הצהרה על מפרט הצעת רכש למניות חברה

כמו כן, תקצה החברה למלווה כתבי אופציה לרכישת מניות של החברה מסוג הבכיר ביותר שיהיה קיים בעת המימוש, בהקף כסוי של 30% מסכום ההלוואה (היינו כסוי של כתבי אופציה בסכום של 78,000 דולר), במחיר מימוש המשקף פרמיה של 30% על מחיר המניה האפקטיבי בעיסקה בסבב הגיוס הנוכחי (כמוגדר לעיל) (לדוגמא, אם שווי החברה בסבב הגיוס הנוכחי יהיה 7.5 מיליון דולר, אז פלוס 30 אחוז = 9.75 מיליון דולר שווי חברה לפרמיית מימוש) (להלן: "כתבי האופציה").

"הנפקה ראשונית לציבור" משמעה הצעה ראשונה על-ידי החברה של המניות הרגילות שבוצעה ללפחות 35 ניצעים, בהתאם להצהרת רישום תקפה על פי חוק ניירות הערך של ארצות הברית, 1933, כפי שתוקן, או כל חוק מקביל בתחום שיפוט אחר, ובנוסף גיוס כסף בהנפקה ראשונית לציבור על ידי החברה בסכום של לפחות 5.25 מיליון דולר (שני התנאים במצטבר).

סעיף 8(ג) להכרעת החוב מיפרט את הבנת הנאמן ביחס לאופן בו הוסדרו זכויות המערערת להשקיע בחברה בהנתן החזר ההלוואה, ומתבססים דבריו, למעשה, על סעיף 21 לכתב התביעה: - (א) זכות להשקיע (Right to Invest) במועד העסקה (כהגדרתה) סיכום של 260,000 דולר במניות במחיר מימוש המשקף הנחה של 35% על המחיר האפקטיבי המינימאלי בעיסקה: ואם המניות שיוקצו תהיינה חסומות, פידליטי תהיה זכאית להשקיע סכום של 260,000 דולר במחיר מימוש המשקף הנחה של 46.15% על המחיר האפקטיבי המינימאלי בעיסקה.

מעיד מנהלה הנכבד של המערערת על עצמו שמבין הוא בתחום, ונכון לכבדו על הצהרתו זו. ואולם, בהנתן שכך, אף אמור היה לדעת, שבעולמם של תאגידים, יש מהלכים חוקיים אפשריים, מגוונים ואף צולבים, וככל שרצתה המערערת לקנות לעצמה זכויות בנסיבות נוספות, יכלה לחתור לעגן זאת בהסכם, דבר שלא קרה.

...

חלק נכבד מהכרעת החוב מתייחס לטענות המערערת בדבר הסכמים משלימים שסוכמו בין הצדדים, אלא שבהיעדר גמירות דעת המשתקפת מקיומם של חוזים חתומים (שכאמור, אינם בנמצא), עתידות טענות אלה להידחות.

טענת המערערת להסכם שהושג בדרך של הצעה בלתי מותנית, וקיבול בנפרד, שמיום 16.11.2011, נדחתה במסקנה לפיה, כלשון ההכרעה, כי – "לא ניתן לראות בתחלופת המיילים הזו הסכם עם גמירות דעת ומסוימות" (סעיף 11ג).

הטענה – נדחית.

שלא לדבר על כך, שנמצא להזכיר שחברה זו שזכתה לפי טענה זו לשגשג, מצויה עתה בהליכי חדל"פ. הטענה – נדחית.

ייתכן שיש בראיות שבפני חיזוק לטענה זו, אך נוכח כל האמור לעיל, ספק אם בכלל נדרש להכריע בשאלה היפותטית זו. עוד הודגש, בפרט מסעיף 18 לתגובה, שככל שנגרם למערערת נזק, לא הוכח נזק זה, ובוודאי שלא הוכח קשר סיבתי בין פרשתנו, לנזק שכזה, אם בכל זאת, נוצר.

ביום 13.11.16 שילמה הר יוסף לרמ"י את חלקה בגין חכירת המקרקעין וביום 18.12.16 הוגשה הצהרה למשיב לפיה מבקש העורר לשלם מס רכישה לפי שיעור מס של 6%, לפי שווי המכירה המוצהר של 1,000,000 ₪, אשר נגזר משווי הזכויות במקרקעין המוצג במאזן חברת הר יוסף לשנת 2015 בסך 4,000,000 ₪, כאשר העורר רכש 25% מהמניות שהוחזקו בידי עו"ד בביאן.

נטען כי העסקה בין החברה ובין רמ"י השתכללה לאחר שביום 1.9.15 הודיעו מבשרת ציון והר יוסף לרמ"י כי ברצונן לממש את האופציה ובהתאם חתמו ביום 10.7.16 על המפרט הכספי של רמ"י. נטען כי הואיל וביום 19.7.16 אישרה רמ"י את העסקה, יש בכך משום קיבול של ההצעה ובמועד אישור רמ"י השתכלל חוזה מחייב.

...

שלישית, נטען כי החברה והעורר הסתמכו על סיכום פגישה שהתקיימה ביום 22.2.16 עם סגן מנהל מיסוי מקרקעין בירושלים וכי החלטת המשיב הינה בניגוד לסיכום שהושג בעקבות הפגישה הנ"ל. אל יתר טענות העורר אתייחס בסיום, לאחר שאדרש לטענותיו העיקריות.

לאור האמור, אין בידי לקבל את טענת ההסתמכות מטעם העורר והיא נדחית.

מיסוי העורר, נוגע לעסקת רכישת מניות באיגוד מקרקעין מבעל מניות אחר שהחזיק במניות החברה, המהווה פעולה באיגוד מקרקעין, לאחר מועד אישור העסקה על ידי רמ"י. עוד טען העורר כי לו ידע שהמשיב יפעל בניגוד לסיכום עמו מחודש פברואר 2016 היה פועל בדרך פעולה אחרת, כדי להימנע מתשלום מס (סעיפים 21-22 לתצהיר אביו של העורר).

סוף דבר לאור כל האמור, אציע לחברי הוועדה לדחות את הערר ולחייב את העורר בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולם תוך 45 ימים מהיום ולאחר מועד זה יתווספו לסכום החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום.

התובע מסכים לדעתו של עו"ד טמיר לפיה ככל שיחול חיוב במע"מ בכל הקשור למכירת הממכר לפי הסכם המכר, על הנתבעת יהיה לשלמו בנוסף למחיר הממכר אשר עליה לשלם עבור רכישת מניותיו של התובע בחברה כפי שנקבע בפסק הדין החלקי.

יתר על כן: ממילא שאין משמעות לעניין זה בחוות הדעת של השמאי המאירי מאחר שעל פי הצהרות הצדדים בהסכם שנוסח על ידי עו"ד טמיר - לא חל מע"מ על העסקה נושא הסכם זה. מדובר, איפוא, במכירה מאדם פרטי לאדם פרטי ואין מדובר ב-"עסקה" החייבת בתשלום מע"מ, ואף לא ב-"עסקת אקראי" החייבת בתשלום מע"מ. הנתבעת טוענת כי ההצעה לפיה ככל שיחול חיוב במע"מ היא תוכל להרשם כ"עוסק" לפי החוק כדי לקבל חזרה המע"מ שישולם על ידה אינה במקומה מאחר שהרישום כ"עוסק" לפי החוק מיועד למי שבכוונתו לקיים פעילות עסקית בנכס הנרכש, ולא על מנת להזדכות על מע"מ שיחוב בתשלומו.

על פי הסכמת הצדדים, לאחר שהוגשה חוות הדעת של השמאי המאירי, היה כל צד רשאי להגיש לבית המשפט כתב טיעונים המפרט תגובתו להערכת השווי שביצע השמאי המאירי.

...

נוסף על כך, מטיוטת הסכם המכר שצורפה לבקשה עולה כי בסעיף 2.1.7 ו-2.2.2 מצהיר כל אחד מהצדדים לתובענה כי: "הוא אינו עוסק לצרכי מע"מ, אינו מנהל עסק של החזקת מניות, אינו מנהל פעילות כלשהי של עסק בנדל"ן והחלקה לא שמשה כציוד ו/או כרכוש בידיו או בידי החברה ליצור הכנסה". יוצא אפוא כי עד להגשת הבקשה דנן, נושא המע"מ לא הובא בפני בית המשפט כעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתב הבקשה דנן שהוגש על ידי בעל התפקיד, עו"ד טמיר, בכל התגובות לבקשה שהוגשו מטעם הצדדים, לרבות בנספחים שצורפו להם, ובהתאם לסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים להכריע בכל המחלוקות נושא תובענה זו בהתאם להוראות סעיף 79א בחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 מבלי שאדרש ליתן לכך נימוקים כלשהם להכרעתי זו, הנני קובע בזאת כי שווי הממכר שנקבע על ידי בפסק הדין החלקי לא התייחס כלל לשאלת החבות בתשלום מע"מ, ולפיכך – אינו כולל מע"מ. פועל יוצא מכך הוא כי ככל שתחול על פי הדין חובת תשלום מע"מ בקשר לעסקה נושא בקשה זו – לשווי הממכר שנקבע בפסק הדין החלקי יתווסף מע"מ כדין.

בנוסף, וכפועל יוצא מהאמור בסעיף 15 דלעיל, הנני מקבל בקשתו זו של עו"ד טמיר ומורה בזאת כדלקמן: סעיף 7.1 בטיוטת הסכם המכר שצורפה כנספח 1 לבקשה יוותר על כנו בנוסחו הנוכחי.

ברקע לבקשה, הליכי הקפאת הליכים ביחס לשתי החברות, שהעיקרית שבהן לעניינם של הליכים דנן, לרבות בקשה זו, הנה סיטי א. ק. אחזקות בע"מ, שהנכס העקרי שלה הנו אולם האירועים שנודע בשם "הדר דימול". הנכס נמכר במסגרת ההליך דנן לצד שלישי, רוכשת בשם חברת להב, שעוד ידובר בה רבות במסגרת החלטה זו. החלטה זו ניתנת לאחר הגשת דוח ובקשה מטעם הכנ"ר המפרט את טעמיו לבקשה, לאחר קבלת תגובות הנאמנים, ולאחר דיון בבית המשפט בנוכחות הכנ"ר, המשיבים, והעיקריים שבנושי החברות ובאי כוחם.

ואלה עקרי הטענות:- הצהרות מוקדמות, מוטעות ומטעות ומצגי שוא, בפרט אשר לגובה הנשייה ולעובדה כי מכירת הנכס יש בה כדי להביא לפירעון כל התחייבויות החברה; היתנהלות בנגוד עניינים מצד הנאמן עו"ד פריצקי לבין בעל השליטה במציעה 'חברת להב' אשר נבחרה להיות רוכשת מניות החברה ופעילותה, כשגילוי עובדה זו על ידו, לקה בשיהוי ובחסר, ומצד הנאמנת עו"ד רייכבך-סגל, בפרט במישור שכלפי הנושה המובטח העקרי לכאורה, בנק הפועלים בע"מ. ומעבר לאמור, מתבססת הבקשה, על התמונה הכוללת, העולה משלושת הנושאים הנ"ל, יחדיו, ובמשקלם המצטבר.

ביום 12.6.17, הוא המועד שנקבע, כזכור, לדיון בבקשה זו, אף חזרה עו"ד רייכבך סגל על הצהרתה זו פעם נוספת בפני בית המשפט: "קיבלנו הצעה עם ערבות בנקאית, שדי היה בה כדי לכסות את מלוא החובות.. כבר קיבלנו הצעה שמכסה את כל החובות...הכוונה הייתה להגיד שכבר עכשיו יש הצעה שמכסה את החובות, משאירה עודפים ולדעתנו זה המתוה הנכון" [עמוד 16, שורות 16-9 לפרוטוקול הדיון הנ"ל].

...

במקביל יודגש כבר עתה, שגם אם לאחר בדיקה קפדנית, עתיד אני, שלא לקבל במלואן את כל טענות הכנ"ר, נדרשת המסקנה, שעושה הכנ"ר בפרשה המורכבת, בהגינות ובמקצועיות, ובקשה זו לא הוגשה כלאחר יד. בין טענות המשיבים כלפי הכנ"ר נכללת גם טענת שיהוי: החלפת נאמנים, לא זו בלבד שהיא בבחינת חריג, קל וחומר, בחלוף זמן לא מועט, ולאחר שחלק משמעותי מהפעולות נשוא הקפאת ההליכים, כבר בוצעו.

יובהר ויודגש בשנית, שבכל הקשור למעשי הנאמנים, אין בידי לקבוע מסמרות סופיות.

ועם זאת, פעמים נדרש בית המשפט להחלטות גם על בסיס ראיות לכאורה, ובמישור זה, יש תשתית ראייתית לכאורה, לכל הפחות למסקנה, שהאמון בנאמנים נסדק.

לפיכך, בנסיבותיו של הליך זה, אין מנוס מהחלפה כוללת, ויסיים גם הוא את תפקידו.

בסע' 9 להודעה ציין חורי כי: "בעל המניות מעוניין להציל את החברה". בסע' 13 פורט מדוע סבור חורי כי הצעתו טובה לחברה.

כך למשל, בסע' 2 ציין: "הסדרת החוב נעשתה בזכות המבקש אשר הסכים לשלם את חוב החברה למס הכנסה מכיסו הפרטי, תוך שמירה על מלוא זכויותיו מול שותפו מר עמוס סופר....". בהמשך בסע' 3 מסביר חורי כי הוא רואה את התשלום, כאילו הוא רוכש את מניות סופר וכלשונו: "המבקש הבהיר כי ככל שמדובר ביחסים בינו לבין שותפו מדובר בתשלום ע"ח רכישת מלוא מניות החברה ואשר ישנה באופן קרדינאלי את האחזקות בחברה". בסע' 6 מיפרט ב"כ חורי כי: "בעל המניות, מר עמוס חורי, עמד בכל דרישות מס הכנסה ובהתאם להחלטת בית המשפט, ואף שילם ומשלם את חלקו של השותף בחוב". נוכח הפרוט כי מר חורי שילם באופן אישי ומכיסו, את כל החוב לרשות המסים, (ולא רק את הסך של 2,500,000 ₪ ששולמו על החשבון באמצעות שיקים בנקאים בדיון מיום 3.7.18), בוטל צו הפרוק שניתן (שהיה בעכוב ביצוע) ונמחקה בקשת הפרוק שהיתה תלויה ועומדת וזאת בהחלטה מיום 24.8.18.

"תיק הבעלות" – ת"א 57029-08-18 בתביעה שהגיש חורי כנגד סופר, ביום 28.8.18, היינו 4 ימים בלבד לאחר סיום תיק הפרוק, טען חורי כי בשל כך שהוא זה שהסדיר את חוב החברה למס הכנסה באופן אישי, כאשר סופר, לא הישתתף בהסדרת החוב, זכאי הוא להצהרה על כי הפך להיות הבעלים של מניות סופר.

...

לאור קבלת טענת סופר להשתק שיפוטי, כנגד טענות סופר ומדיה, ולאור הנסיבות שהובאו בפני הן בזמן אמת, כמו גם בתיק זה, אני קובע כי התשלום לרשות המסים, בוצע בידי חורי.

לאור הקביעה כי מדיה הלוותה כספים לחורי באופן אישי, כדי שהוא יוכל לעשות בהם שמוש מול רשות המסים, מדיה אינה נושה בחברה, ולכן בקשתה נדחית.

דומני כי הקביעה ולפיה נדחו טענות מדיה כי הינה נושה ישירה בחברה, די בה. למען הסר ספק, כמו גם למעלה מהצורך, אני קובע כי הפעולות שביצע חורי בשם החברה, מול חברת מדיה אינן תקפות באשר דרשו חתימה של סופר.