הצהרה על אחריות אישית לחובות חברה לפי פסק דין

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ת"צ 40700-04-17 23 דצמבר 2020 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזון התובע רומן בוגדנוב קירלוב ע"י ב"כ: עו"ד גיא זאב הנתבעת 1.איתן אמי - עובדים זרים לבנין בע"מ 2.נחום אריה פרסר ע"י ב"כ: עו"ד נתאי נדר פסק דין

לגישת התובע שילוב כל האמור מלמד כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבע בגין אי תשלום זכויותיו.

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

התובע הצהיר כי שכרו בחודשים 4/15 וכן 5/15 עמד על 34 ₪ נטו לשעה, בחודשים 6/15 וכן 7/15 עמד על 40 ₪, והחל מ-8/15 שכרו עמד על 45 ₪ נטו לשעה (תצהיר עדות ראשית של התובע, סעיפים 5 ו-6, וכן ראו בפרוטוקול- ע"מ 20, שורות 8-7).

...

נוכח המחלוקת המהותית בין הצדדים ולאור העובדה כי על התובע הנטל להוכיח כי אכן עבד בחודש זה, סבורים אנו כי נטל ההוכחה לא הורם על ידו.

לפיכך, אין לנו אלא לדחות את תביעתו לשכר אוקטובר ולהלנת שכר בגין חודש זה. סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: פיצוי בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין בסך של 5,000 ₪.

כך למשל, הצהרה על ביטול ההסכם בשל ניגוד עניינים של המשיב כדירקטור ואי-נקיטה בפרוצדורות שנקבעו למקרים כאלו בחוק החברות – הצהרה כזו יכולה להשליך גם על אחריות אישית של המשיב בגין פעולות אחרות שביצע באופן זה, ולהביא לפסילתו מכהונה בתפקידי דרקטור באופן כללי.

אמת, המבקשת סומכת את טענותיה אלו, בין היתר, על פגמים שנפלו בהליך החתימה וההסכמה מטעמה, פגמים שנובעים מדיני החברות – הפרה של חובות אמון של דרקטור, והפרה של פרוצדורת אישור הנדרשת לטענתה בעיסקה שבניגוד עניינים.

דא עקא, שאותם היבטים שהמבקשת טוענת להם, אינם נגזרת ישירה של הסעד המבוקש, וספק בעיני אף אם ניתן להגיע אליהם בעקבות פסק הדין המבוקש.

...

שקלתי בדברים, ובאתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבים, וכי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.

סיכומו של דבר, התובענה שבפניי היא תובענה לפסק דין הצהרתי, שכל עניינו וכל תכליתו בשחרור המבקשת מחיוב כספי בסך 1,930,500 ₪.

ב-2 החברות היה בעל זכות חתימה; (10) בהתאם לעדות הנתבע עצמו, אין הסדר כתוב שהסדיר בכל אותן עשרות שנים את אופן פעילותו הקשורה לבית הספר ואף טען כי לא קיבל גמול כלשהוא בגין פעילותו כדירקטור או כבעל זכות חתימה בחברה; (11) טענות התובע בנוגע לסטטוס של הנתבע בכל אחת מהחברות ובנוגע לגמול שקבל במהלך השנים, לא נסתרו , שכן הנתבע בחר שלא להעיד את רעייתו, והדבר לעמוד לו לרועץ; (12) יש לראות בנתבע בעלים של בית הספר גם בהסתמך על הצהרותיו שלו עצמו במסגרת 2 התצהירים שהגיש בתביעה הקודמת, שם הצהיר: "אני המנהל של בית הספר המופעל ע"י הנתבעת וחלק מהבעלים שלו" (סעיף 3 לתצהירים הנ"ל, כמצוטט בסעיף 38.2 לסיכומיו).

יתרה מכך העיד, כי לנתבע לא היה כל קשר להיתמוטטות הכלכלית של החברה , והסניף בנתניה שהוא ניהל, הוא זה שדוקא החזיק את כל הרשת בימיה הקשים; (10) אין נפקות לאמור בפסק הדין שהיתקבל בעיניין החברה בנוגע למערכת היחסים בין התובע לבין הנתבע, שממילא לא היה צד להתדיינות; (11) התובע אינו אומר אמת גם בנוגע לסכומים שקבל כתוצאה מפסק הדין, שכן אושרה לו תביעת חוב ע"ס 116,989 ₪.

כיום בית הספר מופעל באמצעות חברה בבעלות הנתבע בשם ע.מ.י מיזמים חנוכיים בע"מ (סעיף 41 לכתב התביעה); 12) בסיכומיו, טען התובע לראשונה, "[...] כי ניתן להטיל אחריות אישית על הנתבע לתשלום פסק הדין גם אם פעל כנושא משרה בחברה, וזאת להבדיל מעילת – "הרמת מסך"" והרחיב, מתוך פסיקת בית המשפט העליון בעיניין בן מעש, כי יש להטיל אחריות על הנתבע כאורגן של החברה בשל פעולותיו וכי האחריות האישית המוטלת על האורגן על פי קני מידה הרגילים להטלת אחריות במשפט אזרחי.

התנאי לכך, הוא כי הוכח שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

...

6) לאור כל האמור לעיל, טען, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין התובע לבין החברה, וזאת "[...] לאור תפקידו בבית הספר והחריגה המהותית מתפקידו מכוח חובת תום הלב" (סעיף 45 לסיכומי התובע).

23) כשנחקר בנוגע לאופן ניהול החברה ע"י הנתבע מבחינה כלכלית, השיב: "עו"ד אוחיון: אוקי, אני מקבל. עכשיו אני רוצה להגיע לזה שהרי אתה מה אתה טוען, אם אני מבין נכון, אתה אומר מר עמוס נוהג כבעל מניות שלא בצורה תקינה כדי להרוויח רווח כספי. זה נכון מה שאני אומר?

24) מן המקובץ לעיל מתבקשות המסקנות הבאות, שמובילות לתוצאה אפשרית אחת – דחיית התביעה: (1) הנתבע אינו ולא היה בעל מניות בחברה ומעולם לא העסיק את הנתבע באופן אישי.

אחרית דבר 25) התביעה נדחית.

בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבים יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות פטרא הוטל וכן לכפות על משיבים אלה את "החזרת הכסף או הנכס... בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליהם תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפצוי על מעשיהם". בבקשה למתן הוראות טען המנהל המיוחד כי הוגשו לו (עד למועד הגשת בקשתו) בקשר עם חב' פטרא הוטל תביעות חוב בסכום מיצטבר הגבוה מ-4.5 מיליון שקלים על ידי עריית ירושלים (תביעת חוב על סך 4.5 מיליון שקלים) ועל ידי מס הכנסה (תביעת חוב בסכום של 22,100 ₪).

 (ד)  בית משפט שנתן הצהרה על אדם או הרשיע אותו כאמור בסעיף זה, רשאי גם לצוות כי במשך תקופה שקבע בצו, ושלא תעלה על חמש שנים מיום ההצהרה או ההרשעה, לא יוכל האדם לשמש דרקטור של חברה או להיות מעורב במישרין או בעקיפין בניהולה אלא ברשות בית המשפט המוסמך לפרק אותה; המפר צו לפי סעיף קטן זה, דינו - מאסר שנתיים.

גם בגדר קביעת הסעד ואומדנו, ובכלל זה הנכונות לחייב בפיצויים מעל לגובה הנזק, עשוי בית המשפט להביא בחשבון את מידת השיכנוע הגלומה בראיות העומדות כנגד נושא המשרה" עוד בקשר להפעלת סעיף 373 לפקודה עלו הדברים הבאים במסגרת ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפרוק) נ' דוד ביטי, פ"ד נ(2) 027 (1996), במסגרתו נקבע מה שגם מתאים לענייננו: "יש לציין כי במקרים שבהם חויבו מינהלי חברה לפי סעיף 373 , נעשה הדבר בנסיבות חמורות, כאשר לא היה ספק בכך שמנהלי החברה פעלו על-מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיו מודעים לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת הבראה". וכן נקבע במסגרת ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן (5.10.1994) כי: "אין, לדידי, ספק, כי פעולת דרקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האנטרס האישי שלו תוך קפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשויה להעיד גם על כוונת מרמה" כאמור, המנהל המיוחד מבקש להחיל את סעיף 373 על המשיבים 2-1 בעלי המניות והדירקטורים בחברות בעת פירוקן.

בפיסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר הקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לידון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

...

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברות, כפי שייקבעו באופן סופי במסגרת ההליך.

סוף דבר: בהמשך לכל המצוין לעיל, נקבע כדלקמן: המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בתשלום מלוא חובות החברות לאחר שייקבע היקפם באופן סופי ובנוסף יחוייבו בשווי הפעילות שהוברחה מהחברות למשיבה 3.

הבקשה נגד המשיבה 3 נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום באשקלון ת"א 42334-10-19 פהימה ואח' נ' אופיר טכנולוגיות מיגון ובטיחות בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו כפכפי תובעים 1. יוסף פהימה 2. פימה שינויים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שרון קולסקי נתבעים 1. אופיר טכנולוגיות מיגון ובטיחות בע"מ – ניתן פס"ד 2. מאיר מוסקוביץ ע"י ב"כ עו"ד יפעת בן אבי בראון פסק דין

להזמנת הנתבע התייצב לעדות מר שרון לאון דה-בר, הבעלים של חברת גאהט, אשר הצהיר כי עובדיה, בשם אופיר טכנולוגיות ביצע מולו את ההזמנה ביום 10.12.18 ומסר שיקים מתוכם ניפרעו שני שיקים בסך של 22,500 ₪ כל אחד.

קל וחומר כי אין די בראיות כדי להוכיח חבות אישית של עובד בחברה.

בעדותו הבהיר כי היה אחראי על תחום כיבוי האש והמתזים בחברה, בה היו רק שני עובדים.

יחד עם זאת, לא הוכח כי הנתבע אחראי באופן אישי לחובות החברה ולא הוכח כי רימה את התובעים.

...

על כן, דין התביעה כנגדו להידחות.

סוף דבר התובעים נפגעו מההתנהלות העסקית של אופיר טכנולוגיות בה עבד הנתבע.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.