הצהרת מעסיק על ניכויים ממשכורת (טופס 126)

הנתבע לא דרש דיווח שמי כנדרש בתקנה 8 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח) (דו"ח מעביד על שכר העובדים) בשל הקושי בבצוע ולכן פעל בהתאם לסעיף 8 (ד) (סטייה מתקנה 8 (א) לעיל) ודרש מהמעסיקים למלא טופס 102 ודיווח שמי ושנתי באמצעות טופס 126.

בבג"צ 2300/14 חברת נס א. טכנולוגיה בע"מ נ' שר הרווחה (ניתן ביום 02.02.15) הוצהר ע"י הנתבע כי "בתוך חודשים ספורים תקום ועדת השומה הראשונה בירושלים אשר בשלב ראשון תידון בעררים שיגיעו אליה מן הסניפים השונים בכל הארץ". הנתבע לא יכול היה לידון בהשגה בפני "ועדת שומה" בחלק הארי של התקופה הרלוואנטית מאחר שכאמור לעיל, ועדה זו טרם הוקמה.

מס הכנסה - רשות המיסים עודדה מעסיקים לבצע גילום קבוצתי של הטבות "בעין" (טופס 126 וטופס 102) (על גילום קבוצתי נסביר בהמשך).

ככלל, בהטבה שמגולמת בתלוש השכר, חייב המעסיק על פי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה לנכות במקור את המס והעובד נושא בנטל המס על ההטבה.

...

ויפים הם לענייננו דברי חברתי, כב' השופטת יפית זלמנוביץ בב"ל 32018-09-16 מגן דוד אדום בישראל - המל"ל (ניתן ביום 23.1.19 – פורסם במאגרים האלקטרוניים): "אף כאשר המחוקק או מחוקק המשנה הקנו לרשות סמכות להטיל קנסות, ברי, כי עליה לעשות שימוש בכח זה שניתן לה בצורה מידתית וסבירה ולטעמים שעמדו בבסיס האיחור בביצוע התשלום, דהיינו: מחלוקת אובייקטיבית או פעולה שיטתית ומכוונת כנגד הרשות, משקל חשוב בהחלטה האם להטיל קנס על המעסיק ומה שיעורו. היות והנתבע, בעניננו, לא שת ליבו לכל הפרמטרים שצריכים היו להנחות אותו טרם הטלת הקנס, והיות הטלת הקנס בעניננו נעשתה תוך שימוש, אם בכלל, בקריטריונים שרירותיים, נפל פגם בשיקול הדעת של הנתבע שיש בו כדי להביא לביטולו של הקנס." (ס' 96 לפסק הדין) "ואולם, אף שניתן לומר שלפרשנותו של הנתבע, לפיה מועד היווצרות החוב מיוחס, רטרואקטיבית, למועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח אחיזה בלשון החוק, מדובר בפרשנות מוקשית שספק אם עומדת בתנאי המשפט המינהלי. סבורים אנו, כפי שיפורט בהמשך, כי מקום בו נודע למעסיק על קיומו של חוב חודשים ושנים לאחר שדמי הביטוח דווחו ואין חולק שהדיווח נעשה בתום לב, יש לבחון את הטלת הקנס - עצם החיוב בקנס ושיעורו – במשקפי המשפט המינהלי ועל פי עקרון המידתיות והשקיפות." (ס' 47 לפסק הדין) התובעת דיווחה במועד על דמי הביטוח הלאומי ורק בדיעבד נודע לתובעת על הפרשי דמי ביטוח לאומי.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט 1,000 ₪.

מאחר והמבקש לא טען בכתב התביעה כי נוכו משכרו מיסים שלא כדין, אין רלבאנטיות לטפסים אלה ואין הצדקה לחייב את המשיבה למסור לידי המבקש טפסי 101.

בבקשתו אין הוא מנמק מדוע על המשיבה למסור לעיונו טפסי 126, בתשובתו לתגובה ביקש המבקש לקבל גם טפסי 102.

כמו כן הצהיר מר וייץ כי ידוע לו שהמנעות מהצגת דפי הפקדה על ידי המעסיק, תחשב כחזקה לאי תשלום שכר כמתחייב למומחה זר. לאור הדברים ולאור חשיבות העניין להכרעה במחלוקת לגבי אופן התשלום, מצאתי להענות לבקשה למסור למבקש את תדפיסי החשבון המעידים על תשלום משכורתו בהעברה בנקאית כנדרש.

...

הבקשה ברכיב זה נדחית.

לסיכום, הנתבעת תמסור לידי המבקש את המסמכים הבאים: דוחות נוכחות למעט לחודשים 02-06/2017, 08-10/2017, 01-06/2018 (נספח 5 לתגובה לבקשה).

לאור כל האמור מצאתי לדחות את הבקשה.

וכך קובע הסעיף: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...." (ההדגשה הוספה – ק.כ.).

מנהל הנתבעת הצהיר שהסכומים נוכו משכרו של התובע בגין ציוד וביגוד שניתן לו ושלא הוחזרו בסיום עבודתו.

] הנתבעת טענה כי מסרה לכל העובדים, לרבות התובע טופס הכולל הודעה על תנאי עבודתו וכי תנאי העבודה היו מפורטים בשלטים באולם[footnoteRef:80].

...

] לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו ביום 25.7.2018 ולא עזב מיוזמתו כפי שטענה הנתבעת, כפי שיפורט להלן.

אי לכך, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.8.2018 ועד לתשלום בפועל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: 148.1.

כך, בידי המשיבה טפסי 106 של השכירים וכן היא נחשפת למידע במסגרת טפסי 126 המשודרים אליה על ידי המעסיקים והמבוססים על הצהרות השכירים במסגרת טפסי 101 עליהם הם חותמים בתחילת כל שנת מס. כל שנותר איפוא לפקיד השומה הוא לערוך שומה לשכירים, אך זאת לא נעשה.

לטענת המבקשת יש לחייב את המשיבה לערוך שומה מיוזמתה ועל בסיס הנתונים שמתקבלים אצלה ממקורות שונים, בהתייחס למי שמשכרו נוכה מס במקור, אף אם לא הגיש דו"ח. למעשה, המבקשת עצמה הדגישה כי "ליבת המחלוקת בין הצדדים היא פרשנותו של סעיף 160(א) לפקודה..." (סעיף 10 לסיכומי המבקשת), ובטיעוניה הקפידה להסביר מדוע הפרשנות המוצעת על ידה, לפיה יש לידרוש מפקיד השומה לערוך שומה לשכירים שהמידע לגביהם דווח במסגרת טופסי 126 המשודרים למשיבה על ידי המעסיקים, עדיפה על פני פרשנות המשיבה לפיה על הנישום דוקא להגיש דו"ח. אלא שגם בכך יש כדי לחזק את המסקנה לפיה אין העניין דנן מתאים להיות מנוהל כתביעה ייצוגית.

הלכה למעשה, מדובר בהסדר שהוא מעין "Trade-off": המס שנוכה במקור עשוי שלא לשקף באופן מלא ומדויק את המס "הנכון" שיש לגבות מהנישום, בשל כך שהוא מבוסס על מידע חסר או מוגבל, אם בכוונת מכוון ואם בתום לב. ככל שמדובר בציבור השכירים, המס מנוכה על ידי המעסיק על בסיס הכנסת העבודה המשולמת על ידו לעובד, וכן על בסיס הנתונים שמוסר העובד למעסיק בתחילת כל שנת מס על גבי טופס 101, הכוללים פרטים אישיים ומידע בדבר קיומן של הכנסות נוספות שיש לעובד, נתונים המשמשים כאסמכתא למעביד למתן הקלות במס ולעריכת תיאומי מס בחישוב הכנסתו של העובד.

...

סבורני כי במיוחד בתובענה מהסוג דנן, לא יהיה זה נכון לנהלה בלא שיתייצב נישום ספציפי שלפי טענתו זכאי להחזר מס בגין מס ששולם על ידו ביתר, והנדרש להגיש דו"ח לפי סעיף 160 לפקודה לשם כך. אילו היה מתייצב בפניי נישום כאמור, ניתן היה להתרשם, בין היתר, באשר לנתונים שלו הנכללים בטופס 126, עליו התבססה במידה רבה המבקשת, כמו גם הטפסים הנוספים שאוזכרו על ידה, ומנגד לבחון את טענות המשיבה לפיהן המידע שבידה הוא חלקי.

סוף דבר - לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם העילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית, ולא מצאתי כי מתקיימים התנאים הנדרשים על פי חוק תובענות ייצוגיות.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

בנוסף דווחו על הכנסה מדיוידנד שגם ממנה נוכו דמי ביטוח על פי חוק.

בטופס התביעה מילא המעסיק (בחתימת אחי התובע) טבלת שכר על פיה שכרו של התובע בחודשים 03-04.2007 עמד על סך 7,530 ובחודשים 05-06.2007 על סך 50,000 ₪ כמו כן צוין כי שולמו לתובע דמי מחלה בסף 12,500 ש"ח עבור הימים 22-30.06.2007.

ח.2 ביום 12.02.2008 הגיש התובע דיווחי שכר מתוקנים לחודשים 03-06/2007 באמצעות טפסי 102 בדוחות אלה הוצהר כי שכרו של התובע עמד על סך 42,075 ₪ (שכר ריבעוני בסך 126,225 ₪).

...

למרות המשקל שהקדיש התובע לתאריך זה ולטענת הנתבע כי התיקון נעשה ב 18.01.2009 הרי שלאור ריבוי התיקונים מצאנו שאין חשיבות לשאלה האם התיקון הראשון שנעשה ב 12.02.2008 נעשה "בזמן אמיתי לאחר הגשת התביעה להכרה בתאונה " (סע' 10 לתצהיר התובע) או ב- 18.01.2009 כטענת הנתבע בכתב ההגנה.

כך לדוגמה בסיכומיו מעלה התובע טענה כי גב' בן חמו לא שללה את המסקנה שההפקדות בחשבון הבנק הן שכר אולם מקריאת השאלה והתשובה לה במלואן ניכר שאין זו הפרשנות הנכונה של דבריה.

לסיכום לאחר בחינת העדויות והראיות מצאנו כי יש לדחות את התביעה.

הוצאות - נהוג שלא לפסוק הוצאות בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי אלא שמצאנו כי בנסיבות המקרה, בהן התובע ניהל הליך ממושך בחוסר תום לב הכל על מנת לקבל כספי ציבור שלא ביושר, יש מקום לפסוק הוצאות לדוגמא.