הצהרה על גניבת שיקים וביטולם כדין

המבקשת עותרת להצהיר כי: שישה פנקסי שיקים שמוספרו 80000601 – 80000720 בחשבון 516201 על שם המבקשת בסניף רמת אביב של בנק דיסקונט לישראל בע"מ אשר הוכנו על ידי הבנק, נגנבו או הוצאו שלא כדין מרשות הבנק.

הבנק השיב לבקשה ותמך את תשובתו בתצהיר של מר נתן סלמן, סגן מנהל סניף רמת אביב של הבנק (להלן: "נציג הבנק"), ששב ומאשר כי הפנקסים לא הגיעו לרשות המבקשת אלא נגנבו או הוצאו מרשות הבנק שלא כדין ומשכך כלל השיקים בוטלו על-ידי הבנק כדין.

...

בענייננו סבורני ששני התנאים מתקיימים ומשכך הונח המסד למתן פסק דין הצהרתי: באשר לתנאי הראשון; למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על גרסתה של המבקשת שגובתה באסמכתאות, וגובתה על ידי הבנק הן במסמכים בכתב מזמן אמת והן בתצהיר מטעם נציג הבנק.

באשר לתנאי השני; סבורני שיש מסד מוצדק לשריון המצב האמור שכן כאמור בעמדת הרשות, אין ביכולתה למנוע פתיחת הליכים על יסוד השיקים מושא הבקשה מבלי שיינתן צו שיפוטי.

עוגמת הנפש שתגרם למבקשת בגין התגוננת פעם אחר פעם בהתנגדויות לביצוע שטר בלשכות ההוצאה לפועל על יסוד אותה טענה – מוצדקת – מצדיקה לטעמי את "שריון" המצב, במובן זה שיינתן צו שיימנע הגשת בקשות לביצוע שטר על יסוד השיקים מושא בקשה זו. משכך; על יסוד האמור לעיל אני נעתר לתובענה ונותן בזה פסק דין הצהרתי כדלקמן: שישה פנקסי שיקים שמוספרו 80000601 – 80000720 מחשבון 516201 על שם טלי משקל (ת"ז 029711553) בסניף רמת אביב של בנק דיסקונט לישראל בע"מ, אשר הוכנו על ידי הבנק, נגנבו או הוצאו שלא כדין מרשותו.

המבקשת טענה אף כי בשלב מסוים דיווחה על גניבה של שיק וביקשה כי כל השיקים שלאחר שיק זה מאותו פנקס שיקים יבוטלו ולמרות זאת הבנק החזיר חלק מהם לא רק בשל הוראתה זו אלא גם בשל א.כ.מ. שלא כדין.

בתום שמיעת הראיות הצהירה ב"כ הבנק כי אין מחלוקת על כך ש: "מעבר למסגרת המאושרת של מליון ₪, הייתה הסכמה של הבנק בכפוף להצגת אסמכתא על תקבול עתידי שיופקד ביום עסקים הבא, לאישור חריגה מהמסגרת המאושרת." (ע' 33 ש' 15-17).

...

הדברים נאמרים גם בהקשר לכך, שבית המשפט נדרש לשקול לא רק את האינטרסים של הצדדים להליך, אלא אף את האינטרס הציבורי במסגרת הכרעתו בהליך זה. העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את טענת המבקשת כי עצם הדרישה של הבנק לכיסוי יתרת החובה החריגה ביום 2.4.13, עלתה כדי הפרת ההסכם איתה וכן אני קובעת כי נוכח הסכמת הצדדים כי המבקשת תעביר ביום 2.4.13 סכום של 150,000 ₪ לחשבון והעובדה כי המבקשת לא עשתה כן, הרי שהמבקשת היא שלא עמדה בהסכמה אליה הגיעה עם הבנק ועל כן כדין החליט הבנק שלא לכבד את השיקים 1-14 נשוא בקשה זו ואין מקום לגרוע שיקים אלה מן השיקים בגינם הוכרזה המבקשת כלקוח מוגבל.

בכל הנוגע לשיקים שלא כובדו לאחר שניתן צו בית המשפט מקובלת עלי עמדת הבנק, כי השאלה מדוע הועמדו הלוואות של המבקשת לפירעון מיידי, איננה יכולה להיות נדונה במסגרת הליך זה, שכל עניינו הבאה בחשבון של שיקים בנוגע להכרזתו של לקוח כמוגבל.

סוף דבר העולה מן האמור הוא כי אני דוחה את הערעור.

"שטר שנגנב מהנפרע והגנב מזייף חתימת הנפרע ומסב את השטר, הנסב אינו קונה כל זכות בשטר אפילו נתן בתום לב ערך בעדו. זכותו של הנסב תלויה בחתימת ההיסב, ומקום שחתימה זו מזוייפת, אין אדם זוכה בשטר... שרשרת ההיסבים נפסקת, אפוא, עם זיוף של אחת מחוליותיה." (ד"ר י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמוד 251) היסב השיק הוא הוא שמקנה למחזיק השיק מעמד של "אוחז" (סעיף 30 (א) בפקודה) והוא שיוצר את העברת זכותו של הנפרע כלפי הנסב ובמקרה דנא – העברת זכותו של צדוק לתובע (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה פ"ד מח (5) 799, 807).

טענה זו נתמכת במסמך תלונה למישטרה מיום 6.2.11 ובו הצהרה על אובדן השיק (נספח 3 לתצהיר ברקן).

בין כך או בין כך, בין אם הוכיח התובע שזכויות צדוק הועברו אליו ובין אם לאו, התברר שהנתבעת הוכיחה כי בהתאם לסיכום שלה עם צדוק היא הופטרה מפרעון השיק לאחר שצדוק הצהיר שאבד וממילא שביטול השיק על ידה בנסיבות אלו היה כדין.

...

לסיכום, התברר שהתובע לא עמד בנטל שרבץ לפתחו להוכחת חתימת צדוק על היסב השיק ולא עלה בידו להפריך את טענת הזיוף של הנתבעת.

בין כך או בין כך, בין אם הוכיח התובע שזכויות צדוק הועברו אליו ובין אם לאו, התברר שהנתבעת הוכיחה כי בהתאם לסיכום שלה עם צדוק היא הופטרה מפירעון השיק לאחר שצדוק הצהיר שאבד וממילא שביטול השיק על ידה בנסיבות אלו היה כדין.

נוכח כל זאת אני דוחה את התביעה.

הנתבע הצהיר בתצהירו שצורף להתנגדות, בין היתר, כדלקמן: הוא איננו מכיר את התובע ולא את האדם שחתום על גב השיק (מר נאור) ומעולם הוא לא עשה עם מי מהם עסקה כלשהיא וודאי שלא שילם למי מהם סכום כה גבוה ומופרז בסך 8,400 ₪.

ביום 7/3/16 הנתבע ניגש למישטרה והגיש תלונה על גניבת 7 שיקים ממנו ומורה לבנק שלו לבטל את השיקים הנ"ל. זהותו של הגנב ואופן ביצוע הגניבה של ההמחאות אינם ידועים לנתבע עד כה. לא ידועה לנתבע את זהות האדם שמסר את השיק לתובע ובאילו נסיבות.

התובע טען שקבל את ההמחאה כדין וכי הוא אוחז בה כשורה.

...

לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שטענת הנתבע שהשיקים נגנבו ממנו אינה נכונה, וכי הוא חתם עליהם ומסרם לגורם אחר כלשהו.

התובע ניסה בתצהירו ובעדותו להרחיק את עצמו מהנתבע, ממר נאור ואף ממר אטיאס והציג את מר דורון אטיאס כחבר שלו, תוך ציון שמו דורון אביטן!!! טענת התובע ובא כחו שהוא נחשב לאוחז בשיק כשורה דינה להידחות, הרי, הוא הודה בעדותו שהוא קיבל את השיק ללא שם נפרע והוא הוסיף את שמו עליו ובהתאם להלכת "פלדמן" בנסיבות אלה הוא קיבל שיק "לא שלם" והוא איננו נחשב לאוחז כשורה בשיק.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לקבל את התביעה באופן שאני דוחה את ההתנגדות שהוגשה ע"י הנתבע לגופה ומורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ 507001-04-16 כנגד הנתבע.

סיבת החזרת ההמחאות על ידי הבנק הייתה כי ניתנה הוראת ביטול, למעט ההמחאה הראשונה שחזרה בסימן "החשבון מעוקל". ביום 19.2.19 רכש גפני את מניותיו של ברק בנתבעת, כאשר התמורה לא הועברה לברק, אלא לחברת ש.צ. פיננסים, אשר לפי טענת הנתבעת נותר חוב של הנתבעת כלפיה בסכום של 1.6 מיליון ₪, בשל המחאות הנתבעת אשר טל וברק מסרו לה שלא כדין ותוך זיוף חתימות ואשר לא ניפרעו.

כן נטען כי גפני הגיש בחודש אוקטובר 2018 תלונה מישטרה בגין גניבת פנקסי שיקים, כש- 14 מתוך 16 המחאות מושא התביעה נכללו בהם ובמקביל ביטל גפני את כל ההמחאות (כ-250 במספר) מול הבנק וכן פירסם בחודש דצמבר 2018 אזהרה לגבי ההמחאות בעתון מעריב.

סולטנה הצהיר בס' 11 לתצהירו כי ברק הזדהה בפניו כבעל מניות בנתבעת, דבר שתאם לטענתו את רשם החברות ואת רשומי חברת דן אנד ברדסטריט וכי ברק הזדהה בפניו כבעל מניות ומורשה חתימה בחברת א.ב. אלרואי 45 בע"מ וכי לבקשתו של ברק ניפתח כרטיס לקוח על שם חברת אלרואי.

...

משהוכח כי גפני לא חתם על ההמחאות ומשאין חתימה של שטרית עליהן וכן משהוכח כי ברק לא היה מורשה חתימה במועד הרלוונטי, כך שגם לא היה מוסמך למסור את ההמחאות לסולטנה או לאשר את הוצאתן בשם הנתבעת, ברי כי ההמחאות הוצאו שלא כדין ונמסרו שלא כדין לתובעת כך שכל הטענות של התובעת נדחות לרבות טענת ההרשאה.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ. התובעת תשלם לנתבעת תוך 30 יום מהיום שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪ וכן את הוצאות חוות הדעת מטעם הנתבעת.