצטרפות כחייבת לתיק הוצאה לפועל

המשיבה הוסיפה כי ביום 19.1.06 היא הגיעה להסכמה בתיק ההוצאה לפועל מול החייב, לפיה הוא יישא בתשלום מזונות בסכום של 2,250 ₪, מתוכם 1,250 ₪ בגין מזונות שוטפים וסכום של 1,000 ₪ בגין חוב עבר, אך למרות זאת, החייב המשיך להישתמט מתשלום המזונות, והיא נאלצה להמשיך את הליכי הגבייה בהוצאה לפועל.

כנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן לפיה יש מקום למתן הפטר מחוב המזונות למשיב (המוסד לביטוח לאומי).

...

באותה תקופה החייב לא יכול היה לעבוד באופן מסודר, ובסופו של דבר התגרש, כאשר המוסד לביטוח לאומי פתח נגדו תיק הוצאה לפועל כבר בשנת 1985.

בנסיבות אלה אני סבורה שיש לתת משקל משמעותי לכך שאי מתן הפטר תדרדר את מצבו של החייב, ותפגע בזכותו לקיום בכבוד.

עם זאת, בהתחשב במצבו הכללי של החייב, ובעובדה שברבות השנים יש להניח שיידרש להוצאות כבדות יותר, אני קובעת כי הגבייה תוגבל עד הגיעו של החייב לגיל 75.

ברקע לבקשה זו, המרצת פתיחה שהוגשה על ידי המבקש על פי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, בה נתבקש בית המשפט, בין השאר: להצהיר שהמשיב מספר 1, שהנו אחד החייבים בתיק הוצאה לפועל שהמבקש מנהל, הנו הבעלים של 35/60 חלקים מהמקרקעין הידועים כחלקה 34 בגוש 30014, ברחוב יהודה 20 בירושלים (להלן: 'הבית ברחוב יהודה'); להורות על עיקול זכויותיו של משיב 1 בבית ברחוב יהודה להבטחת סילוק החוב שלגבייתו מיתנהל תיק ההוצאה לפועל; להצהיר כי ההסכם מיום 29.2.2012 שמכוחו המשיבים 8-1 התיימרו למכור את הבית ברחוב יהודה למשיבים 10-9 בטל; להצהיר שהמשיב 1 הנו הבעלים של 1/14 חלקים, מ 1/6 חלקים מהזכויות הרשומות על שמו של המשיב 3 (מתוקף תפקידו כמנהל עיזבונו של משה בראשי ז"ל) בבית דירות ברחוב אגריפס 66 בירושלים; להורות על עיקול זכויותיו של המשיב 1 בבית הדירות באגריפס; להצהיר שהמשיב 1 הנו הבעלים של 1/14 חלקים מהבית בגבעת משואה הידוע כגוש 30422 חלקה 9 והרשום בבעלות רשות הפיתוח; להורות על עיקול זכויותיו של המשיב 1 בבית בגבעת משואה; ואשר למשיבים 9 – 10: מקומם בפרשה כמי שרכשו את הזכויות בבית ברחוב יהודה מכח צו בית המשפט לעינייני מישפחה, ובהתאם לסעיף 34א' לחוק המכר.

סוף דבר, בקשת המשיבה 10 לדחיית ההליך כלפיה על הסף, בדין יסודה; בקשת המשיב 2 שמלכתחילה צומצמה לעניינו של הבית ברחוב יהודה, באשר ביקש הוא להצטרף לטענות המשיבה 10 שהתמקדו בבית ברחוב יהודה, מתקבלת בכל הקשור לטענות כלפיו שעניינן בבית ברחוב יהודה.

...

הליך הערעור נדחה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 17.6.20 (ע"א 2903/19), והתביעה החוזית, נדחתה בהחלטת כבוד השופט כדורי מיום 16.11.2020 במסגרת תיק פש"ר 27548-04-13.

לאחר שניתנה הדעת לטענות הצדדים, ותוך שאזכיר שקדמו להחלטה זו דיון במישור הזמני ואף החלטה, שעיקר מסקנותיה רלוונטיים לחלוטין גם להחלטה זו, ושלא הוגש כלפיה כל הליך ערעורי, הגעתי לכלל מסקנה שבכל הקשור לבית ברחוב יהודה ולמשיבה 10, דין ההליך לדחייה על הסף.

סוף דבר, בקשת המשיבה 10 לדחיית ההליך כלפיה על הסף, בדין יסודה; בקשת המשיב 2 שמלכתחילה צומצמה לעניינו של הבית ברחוב יהודה, באשר ביקש הוא להצטרף לטענות המשיבה 10 שהתמקדו בבית ברחוב יהודה, מתקבלת בכל הקשור לטענות כלפיו שעניינן בבית ברחוב יהודה.

וכן לא הונחה בפניי תמונה כללית שתעיד על איתנות כלכלית ולו ברמה בסיסית בסמוך למועד ההענקה ויש בכל אלה כדי ליצור סדקים נוספים בטענה לכשרות פרעון של החייבת באותו מועד ולחזק את המסקנה כי החייבת הייתה חדלת פרעון כבר אז (בייחוד כאשר הדברים מצטרפים לקיומם של 2 תיקי הוצאה לפועל תלויים ועומדים).

...

המשיב טען כי יש לדחות את בקשת הנאמנת שעה שאין קשר בין הסתבכותה הכלכלית של החייבת לבין הסתלקותה מעיזבון המנוח.

לפיכך ובשים לב למועד הגשת הבקשה איני סבור כי חל שיהוי המצדיק את דחייתה בנסיבות אלו (למעלה מן הצורך אציין כי רק במקרים חריגים יש להיעתר לטענת שיהוי המועלית אגב בקשות אלו, בטווח תקופת ההתיישנות, אולם אין זה המקרה שבפניי, מה גם שלא הועלתה טענה מפורשת בעניין זה).

סוף דבר אשר על כן, הריני נעתר לבקשה וקובע כי ההענקה לטובת המקבל בטלה, כאמור וכמפורט לעיל.

אני מחייב את המשיב והחייבים בהוצאות בקשה זו לטובת הנאמנת בסך של 2,000 ₪, וזאת בחלוקה שווה ביניהם, של 1000 ₪ כל אחד.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו צורך לידון בבקשת גרושתו של החייב (הזוכה בתיק ההוצאה לפועל), להצטרף כצד לתיק שלפנינו.

...

בעתירתו טען העותר כי הוא מהווה משמורן יחיד של בתו בת ה-10, אשר עם מאסרו צפויה להיוותר ללא השגחה ראויה; וזאת, לשיטתו, בניגוד להוראות סעיף 74יז(א)(3) לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, שלפיו "צו הבאה או צו מאסר נגד חייב לא יבוצע כל עוד מתקיימת אחת מהנסיבות האלה: [...] (3) כתוצאה מן ההבאה או המאסר של החייב יישארו ללא השגחה או טיפול הולמים, קטין שבאחריותו של החייב ושטרם מלאו לו 14 שנים, או אדם חסר-ישע התלוי בחייב". בתגובה מקדמית שהגישה המשיבה, משטרת ישראל, ביום 4.1.2019, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי ואי מיצוי הליכים מול המשיבה (וכן מחמת אי צירוף משיבה רלוונטית, היא גרושתו של העותר).

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות המשיבה (וכן בתשובת העותר לתגובת המשיבה, אשר הוגשה באישור בית המשפט ובבקשת ההצטרפות של גרושתו), מוצאים אנו לנכון להבהיר ולחדד כי בעת מתן החלטה על הוצאת צו מאסר נגד חייב, על רשם ההוצאה לפועל לבחון בגדר שיקוליו גם את השאלה האם אותו חייב משמש כמשמורן קבוע של קטין שגילו מתחת לגיל 14 או של אדם חסר-ישע התלוי בחייב, ובמקרים מתאימים להימנע מהוצאת צו המאסר מטעם זה. זאת ועוד, ככל שהוצא צו מאסר נגד חייב, ועולה טענה לפני רשם ההוצאה לפועל כי יש להורות על ביטול צו המאסר מהטעם שהחייב משמש כמשמורן קבוע כאמור, על רשם ההוצאה לפועל לבחון מחדש את ההצדקה להוצאת צו המאסר בשים לב לעניין זה. משמעות הדבר לענייננו, היא כי לרשות העותר עומד סעד חלופי, בדמות פניה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההחלטה אשר הורתה על הוצאת צו מאסר נגדו (ויובהר, כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה לגופה של בקשה זו).

מטעם זה, נדחית העתירה שלפנינו על הסף, ללא צו להוצאות.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו צורך לדון בבקשת גרושתו של החייב (הזוכה בתיק ההוצאה לפועל), להצטרף כצד לתיק שלפנינו.

ביום 14.5.18 הוגשה בקשתם של רוני ומלכה אבישר (להלן: ה"ה אבישר או הנושים) להורות על המשך מימוש הדירה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחו נגד החייב.

לאחר שמיעת הראיות גם הכנ"ר הצטרף לבקשה זו. החייב מיתנגד לבקשה.

...

לא זו אף זו, אף עיון במסמך הרפואי מביא לאותה המסקנה.

לפי גרסה זו גם לא היו לצד ג' בטחונות, כי הדבר לא היה לו חשוב (לדידו של המנהל המיוחד – הדבר גם מחזק המסקנה שצד ג' לא התכוון באמת לרכוש את הדירה).

סוף דבר אני מקבלת עמדת בעלי התפקידים ומורה כי בין אם מחמת היותו של ההסכם למראית עין ובין אם בשל הענקה פסולה, הסכם המכר בטל.