בכתב התביעה המתוקן שהוגש מטעם שירי התבקש בית המשפט להצהיר כי שירי זכאים לבעלות במחצית ממניות החברה, לתת סעדים שונים הקשורים להשתתפותם של שירי בניהול החברה וכן לחייב את ציון לשלם לשירי סך של 3,500,000 ₪.
להלן הסעדים המבוקשים:
"א. להוציא צו המצהיר כי התובעים 1 ו-3 זכאים להרשם כבעלים של מחצית מהון המניות המונפק של צ.י.ע בוחנים לכלי רכב בע"מ, ח.פ. 514819671 (להלן: "החברה"), שהוקמה לצורך פעילותם המשותפת של הנתבע ומר דוד שירי ז"ל, המפעילה מזה כשלוש שנים מאז ספטמבר 2012, את "מכון הרשוי אמיתי", בנתניה, בעבור משרד התחבורה, מכוח היותם יורשיו של מר דוד שירי ז"ל.
להוציא צו לרשם החברות לרשום את התובעים 1 ו-3 כבעלים של מחצית מהון המניות המונפק של צ.י.ע בוחנים לכלי רכב בע"מ, ח.פ. 514819671.
...
לסיכום כל האמור לעיל, אני מקבל את טענתו של ציון כי הסכם המניות בוטל כדין בשל הפרתו היסודית של דוד, דוחה את טענתם של שירי כי ציון הוא שהפר את ההסכם, דוחה את טענתם של שירי כי הם זכאים לשווי מחצית ממניות החברה לפי ערכה במועד שקדם למתן פסק הדין החלקי ולהגשת כתב התביעה המתוקן, קובע כי אין לייחס משקל של ממש לחוות דעתו המומחה לעניין שווי החברה נכון ליום 31.12.15 וכן קובע כי בהיעדר טענות בכתב התביעה המתוקן בעניין קיפוח והברחת נכסים של החברה, שירי אינם זכאים לסעד של רכישה כפויה של מניותיהם או לסעד אחר של הסרת קיפוח.
לפיכך, התביעה העיקרית של שירי נגד ציון מתקבלת בחלקה רק בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן בהסכמה, וכל יתר התביעות של שירי נגד ציון נדחות.
לאור כל האמור לעיל, התביעה שכנגד של ציון והחברה מתקבלת בחלקה, כך שעל יהודית ותומר שירי (יורשי דוד) לשלם לחברה סך כולל של 406,048 ₪ (330,048 ₪ + 76,000 ₪).
