הצורך בביטול מינוי מומחה בשל חוסר ניטרליות

בעקבות כך סירבו המשיבים לנהל את הגישור, הישיבה בוטלה והתיק נקבע לשמיעת הראיות ליום 10.1.22.

לטענתו כבר ניתנה חוות דעת מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט, שהיא המכריעה, גם אם חוות דעת הצדדים משמשות כראייה.

עוד טען המבקש כי לא מדובר בחוות דעת חליפית כנטען, אלא בחוות דעת משלימה הכוללת פרק שלם המתייחס לחוות דעת מומחה בית המשפט, כך שמדובר בניסיון לקעקע את חוות דעתו ולעשות מקצה שיפורים בשל חוסר שביעות הרצון של המשיבים, מחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

ביום 25.8.21 ניתנה החלטת בית משפט קמא הקובעת: "אכן, ככל שהצדדים יסכימו על הגשת חווה"ד מטעמם, כולל חוו"ד המומחה שנפטר, ללא צורך בחקירת המומחים, אלא חקירת המומחה מטעם בימ"ש בלבד, אין טעם ממשי להגשת חווה"ד החליפית. אולם זאת, אך בהנתן הסכמה כאמור. בהקשר זה יוער, כי המומחה מטעם בימ"ש גם לא מונה בהסכמת הצדדים, שעה שהנתבעת (המשיבים- ח.ו.ו.)היתנגדה למינוי מטעם בימ"ש, וממילא לא ניתן להחיל הסדר דיוני, לפיו יראו בחוו"ד הצדדים כאילו לא נתקבלו כראיה. מכל מקום חווה"ד החליפית מטעם הנתבעים כבר נערכה ואף אם היא כוללת היתייחסות לחוו"ד המומחה מטעם בימ"ש, אין כל מניעה, כאמור בהחלטה מיום 23.8.21 ובשים לב לזמן העומד בפני התובע (המבקש- ח.ו.ו) עד למועד ההוכחות הקבוע ליום 10.1.22, שהאחרון יפעל להשלמת חווה"ד מטעמו ככל שימצא לעשות כן והתנגדותו "הנחרצת" אינה ברורה בנסיבות העניין.

...

ביום 23.8.21 נעתר בית משפט קמא לבקשה וקבע: "בנסיבות המפורטות ולנוכח פטירת המומחה מטעם הנתבעים (המשיבים-ח.ו.ו), נראה לכאורה שיש להיעתר לבקשתם לתיקון כתב ההגנה על דרך של הוספת חוו"ד חליפית המצורפת לבקשה ובפרט לנוכח מועד ההוכחות הקבוע בתיק ליום 10.1.22 והזמן העומד בפני התובע (המבקש-ח.ו.ו) לצורך השלמת חוות- הדעת מטעמו ככל שימצא לעשות כן. לתגובת התובע עד ליום 10.9.21...". ביום 24.8.21 הגיש המבקש את התנגדותו הנחרצת להגשת חוות הדעת החליפית מטעם המשיבים.

ראשית, מקובלת עליי טענת המשיבים כי מדובר בהחלטת ביניים בעניין המסור לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת ואין בית משפט של ערכאת הערעור נוטה להתערב בה (לעניין זה ראו דברי כבוד השופט זילברטל ברע"א 79/13 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, ניתן ביום 3.2.13 וכן דבריו ברע"א 384/15 סארי גאנם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.6.15).

אין בידי לקבל את טענת המבקש כי יש בהגשתה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט כדי לשלול את משמעותה של חוות הדעת מטעם המשיבים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 100,000 ₪ - סכום הכולל פיצוי בגין עוגמת נפש ופצוי בגין חוסר יכולתו להמשיך ולנצל את המקרקעין לחקלאות.

במקביל, הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת להפסיק זרימת מי הביוב, אפילו במהלך ניהול התיק בבית המשפט, לרבות בדרך של בניית מערכת חלופית מסביב למחסן שניבנה מעל שוחת הביוב במטרה לבטל ולנתק את שוחת הביוב שמתחתיו.

ההסכמה הדיונית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט: לאור הפער בין שתי חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, השמאי והאגרונום מר איל שפירא (להלן: המומחה מטעם בית המשפט).

לאור מעמדו כמומחה אובייקטיבי וניטראלי, אני מקבלת את חוות דעתו לגבי הערכת הנזק שעומדת על 29,351 ₪ לפני מע"מ, שהם סך של 34,340 ₪ כולל מע"מ נכון לחודש 10/2016 – שהם סך של 37,000 ₪ (במעוגל) נכון להיום.

האחד, משום שבניגוד לטענת התובע, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט כוללת בפירוש פיצוי בגין אובדן יבול של פירות לשנים 'החסרות' (סעיף 8.2.2 לחוות דעתו).

נסיבות המקרה מבססות די הצורך את טענת התובע כי ההצפות גרמו לו לאי נוחות רבה ומתמשכת, ודי אם אפנה בעיניין זה לקביעותיהם של המומחים בדבר הסירחון העז במקרקעין והנזק שנצפה ליבול הפירות והירקות שהתובע גידל וטיפח בעצמו.

...

לעומת זאת טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט.

דיון בשאלת הנזק: המומחה מטעם התובע העריך את הנזק בגין ניקוז מי הביוב, מילוי אדמה חקלאית כולל פיזור, יישור וחיתוך בסך של 5,000 ₪, ואילו המומחה מטעם הנתבע והמומחה מטעם בית המשפט לא קבעו אומדן בגין רכיב זה. בהתייחס לכך ציין המומחה מטעם בית המשפט, כי שיקום השטח לא התבצע בפועל בעקבות האירוע משנת 2013, ולכן כלל רכיב זה בהערכה המתייחסת לאירוע משנת 2016 תחת הכותרת "חשיפה והחלפת שכבת קרקע עליונה". בנסיבות אלה, אני מאשרת את קביעת המומחה מטעם בית המשפט לכלול עלויות רכיב זה בנזק שמתייחס לאירוע משנת 2016.

לאור מעמדו כמומחה אובייקטיבי וניטרלי, אני מקבלת את חוות דעתו לגבי הערכת הנזק שעומדת על 29,351 ₪ לפני מע"מ, שהם סך של 34,340 ₪ כולל מע"מ נכון לחודש 10/2016 – שהם סך של 37,000 ₪ (במעוגל) נכון להיום.

על אף שהנתבע לא התייחס לטענה זו בסיכומיו, אני קובעת כי טענת התובע בנדון דינה להידחות משני טעמים עיקריים.

בשים לב לקשר הרציף המתקיים בין המטפלת המשפחתית ובין המומחית, התבקשה היתייחסות המומחית לתכנית הטיפול הנדרשת וכן בעיניין הצורך במתן טפול פרטני נפרד לקטין.

בסוף חודש ינואר 2019 פנתה המטפלת המשפחתית אל בית המשפט בבקשה למתן הוראות, נוכח אי עמידת הצדדים בתכנית הטיפול שנקבעה, ובפרט בשל אי שתוף פעולה מצידה של המערערת בהקשר זה. ביום 29.1.2019 הגישה המערערת בקשה לביטול מינויין של המטפלת המשפחתית והמומחית בטענה כי הן אינן מופיעות ברשימת המומחים מטעם יחידות הסיוע של בתי המשפט לעינייני מישפחה (להלן: רשימת המומחים) וכן בשל כשלים בטיפול, חוסר מקצועיות ודיווח שקרי לבית המשפט, לטענתה.

בית המשפט ציין כי הגשת הבקשה בעיתוי הנוכחי אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב וכי היתרשמותו היא כי "הטעם בגינו הוגשה הבקשה, הנה קביעת המומחית כי האם אינה משתפת פעולה עם ההליך הטיפולי, חששה של האם מפני הסנקציות שיוטלו בגין חוסר שתוף הפעולה, אשר מצטרף לעמדתה הכללית לפיה הקשר בין הקטין ... לאביו אינו לטובת הקטין". עוד צוין כי הגם שגורמי הטיפול שמונו לא נכללו בעת מינויים ברשימת המומחים (בעת מתן ההחלטה כבר נכללה המומחית ברשימת המומחים), הרי שאין מניעה עקרונית למינוי מומחה שאינו מופיע בה, בהנתן הסכמת הצדדים, כפי שאכן היה במקרה דנן.

נוכח האמור, ביקשה המומחית כי בית המשפט יורה על שילובה של עובדת סוציאלית לחוק הנוער (טפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) על מנת לבחון האם מדובר ב"קטין נזקק" ולשקול את הוצאתו למסגרת חוץ ביתית נייטראלית.

...

נקבע כי "מדובר בניכור הורי חריף, בעוצמה גבוהה ביותר, אשר מבוצע באופן שיטתי, על פני זמן רב, וללא כל מודעות לפגיעה הקשה הנגרמת לנפשם של הקטינים". בית המשפט הוסיף וציין כי "אמנם נכון כי הבנות ... נפגשות עם האב, ואולם לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והמומחים, להתרשמותי, ככל שלא יחול שינוי ממשי במצב הדברים כפי שהוא היום, קיים חשש ממשי להתדרדרות במצב ופגיעה בקשר שבין האב לבנות". על כן, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן עלה בידי המשיב לסתור את "חזקת הגיל הרך" וכי המערערת הוכיחה "במעשיה ובמחדליה" כי היא אינה מסוגלת לקיים קשר תקין בין הילדים למשיב ומשכך יש להורות על קביעת משמורתן הזמנית של הקטינות בידי המשיב, תוך קביעת זמני שהייה בין הקטינות ובין המערערת.

אכן, קיימים מקרים נדירים שבהם התבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ מצד בית המשפט יש בהן כדי ללמד על "נעילת" דעתו והן מוליכות אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו (השוו: ע"א 3012/19 לשצ'ינסקי נ' שאוויט, פסקה 4 (18.6.2019)), אך איני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם מקרים אלה.

ואולם, בשים לב לכך שמדובר בהחלטה טכנית גרידא למתן תגובה, בעוד שההחלטה המהותית בבקשת המשיב ניתנה לאחר דחיית בקשת הפסלות, איני סבורה כי יש בכך כדי להשליך על המסקנה שאליה הגעתי (ראו: ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)).

אשר על כן, הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה לעיכוב ההליך בפני בית המשפט קמא.

התובעת הוסיפה כי היא מנהלת אורח חיים תקין, מתפקדת כראוי וכל טענות האם הן פרי דמיונה ובגדר השערות; ההשערה בדבר ניצולה הכספי מוכחשת; היא מעולם לא סירבה לבדיקת רופא, ההיפך הוא הנכון, היא מסכימה להבדק ואף מבקשת כי בית המשפט ימנה מומחה לצורך כך (סעיף 8 לכתב ההגנה).

עוד עולה מהפרוטוקול, כי עו"ס לסדרי דין ביקשה לראות בהעדרות התובעת בדיון, שאת קיומו כאמור היא עצמה ביקשה, אינדיקאציה לחוסר היכולת שלה להגן על עצמה, וביקשה כי מינוי האפוטרופוס בהתאם להמלצה ייכנס לתוקף מיידי, באופן שאם התובעת תרצה לבקש ביטול, היא תגיש בקשה והדברים ייבחנו כדי שלא תפסיד את קצבת האוניברסיטה והצורך להגן עליה.

נוכח סלידתה של התובעת מבדיקה על ידי עו"ס וחוסר האמון הרב שהביעה בכך, התובעת הסכימה ואף תמכה מאד בכך שימונה גורם חצוני ונייטרלי שאינו מטעם הרווחה ולפיכך, ובהתאם להסכמה זו, מינוי המומחה התבקש במפורש במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמה לצורך הוכחת טענותיה, ההסכמה ניתנה על דעתה והיא חתמה על תצהיר התמיכה בכתב ההגנה כי היא מבינה את דבר חתימתה ותוכן הדברים.

...

אעיר כי איני מקלה ראש בטענת התובעת כי עצם מינוי אפוטרופוס לדין, אף שאינו שולל כשירות משפטית, אינו צעד רצוי, והוא מקפל בתוכו אלמנט מובנה של פגיעה בה, בכבודה ובחירותה, אלא שכאשר עמד סיכון של מינוי אפוטרופוס לרכוש כחלופה ממשית בה תמכה העו"ס בהיעדר התובעת, ועל יסוד החומר שעמד בפני בית המשפט, אני מקבלת את עמדת עורכת הדין, כי בסיטואציה שנוצרה, צעד זה היה פוגעני פחות ממה שעמד על הפרק, וכי היה בו בגדר ייצוג מיטבי של התובעת ולא רשלנות.

שאלת הנזק אני מקבלת גם את הטענה כי התובעת לא הוכיחה נזק וגם מטעם זה דין התובענה להידחות.

סוף דבר לאור המסקנות אליהן הגעתי ומאחר שלא הוכחה רשלנות או פגיעה באוטונומיה מצד עורכת הדין, אני מורה על דחיית התביעה.

לאור זאת, ניתנה ביום 6/10/19 החלטת ועדת הערר במסגרתה נקבע: "ב"כ העוררים טוען טענות שונות של ניגוד עניינים אך נדמה כי העיקר חסר מן הספר, אין בכל המסמכים אותם הגיש בא כוח העוררים הסבר במה פסולה מפת המדידה שהגיש פרופיסור גלברג.

עוד שבה וועדת הערר והבהירה, באשר לחוות דעת המומחה גלברג, אליה מפנים המערערים חיציהם, כי: "המושג חוות דעת בהקשר שבפנינו, יש בו כדי ליצור רושם של שיקול דעת. דבר שלא קיים במקרה שבפנינו. בסופו של יום , מצויים אנו אחרי פסיקות של ערכאות שיפוטיות שקבעו את המתודה, אמצו את מפות המדידה וכל שנותר לעשות הנו בחינה תכנית [צריך להיות "טכנית" ל.ב.] של השוואת שתי מפות מדידה".

לאור כל המפורט ביקשו המערערים את בית המשפט להורות על ביטול החלטת ועדת הערר וכן, על ביטול מינוי המומחה אשר מונה על ידי ועדת הערר ועל השבת התיק לוועדת הערר על מנת שזו תמנה מומחה אובייקטיבי וניטראלי תחת המומחה אשר מונה על ידה.

כיוון שכך, הרי שלא נדרשה הסכמתם למינויו, באשר זו ניתנה על ידי הצדדים הרלוואנטיים להליך – העוררים שם ורש"ת. יתרה מכך, נטען כי המומחה התבקש לחוות דעתו רק באשר למקרקעי עוררי ערר דורי ומקרקעי המערערים נכללים בחוות הדעת, רק בשל העובדה שהם ממוקמים בתחום העיר אור יהודה ולא משום שהמומחה נידרש להתייחס גם למקרקעיהם.

...

משהוסדרה סוגיית הייצוג והתחוור מי מבין המערערים נותר ומי נמחק, אפנה לבחינת טיעוני המערערים לגופם, אשר אליהם, אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טיעוני המערערים, נחה דעתי כי דינם להידחות ולהלן יפורטו טעמיי.

משכך, גם טענתם זו של המערערים נדחית.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – הערעור נדחה.