הצהרה על שכר יומי ושעות נוספות בניגוד לתלושי שכר

מעיון בתלושי השכר עולה כי בנגוד להצהרת מר בנימיני, התובע קיבל בונוס כבר בחודשים פברואר – אוגוסט 2010, בחודש ספטמבר 2013 ומחודש נובמבר 2013 ואילך עד תום יחסי העבודה בין הצדדים.

גמול שעות נוספות: בהמשך לגירסתו לעיל וכנובע ממנה, הצהיר התובע כי רכיב גמול השעות הנוספות בתלושי השכר הוא פיקציה וכי בפועל לא קיבל גמול שעות נוספות בכלל (ס' 64 -65 לתצהירו).

הפרישי שכר (דמי חופשה): התובע הצהיר כי שכרו החודשי עמד על סך 7,627 ₪ ברוטו ומכאן ששכרו היומי עמד על 293 ₪ וכי על פי שכר זה היה על הנתבעת לשלם לו דמי חופשה שנתית (ס' 86 – 93 לתצהירו).

עד הנתבעת, מר בנימיני, הצהיר כי תלושי השכר מציגים שעות עבודה של התובע בפועל, שעות עבודתו הנוספות על-פי חוק, כל רכיבי שכרו, גובהם ותשלומם, החל מיום עבודתו הראשון של התובע וזה האחרון בדק ועקב אחרי תלושי השכר ואחרי משכורתו ולא הלין על תלושי השכר או על שכרו בכל תקופת העסקתו (ס' 3, 43 – 44 לתצהירו).

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: (1) הפרשי פנסיה (מעסיק) בסך 2,206.50 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 3,000 ₪.

העסקתו של התובע דווחה למדור תשלומים ברשות האוכלוסין (להלן: "מת"ש") והתובע קיבל תלושי שכר שהונפקו על ידי מת"ש. בחלוף 4 שנים ממועד סיום העסקתו הגיש התובע את התביעה דנן לתשלום פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וכן הפרישי שכר מינימום, שעות נוספות וזכויות סוציאליות אחרות הנובעות מתקופת עבודתו ונסיבות סיומה.

משהעמיד התובע את תביעתו על שכר יומי של 227 ₪ (הפרש של 27 ₪ עבור יום עבודה), עבור כל תקופת עבודתו, ומשתובע אינו זכאי לסעד העולה על הסכום שנתבע, פסיקתי נעשתה בהתאם לסכום הנתבע, ובהתאם לחישוביו של התובע.

עוד לטענתה התובע נסע בהסעה מאורגנת יחד עם עובדים נוספים, אשר הגיעו ושבו עמו, ומפנה בהקשר זה לתצהירים ולכתבי טענות שהוגשו על ידי עובדים בהליכים אחרים אשר תומכים לטענתה, בגירסתה (ראו תצהיר הנתבעת וכן בקשה מיום 24.11.2020), בהם, בין היתר, תצהירו של העובד מחמד אבו עראם בהליך סע"ש 45254-09-19 שהצהיר הועסק בין השעות 7:00-16:00 ונראה כי במסגרת תביעתו לא כלל תביעה עבור שעות נוספות (נספח א' לתצהיר הנתבעת) וכן תצהירו של עובד נוסף בשם זהה שהצהיר במסגרת הליך אחר כי עבד בין השעות 7:00- 15:30 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

...

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לפסוק לזכות התובע סל של 2,000 ₪ בגין רכיב זה. בנוסף, מצאתי לפסוק לתובע הלנת שכר שנתבעה על ידו בסך 500 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 4,941 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

שעות העבודה: לטענת התובע ביום 18.12.2019 התחיל לעבוד בנגרייה השייכת לאביו לפי שכר יומי של 500 ₪ ליום, שישה ימים בשבוע, בד"כ מ-8:00 עד 16:30, יום המנוחה ביום שישי.

ודיב הצהיר בנגוד להודעתו לחוקר כי שעות העבודה היו 8 שעות ליום מהשעה 8:00-8:30 ועד 16:00.

בעוד סיפר בתצהירו כי אביו הבטיח לו תשלום שעות נוספות לפי החוק, ככל שיהיה מעוניין בכך (סע' 16), וגם דיב הצהיר על כך (סע' 13), בעדותו אמר התובע "לא. אין ש"נ. אנו עובדים מ-8 ועד 16:30. אם פעם ב... היה. עבדתי 3 ימים. לא סוכם על ש"נ עם אבי." (עמ' 5, ש' 10-9).

כמו כן, לא הוצג תלוש שכר של אח התובע, שעובד בנגריה, כדי להוכיח גרסת האב שהוא נוהג לשלם גמול שעות נוספות לבניו.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת כתבי הטענות, שקילת הראיות והעדויות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא הוכח קיומם של יחסי עובד – מעסיק, בתקופה הרלוונטית, בין התובע לבין אביו בנגריית חמוד דיב (להלן: "הנגרייה"), ונסביר: תפקיד התובע: לטענת התובע ואביו, עבד התובע כנגר מקצועי ובשכר גבוה יחסית בשים לב לרמתו המקצועית בהשוואה לאחיו העובד שנים בנגרייה.

עם זאת ולאור האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע עבד כעובד שכיר אצל אביו.

סיכומו של דבר משלא הוכח קיומם של יחסי עובד מעסיק ולא הוכחה נחיצות עבודת התובע בנגרית אביו, לא עמד התובע בנטל ההוכחה שהיה עובד מבוטח בענף נפגעי עבודה.

התביעה נדחית.

בהקשר זה הנתבעים אף לא הציגו הסבר כלשהוא לפער דומה בין השכר שהופיע בתלושי השכר של העובד המקביל דסטה, לבין רישום שעות עבודתו על גבי הנוכחות, כמפורט בסעיף 17 לעיל, ואף הסברם ביחס לשעות נוספות שהתובע עבד, לכאורה, רק אצל קבלן בשם דוד, לא נתמך בראיות כלשהן כפי שיפורט להלן.

בהמשך, ולאחר טיעונים ממושכים והחלטות בית הדין כעולה בפירוט מפרוטוקול הדיון (החל מעמ' 63 ש' 14 ועד עמ' 73 ש' 19), חזרה בה ב"כ הנתבעים מן הטענה כי מדובר בהמחאות שהוגשו וטענה כי "ההמחאות האלה לא הוגשו ככל הנראה לבית המשפט, מאחר ואיתרנו אותן רק לאחר מכן", אך לא ידעה להשיב מתי אותרו (עמ' 73 ש' 17-27); רוצה לומר, הנתבעים הודו בניסיונם לכלול בחומר הראיות בהליך מסמכים שלא הודיעו (לא כל שכן הצהירו) על קיומם בשלב כלשהוא, אף לא בפתח דיון ההוכחות השני (מועד שלגביו אין מחלוקת כי המסמכים כבר היו מצויים ברשותם), וזאת בנגוד לכללי הדין; לא זו אף זו, ואף לאחר שב"כ התובע הסכים כי ההמחאות הנוספות תתקבלנה לתיק בית הדין חרף היתנהלות הנתבעים ותחת הסתייגותו בעיניין משקלן של ההמחאות הנוספות (עמ' 74 ש' 13-14) התברר, כי ההמחאה שנמשכה לכאורה ולטענת הנתבעים, בגין שכר חודש 1/2017 (סומנה נת/2) נושאת תאריך 10.2.2016 (ולא 10.2.2017), קרי מועד מוקדם במספר חודשים למועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, ומוקדם בשנה למועד תשלום שכר העבודה שבגינו נטען כי ההמחאה נמשכה (באופן שאף לא איפשר את פדיונה); המחאה זו, שצוינה בכרטסת הנהלת החשבונות שהציגה הנתבעת (ראו בשורה האחרונה לכרטסת) מוכיחה בנוסף לראיות והעדויות שפורטו לעיל, כי לא שולם לתובע שכר עבודה בגין חודש 1/2017, ואף הטענה כי ההמחאות שרשומות בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת ניפרעו (כאמור בעדות מר רושקה שסתר את דברי באת כוחו בעמ' 79 ש' 8-12), אינה נכונה.

זאת, הגם שהתובע טען לשכר יומי בסך של 350 ₪ נטו עבור 8 שעות עבודה ביום (בתוספת גמול נפרד בגין שעה עודפת/נוספת), ובשים לב להודאתו כי משכרו בתלוש השכר נוכו 500 ₪ (עמ' 12 ש' 29-34 ועמ' 13 ש' 6-27).

...

לאור כל האמור, ומאחר שגרסת התובע ביחס לאי תשלום שכר עבודתו מתקבלת במלואה, לרבות באשר לגובה שכר העבודה השנוי במחלוקת, זכאי התובע לתשלום מלוא השכר הנתבע על ידו בגין חודשים אלה בסך כולל של 15,000 ₪ (2,600 בגין הפרשי שכר חודש 12/2016; 7,500 ₪ בגין שכר חודש 1/2017; ו- 4,900 ₪ בגין שכר חודש 2/2017).

בנסיבות אלה – חרף חומרת התנהלותה של הנתבעת באי תשלום שכר עבודתו של התובע והפקת תלושי שכר שלא ניתן לתת בהם אמון – דין התביעות האישיות להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת, ועל הנתבעת 1 לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: שכר עבודה בסך של 15,000 ₪; חלף הפרשות לתגמולים בסך 4,568 ₪; חלף הפרשות לפיצויים בסך של 4,347 ₪; פדיון חופשה בסך של 3,150 ₪; דמי חגים בסך של 1,750 ₪; דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,150 ₪; פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 2,000 ₪.

מעבר לאמור, גם עיון בסעיף 28 לתצהיר מר זרחי מעלה כי הודה כי הנתבעת שילמה לתובע את הזכויות בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניה: " ... יודגש כי התבוע קיבל את שכרו על פי הקבוע בצו הרחבה בענף הבניין כפי שקבלו כל חברי הקבוצה איתה עבד, ששם קבועים כל תנאי העבודה המגיעים לעובדי בנין..." (ר' סעיף 28 לתצהירו).

כמו כן התובע הבהיר כי בחודשי הקיץ עבד יותר שעות ואכן קיבל שכר בנוסף ל-330 ₪ עבור אותן שעות בלבד בתעריף רגיל, כעולה מחקירותו החוזרת בנידון: "שאלו אותך אם יש הבדל בשכר בחורף ובקיץ וענית שהמשכורת בחורף שונה מאשר בקיץ. למה התכוונת? ת. כי היינו עובדים שעות נוספות. יומית רגיל, אבל בקיץ השעות הנוספות יותר. בקיץ הוא היה משלם על כל שעה. אם עבדתי 4 שעות אז על 4 שעות. הוא היה לוקח את היומית שלי, מחלק ל-8 שעות ורואה כמה יוצא לשעה ואז היה נותן על כל שעה נוספת בקיץ." (ר' עמ' 11 שורות 9-15 לדיון מיום 12.9.21).

באשר לטענת התובע בעדותו כי קיבל את שכרו היומי בערכי נטו, נציין כי בתביעתו לא עתר התובע לתשלום בערכי נטו, ובכל מקרה, כפי שנפסק בע"ע (ארצי) 3393-02-17 יונתן גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ) 24.6.2018): "אין מקום להושיט סעד שפוטי בערכי נטו". תלוש שכר חוק הגנת השכר קובע בסעיף 26א(ב) כי מקום בו מצא בית הדין שמעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד בנגוד למפורט בסעיף 24(ב) לחוק - רשאי בית הדין לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק, בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור.

יתר על כן עיון בעדותו של מר זרחי מעלה כי גם הוא העיד כי אכן הדיווח למת"ש לא היה תמיד נכון משהמת"ש הכריח אותו, לטענתו, לשלם את כל החודש: "ש. מי נתן לכם את המס' הימים של העבודה? ת. עאסם אמר את מס' הימים, את השעות ואת הגנבות. כיון שלמשל עבדו 11 יום אבל המת"ש הכריח אותי לשלם את כל החודש, הם מרחו לסעודיה. אחרת היו מבטלים לי את הרישיונות." (עמ' 16 שורות 16-18) משכך אנו קובעים כי התובע עבד משרה מלאה וקיבל שכר יומי של 330 ₪ ליום וכי תלושי השכר לא משקפים את השכר אותו קיבל או את הקף משרתו.

עיון בתצהירו של התובעת מעלה כי הצהיר כי: "4. הריני להצהיר כי הועסקתי בשירות הנתבעת חמישה ימים בשבוע מיום א-ה, משעה 6.30 עד 15.00 אחר הצהרים... 5. הריני להצהיר כי במהלך חודשי הקיץ מאפריל עד ספטמבר הועסקתי על ידי הנתבעת ארבע שעות נוספות מידי יום... תמורת עבודתי בשעות נוספות שולמה לפי שכר בסיס ללא כל תוספת שכר בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה" עם זאת, עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי תצהירו נסתר כעולה מעדותו: "ש. מתי התחלתם לעבוד בבוקר? ת. 6:30 ש. וסיימתם? ת. 19:00 ש.אוכל אכלתם חצי שעה? ת. חצי שעה ש. ותפילות בערך רבע שעה ביחד? ת.פעם אחת הייתי יוצא להתפלל ש. ביום חמישי באה לקחת אתכם הסעה, באיזו שעה? ת. ביום שישי בבוקר באה הסעה, ביום חמישי היינו עובדים עד 19:00 ש. מה עשיתם כשהיו תקלות במנוף? ת.היינו עובדים בתוך הבניין בפנים ש. בחודשים לפי תצהירך, אפריל עד ספט' עבדת 4 שעות נוספות כל יום? ת. כן ש. 22 ימים? ת. מחודש אפריל עד ספטמבר ש. בתצהירך בסעיף 12 אמרת שהיו חגים. היו? ת. כל שנה יש חגים ש. כמה חגים היו מאפריל עד ספט'? ת. לא זוכר בדיוק ש. אני אומרת לך שהיו 30 ימי חג בתקופה זו, כלומר בכל 7 השנים בחודשים אפריל עד ספטמבר? ת. אני חושב שזה יותר מ-30, 44 ש. בחגים היהודים לא עבדתם היה סגר? ת. כן ש.בערב חג מתי חזרתם הביתה? של היהודים ושל המוסלמים. ת. זה היה יום עבודה רגיל. ש. מפנה לנספח ג' לתצהיר שלך שם רואים שבערב חג עובדים עד 13:00? ת. זה יום רגיל. היינו מסיימים עבודה ב-14:30-15:00 בערב חג. ב"כ התובע: מה שרשום בתצהיר זה התרגום לערבית. ביה"ד שואל את המתורגמנית מה כתוב בערבית בסעיף 1 לתצהיר, והיא מאשרת שזה תואם למה שכתוב בעברים ולכן אין מניעה להשאיר את התצהיר אצל התובע. התובע ממשיך: ש. בחול המועד של החגים היה סגר? ת. בפסח היינו עובדים מהיום הראשון עד היום האחרון. ש. עיד אל פיטר זה אחרי רמאדן? ת. כן ש.בסעיף 12 בתצהירך עיד אל פיטר גם נפל בחודשים אפריל עד ספטמבר? הרמאדן יצא בין מאי לאוגוסט? כמה שעות עבדת ברמאדן? ת. 7 וחצי שעות כל יום וחצי שעה הפסקת אוכל והיינו נוסעים הביתה חצי שעה קודם. .." (ר' עמ' 6-7 לעדות התובע).

...

התובע, מר חוסיין חסן צלאח, הועסק כפועל בנייה, עותר בתביעתו לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה (פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה וקרן השתלמות) וטוען כי תלושי השכר לא שיקפו את התשלומים שקיבל בפועל .מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו על פי חוקי המגן וכי התובע נטש עבודתו ועל כן יש לדחות את התביעה.

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה אין תחולה לצו ההרחבה בענף הבניה שעה שתפקידו של התובע לא היה קשור לענף הבניה.

(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה);.

בענייננו, נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לתנאי ההעסקה הבסיסיים, ומשקבענו כי לא ניתן לקבל את תלושי השכר והדיווח למת"ש כך שאין במידע המופיע בהם כדי להשלים את החסר שנוצר כתוצאה מאי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה, קיימת לטעמנו הצדקה לפסוק לזכות התובע פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על תנאי העסקה.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: תשלום בסך 9,240 ₪ עבור חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2018 (יום סיום העסקה) ועד למועד התשלום בפועל.