באותו המעמד נחתם בין הצדדים מיסמך נוסף (להלן: "הסכם העברת הבעלות"), כהאי לישנא:
"נתקבל צ'ק בנקאי על שם גדעון לוי מאת איל שבתאי בסכום של 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪), תשלום מלא עבור רכב שברולט אוואו שנת 2008 יד 2 (שנייה) מס' 4351865.
בהמשך, במסגרת זכרון הדברים, הועלו דברים אלו על הכתב בהצהרת הנתבע כי "מלבד הטיפולים התקופתיים השוטפים לא בוצעו ברכב טיפולים יוצאי דופן". על הצהרה דומה שב והתחייב הנתבע 1 במסגרת הסכם העברת הבעלות, מיום 17.06.14, בו נכתב כי "המוכר: גדעון לוי מתחייב כי הרכב הנו ללא תאונות".
לטענת התובע, למחרת ביום 18.06.14, בעת שטיפה של הרכב, נאמר לו ע"י עובדי מכון השטיפה, כי לדעתם דלת ימין קדמית של הרכב הוחלפה.
מנגד, טענו הנתבעים כי הנתבע 1 מעולם לא התחייב בפני התובע שהרכב לא עבר תקוני פח או צבע ושלא הוחלפו חלקי הגוף של הרכב.
כל שהובטח לתובע הוא שממועד רכישת הרכב ע"י הנתבע 1, בשנת 2011, לא בוצעו ברכב "טיפולים יוצאי דופן" כגון החלפת גיר או חלקי מנוע והרכב לא עבר תאונות.
עוד הובהר לתובע, כי לא ידוע לנתבע 1 האם הרכב עבר תאונות קודם שנרכש על ידו, וכי בוצעה בדיקה של הרכב במכון ע"י התובע, ממנה עלה כי ברכב ליקויים בעלי משמעות נמוכה בלבד.
ההטעיה היא הצהרה כוזבת שניתנה על ידי צד לחוזה טרם נכרת החוזה וצופה פני עבר או הווה.
אם להתייחס באופן פרטני, עפ"י דו"ח הבדיקה שערכו הנתבעים, עלה כי הרכב עבר "תיקון כנף קדמית ימנית...החלפת דלת קדמית, לחיצות פח ושריטות...תקוני פח וצבע, תיקון פגושים". מכאן המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבעים ידעו שהרכב היה מעורב בתאונה קודם שרכשו אותו (שהרי המדובר בנזקים שבאופיים הם נזקים תאונתיים), ואם לאו, היה על הנתבע 1 להצהיר כי לא ידוע לו אם עבר הרכב תאונה.
מקור שכזה יכול להיות בעניינינו, סעיף 16 לחוק המכר התשכ"ח-1968 – המטיל חובה על המוכר להודיע על אי התאמות עליהן יודע או שהיה עליו לדעת אודותיהן, וכן סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 המטיל חובת תום הלב ממנה ניתן ללמוד על חובת גילוי של פרטים מהותיים.
...
בשים לב לכך, אני סבורה כי נפלו פגמים רבים באופן התנהלותו אל מול הנתבע במסגרת עסקת המכר.
מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע התרשל בקנית הרכב ובהחלטתו שלא לבדקו כיאות עובר לביצוע העסקה.
לשאלת הנזקים שנגרמו לתובע לא הובאו ראיות כלשהן ולא הוצגה ע"י התובע חוות דעת שמאי להוכחת ירידת הערך שנגרמה לרכב כתוצאה מהחלפת הדלת ותיקוני פח וצבע שבוצעו בו.
לסיכום:
לאחר ששקלתי העובדה כי הנתבעים יצרו מצג שווא כלפי התובע באשר לעברו התאונתי של הרכב ולתיקונים שבוצעו בו, מחד, ומאידך – את האשם התורם שיש ליחס לתובע, את הקביעה כי הליקויים בעלי משמעות נמוכה ואת העובדה שלא הוצגה חוות דעת ביחס לירידת הערך של הרכב, וכן מתוך הגמישות היחסית הנוהגת בדיני הראיות במסגרת תביעות קטנות, אני פוסקת לתובע פיצוי בדרך של אומדנא, ע"ס 3,500 ש"ח.
סוף דבר –
אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
