הצהרה על אי חקירה בתצהיר בבית הדין לעבודה

בהקשר לכך נטען כי אף לשיטת התובע בתצהירו לאחר הפסקת כהונתו כמנכ"ל הוא פנה למר מימון בדרישה לקבל לידיו טופס 161 – "הודעת מעביד על פרישת עובד"; כעולה מתכתובות הדואר האלקטרוני שניהל התובע בעיניין זה מול מר מימון וצורפו לתצהיר התובע, התובע חזר ודרש, שוב ושוב, שליטו גרופ תנפיק עבורו טופס 161 ודרישת התובע עליה חזר שוב ושוב לקבל טופס 161, מהוה הודאת בעל דין על הפסקת יחסי עובד-מעביד, בינו לבין ליטו גרופ; יתרה מכך, מהעדויות שהובאו בפני בית הדין עלה, שגם בפועל התובע לא ביצע כל עבודה בליטו גרופ, לאחר סיום תפקידו כמנכ"ל (ראה עדות מר נבון ומר עבו); למעשה רק בחקירתו הנגדית ולשאלת בית הדין, ניסה התובע לפרט במה עסק לשיטתו בליטו גרופ, אך מלבד עיסוקים כלליים, לא יכול היה לפרט מה בדיוק עשה, כמה שעות ביום עבד וכיוצ"ב; גם המסמכים אליהם הפנה התובע בתצהירו (נספח 25) נוגעים כל כולם לנכס המקרקעין של ליטו נדל"ן בו טיפל התובע עבור ליטו נדל"ן בהתאם להסכמה בינו לבין מר מימון.

לטענתן, התובע סמך את תביעתו על הסכם העבודה עמו, אולם, לא זו בלבד שההסכם חל רק על תקופת כהונתו כמנכ"ל ולא על התקופה שלאחריה כפי שנתבע, אלא שמסעיף 7.1 להסכם עולה במפורש, כי לא הוסכם על רכב מקבוצה 7 אלא הוסכם על העמדת רכב ספציפי לרשות התובע, שאכן נרכש עבור התובע באותה עת. לדבריהן, התובע לא הביא כל ראייה לזכותו לקבלת רכב מקבוצה מסוימת בתקופה שלאחר סיום כהונתו כמנכ"ל ליטו גרופ, ודאי לא רכב מקבוצה 7, מה גם שהתובע לא הוכיח מהי דרגתו של הרכב שהועמד לרשותו בפועל.

מר עבו שהצהיר על הדברים, אף הוא לא ידע למסור פרטים לגבי ההיתקשרות באותו הסכם פשרה, וכך העיד: "ש. תסכים איתי שלך אין מושג על נסיבות כריתת ההסכם ו/או הפרתו מידיעה אישית וכל טענה שכתבת בתצהירך לגביו זה מה שאמר לך עו"ד גולדברג? כל מה שכתבת בתצהיר על זה סיפר לך עו"ד גולדברג?

...

בנוסף לכל האמור לעיל, שימש התובע גם כמנכ"ל ליטו גרופ, כפוף למחלוקת בין הצדדים מתי בדיוק הסתיימה כהונתו זו, אך אין חולק כי התובע החל את תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ ביום 20.3.98 מכח הסכם העסקה אישי שנחתם ביום 10.10.97 בין התובע לבין ליטו גרופ בשמה הקודם "קיש קירור בע"מ" (להלן - הסכם העבודה) (נספח 8 לתצהירו הראשון של התובע).

אשר להוצאות ההליך - לאחר שנתנו דעתנו לסכום התביעה הכולל שנפסק לזכות התובע, לחלק המצומצם שנפסק מתוך סכום שתי התביעות המאוחדות שהוגשו, כמו גם לדחיית טענות הקיזוז שהעלו שתי הנתבעות, אנו מחייבים את שתי הנתבעות: ליטו נדל"ן וליטו גרופ ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובע בסכום כולל (לרבות בגין שכ"ט עורך דין) בסך 40,000 ₪.

כמו כן, בשל דחיית תביעתו של התובע כנגד מר מימון, אנו מחייבים את התובע לשאת בהוצאות מר מימון בסכום כולל (לרבות בגין שכ"ט עורך דין) בסך 8,000 ₪.

סכום זה ישולם מתוך ההוצאות שפסקנו לעיל לטובת התובע, וזאת בתוך 30 יום מהיום שבו ישלמו הנתבעות לתובע את ההוצאות שנפסקו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 10387-09-19 לפני: כב' השופטת דגית ויסמן נציג ציבור (עובדים), מר אבי קמינסקי נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי התובעת אנסטסיה מירונוב ת.ז. 320907082 ע"י ב"כ עו"ד גולן אשטון הנתבעים 1. בר תרבות אורבאנית בע"מ ח.פ. 514831924 2. מרדכי עידן ת.ז. 031407174 ע"י ב"כ עו"ד דוד בר חוה פסק דין

בעניינינו, התובעת הצהירה על אי קבלת ההודעה בכתב לעובד במסגרת תצהירה (סעיף 44 לתצהיר התובעת).

בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כך (עמוד 11 שורות 23 – 27): "היה קלסר בקבלת עבודה, היה שם טופס 101, ברגע שעובד נקלט והתחיל את היהתלמדות הראשונה שלו, יש קלסר של העסקת עובדים והוא מצורף ל-101 הסכם עבודה, המקום היום... היום יש שם ביניין, המסמכים... יש מסמכים שלא הצלחתי למצוא כמו 101 שהם ניירות של חלק מכלל העובדים לא רק שלה, ושם היו גם המסמכים האלה" בראות עינינו, ההסבר שניתן על ידי הנתבעים אינו משכנע.

...

דין התביעה כנגד הנתבע להידחות, על כל טענות התובעת בעניין זה. ראשית, התובעת אכן ביססה את טענותיה בכתב התביעה כנגד הנתבע על עילת "הפרת חובה חקוקה". אלא שבעניין זה נפסק כי: "עוולה של הפרת חובה חקוקה היא עוולה של מי שמפר ולא של מי שגורם לאותה הפרה. דבר זה עולה מלשונו של סעיף 63לפקודת הנזיקין, ומהעובדה שסעיף 12לפקודה דן באחריותו של משתף ומשדל למעשה או מחדל שנעשו או שעומדים להיעשות, והרי הסמכות לדון בעוולה לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין לא הוענקה לבתי-הדין לעבודה". (דב"ע נא/156 -3 סימס‎ -יוחננוף, פד"ע כד 199 (1992)).

גם לגופו של עניין לא שוכנענו כי זהו המקרה המתאים לשימוש בצעד קיצוני כהרמת מסך.

סוף דבר – א. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

הוחלט על העברת התיק לבית הדין לעבודה בחיפה מפאת חוסר סמכות עניינית ומשמקום העבודה של העובדת נמצא באיזור השיפוט של בית דין זה. ביום 19.5.22 היתקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו על תצהיריהם כל אחד מן התובעים והעדה מטעמם, גב' ראסל פורטוגל, מחד גיסא והנתבעת, מאידך גיסא.

בהצהרת העובדת, צוין כי קיבלה הסבר מפורט בעל-פה, אותו היא מבינה היטב, לפיו לתובעים, כנמחים, ישנה הזכות לממש את המחאת הזכויות עד לסכום ההלוואה, לרבות מתוך שכרה וזכויותיה הצבורות והכל ללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים, כאשר העובדת לא תעלה כל טענה כלפי תוקף המסמכים עליהם חתמה [נספחים ב'-ד' לתצהיר התובע, עו"ד דוידסון].

התובעים העידו על כך שניהם ועדותם לא נסתרה, משכלל לא נחקרו על אודות מאמציהם לאיתור העובדת.

...

יתרה מכך, הוכח כי לאחר פניית התובעים אל הנתבעת בדרישה למימוש כתב המחאת הזכויות, העבירה הנתבעת מסמך שנוסח על-ידי ב"כ לחתימת העובדת בזו הלשון: "לאור התחייבותי להמחאת זכויותי הכספיות המצורפת להוראתי זאת, ואשר נחתמה על ידי ביום 16.6.20, אני מורה להעביר לעו"ד אבי קלינגהופר ב"כ של הגב' ננסי דוידסון, את מלוא זכויותי הכספיות להן אני זכאית מתוקף יחסי עובד ומעביד ביני לבין גב' דבורה מורן ז"ל. לפיכך, על פי הוראות כל דין אני מורה לגב' מורן להעביר לעו"ד קלינגהופר סך 77,718.45 ₪...". אלא שאין מחלוקת כי בסופו של יום העובדת לא חתמה על המסמך ואף נטלה לידיה את סכום התביעה ששולם לה על-ידי הנתבעת, כך שלא כיבדה את כתב המחאת הזכויות.

משלא עשו כן ונוכח כל המקובץ לעיל, בנסיבות העניין סבורות אנו כי הנתבעת פעלה כדין ובתום לב עת שילמה לעובדת את המגיע לה מכוח יחסי העבודה שלה עם המעסיקה ז"ל ו/או סיומם.

עם זאת, למען הסדר הטוב ראוי לציין כי טענותיה החמורות של הנתבעת באשר לכך שהסכם ההלוואה הוא למראית עין, או באשר ל"עוקץ" (במילותיה) במסגרת קונספירציה בין העובדת לתובעים – לא הוכחו כלל משלא נתמכו בכל ראיה באשר היא, זולת עדות הסברה חסרת המשקל שלה עצמה לעניין זה. סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה נדחית במלואה.

תחת זאת, המשיך התובע להחזיק בסיכומיו בטענה כי אולץ לחתום על הסכם חשבון סופי (ס' 24 לתצהירו וס' 33 לסיכומיו) וכן בטענה כי חתם בעושק וכפיה על כתב הצהרה על העדר תביעות כלפי הנתבעת כתנאי לקבלת הסך של 25,000 ₪ (נספח 4 לראיות הנתבעת) (ס' 26 לתצהירו וס' 34 לסיכומיו) בתצהירו הצהיר התובע כי עם תחילת משבר הקורונה בחודש מרץ 2020, כשהיה נואש להמשך עבודה ופרנסה והגיע לחרפת רעב, אולץ על ידי שמעון חסן להסכים להסכם חשבון סופי.

בחקירתו בפנינו העיד שמנספח ג-3 לתצהירו עולה ששמעון חסן הוא מנהל פרויקטים והוא איש קשר, הוא לא קבלן מבצע, הוא אחראי על ביצוע העבודה מטעם הקבלן המבצע (עמ' 13 ש' 13 – 16 לתמליל).

בפסק דין חסידים צוין כי ככל שבית הדין מתרשם כי מדובר בהסדר פקטבי, שמטרתו להיתחמק מחובותיו של המעסיק, יוכרו יחסי עבודה בין המשתמש לבין העובד: "זהות המעסיקה לא תקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי עם על בסיס הבחנה בין היתקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה הקיימים בין העובד המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו". בפסק דין מנרב חזר בית הדין הארצי והדגיש כי זהות המעסיק בתבנית העסקה מורכבת לא תקבע על פי האופן בו הגדירו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם, אלא על סמך בחינה מהותית של יחסיהם, כאשר המבחן המרכזי לזיהוי המעסיק הוא מבחן האותנטיות והלגיטימיות.

...

טענתו בגין רכיב תביעה זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה בגין תקופת העסקה (מיום 6.2.2019 עד סוף חודש ינואר 2020) – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: הפרשי שכר בסך 2,157 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 50346-01-22 25 פברואר 2024 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם המבקשת: עדי מעוז המשיב: מתנ"ס קריית ביאליק החלטה

בהתאם להצהרתה שיש הקלטות נוספות שלא הועברו למשיב, והתחייבות ב"כ המבקשת להגיש תצהיר לגבי ההקלטות שיש בידיה (עמ' 2, ש' 30) נתן בית הדין החלטתו לפיה – "התובעת תגיש תצהיר לגבי ההקלטות שיש ברשותה עם מר אילן חכמו, את תאריכי ההקלטות ומי הדוברים שהשתתפו בהקלטות. ככל שיש ברשות התובעת הקלטות נוספות מעבר למה שנימסר עד כה לנתבעת, היא תעביר לנתבעת עותק ההקלטות הנוספות בתוך 14 ימים מהיום." המבקשת לא קיימה את ההחלטה ולא הגישה תצהיר כאמור לתיק בית הדין.

אנו בשלב שלאחר הגשת תצהירים והמבקשת נחקרה על תצהירה – מכאן כי מצד אחד, המשיב לא היתייחס להקלטות בתצהיריו, ומנגד – המבקשת לא נחקרה על ההקלטות.

לבקשת המבקשת צורף תצהיר שנחתם ביום 14.03.2023 אשר נערך בהתאם להחלטה בדיון המוקדם – שבו הצהירה על ההקלטות אשר בידה.

...

[footnoteRef:3] [3: ע"ע (ארצי ) 42681-11-16 מקסים בריקלין - ביכורי השדה דרום שיווק תוצרת חקלאית (2002) בע"מ (06.02.2019) ] בבחינת כלל הנסיבות וטענות הצדדים, החלטתי כי יש לקבל את הבקשה, ואסביר.

שוכנעתי כי אי הגשת ההקלטות הייתה תוצאה של מחדל דיוני והתרשלות מצד המבקשת ולא פרי מעשה מכוון להשגת יתרון דיוני.

נוכח התנהלות המבקשת והנזק למשיב תשלם המבקשת למשיב הוצאות בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.