הצהרה על זכויות בעלות במקרקעין בחדרה

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת קרן אניספלד) מיום 27.10.16 ב-ת.א. 28587-09-13, לפיו נדחתה תביעת המערערים כנגד המשיבה והם חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיבה ושכר טירחת עו"ד. הנסיבות הצריכות לעניין הנן בתמצית אלה: התביעה בה עסקינן היא תביעתה של המשיבה כנגד המערערים לסילוק ידם מן המקרקעין הידועים כחלקה 7 בגוש 20367 באדמות הכפר ברטעה (להלן: "המקרקעין") וכן מתן צו עשה קבוע, צו מניעה קבוע, וחיוב המערערים בתשלום סך 147,488 ₪ בגין דמי שימוש ראויים.

בית משפט קמא קבע, כי פסק הדין בבית המשפט המחוזי הצהיר על בעלות המשיבה במקרקעין – הצהרה שנסמכה על קבלת גרסת המשיבה שהיא רכשה את מלוא זכויות המנוח במקרקעין על יסוד עסקות המכר והחליפין שכרתה עמו בשלהי שנת 1964, ובגין כך חתם המנוח ביום 8.12.1964 על ייפויי הכח הבלתי חוזרים.

...

למעשה ניתן היה בנסיבות העניין שבפנינו לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הואיל ואין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא, והממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, שאין לגלות בה טעות שבחוק.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור על כל חלקיו פרט לכך שאנו מתקנים את המועד לסילוק היד מן המקרקעין (עמ' 56 בפסק דינו של בית משפט קמא) ומעמידים את התאריך על 1.1.2018.

בהתחשב בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בהם חויבו המערערים בבית משפט קמא, אנו מסתפקים בכך שאנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ (כולל מע"מ).

ת"א 51729-12-11 בדראן נ' בדראן בפני תביעה להצהיר על זכותו של התובע ושל נתבע 1 להרשם כבעלי זכות החכירה (מחצית) במקרקעין, הידועים כגוש 8818 חלקה 81 באדמות כפר ג'ת במשולש [להלן: החלקה], אשר בבעלות רשות הפיתוח ומנוהלים ע"י רשות מקרקעי ישראל, לשעבר מינהל מקרקעי ישראל [להלן: המינהל].

בשנת 1986 הגיש המינהל, בכובעו כאפוטרופוס לנכסי נפקדים, תביעה (ת.א. 920/86 בבימ"ש השלום בחדרה) לסילוק יד מחמוד מוחמד יונס ז"ל ואימו אמנה מחמוד בדראן ז"ל [להלן: מחמוד, אמנה ו/או המנוחים] מהחלקה, בהיותה רשומה בבעלות מוחמד מחמוד יונס שהיה נפקד [הסב].

...

הנתבעים ישלמו דח"ש כמקובל במינהל לקרקע חקלאית רטרואקטיבית החל משנת 1982.

בת"א (של' חד') 5251-01-09 מלכה נ' עריית חדרה (2011) נעורה מחלוקת בין התובעים – מחזיקי דוכן בשוק העירוני שניפגע בפיגוע טירור ופונה בשל כך, לבין הרשות המקומית, בעלת המקרקעין עליהם ניבנה השוק, בשאלה אם החזקתם הפיזית של התובעים בדוכן בשוק הישן – החזקה שעליה לא הייתה מחלוקת – הנה החזקה כדין, באופן שמחייב את הערייה להקצות לתובעים דוכן בשוק החדש שניבנה על-ידה.

אילו יכלו הנתבעים להגיש תביעה לבית-המשפט המחוזי להצהיר על היותם בעלי זכויות בִּמקרקעין בחנויות שבהן מדובר היו עושים כן. לא ננקט הליך כזה, ובפועל אין בידם להוכיח שהם זכאים להרשם כבעלים או חוכרים לדורות של חלקים בקרקע; גם דיירות מוגנת לא הוכחה ולא נטענה.

...

בשל דחיית התובענות, תשלם התובעת לכל אחד מבעלי החנויות שנמנו שם שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 20,000 ₪ בערכי יום פסק-הדין, ובסך-הכל (במכפלת שלוש-עשרה חנויות) 260,000 ₪ (למען הסר ספק, לאחים יחזקאל שחולקים חנות אחת ישולם סכום זה לשניהם יחד).

עוד תשלם התובעת לנתבעים בעלי החנויות סך של 45,000 ₪ בגין הוצאות ניהול ההליך, בערכי יום פסק-הדין; הסכום כולל שכר עדים שבו חויבו הנתבעים במהלך הבירור [ר' עמ' 822, עמ' 887, עמ' 991, עמ' 1073, עמ' 1158 ש' 2-1].

נוכח דברים שנאמרו לעיל בשולי ההתייחסות לנתבע ניסים זליאט, אני מורה על העברת פסק-דין זה בהתייחס לזליאט ולפי חלק טו(2)(ט) לעיל לכונס הנכסים במחוז חיפה, למנהל המיוחד שמונה לזליאט בהליך הפש"ר – עו"ד אילן חזני, ולתיק בית-המשפט המחוזי בהליך הפש"ר (כב' הרשמת ציגלר) בתיק פש"ר (מח' חי') 44089-10-16.

בית משפט השלום בחדרה ת"א 73066-11-20 יונס נ' סראחנה ואח' בפני כבוד השופטת קרן אניספלד תובע זיאד ג'מיל יונס ע"י עו"ד מוהנד ג'אודאת נתבעים 1. אמל מוחמד סראחנה 2. חמאד מוחמד סראחנה בעצמם פסק - דין

אפילו הראה התובע זכות לכאורה במקרקעין – ולא אלו פני הדברים, בהעדר חלוקה כדין, אין לתובע זכות בלעדית להחזיק בחלק מסויים בהם ולעתור לסילוק ידם של אחרים מחלק זה. הדבר נובע מהוראת סעיף 27 בחוק המקרקעין: "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם". ככל שהתובע טוען שיש לו זכות במקרקעין – יתכבד וינקוט בהליך המתאים לשם הצהרה על זכויותיו בפני בית-המשפט המוסמך, או למצער על זכויותיו של המנוח.

...

הוטעם כי התובע אינו רשום כבעל זכות במקרקעין ולכן חסר מעמד לתבוע סילוק יד מהם; התובע לא כלל בתביעתו את כל יורשי המנוח, ואף מטעם זה דין התובענה להידחות.

לפיכך, אפילו יעלה בידי התובע להוכיח את כל התיעוד שצירף לתביעה, לא יהא בכך לבסס מסקנה על-אודות היותו בעל זכות קניין במקרקעין או במגרש.

במקרה כאן אין חוזה בכתב המעיד על העברת בעלות של התובע לבניו בהתייחס לדירות הבנים; העברת זכויות מהתובע לבנים לא נרשמה בלישכת רישום המקרקעין וגם לא במיסוי מקרקעין; וגם אין ייפוי כוח בלתי חוזר של התובע לבניו בהתייחס לזכויות בקרקע (סעיפים 13 ו-20 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול; עדות ג'סאן בעמוד 12 לפרוטוקול; עדות ואיל בעמוד 15 לפרוטוקול; עדות חוסאם בעמודים 18-19 לפרוטוקול; מוצג נ/16).

התובע הסביר בעדותו שציין נתון זה אך כדי לקבל שם מכתבים, אולם בפועל התגורר בחדרה, ולא רצה להצהיר על כתובת זו ברבים מאחר והיה חייב מזונות ופחד מהמשטרה (עדות התובע בעמודים 3-5 לפרוטוקול).

...

לאור זאת התביעה מתקבלת ועל הנתבע לערוך חישוב של זכאות התובע לקצבת הבטחת הכנסה בהתייחס לתקופה שראשיתה חודש 5/19, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק.

לבסוף, מצאנו להתייחס לטענת הנתבע בסיכומיו לפיה התובע לא אכלס את דירת המגורים עד שנת 2019.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.