הצהרה בדבר זכות בעלות בלוח החשמל

הוא לא הפנה, ולא בכדי, למקור כלשהוא בהסכם-התמ"א, הקובע כי אחריותם של בעלי-הזכויות היא לבצע בעצמם התאמות כלשהן או תיקונים בתשתית-החשמל.

לא פלא שהדבר לא מצא את דרכו אל הסכם-התמ"א ואף לא אל "נספח-השינויים". "כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא", נקבע בסעיף 17.1 להסכם, "יחולו וישולמו על ידי היזם בלבד". לבעלי-הזכויות לא הייתה כל נגיעה לאופן-המימון, הם לא נשאו באחריות לסייע ביצירתו של מקור שכזה ולא הסכימו לכך שהעמדתו של מימון תתלה איזה מן השלבים אשר בלוח-הזמנים החוזי.

"לצורך קבל[ת] מימון בנקאי", הוא הצהיר, "לרכישת דירה בפרויקט, דורשים הבנקים קיומה של יחידה רישומית אליה יוצמד הגג עליו נבנות הדירות החדשות... העדר אפשרות לרשום יחידה רישומית בשל כך שלא כל בעלי זכויות המקרקעין חתמו על מיסמכי תיקון צו הבית המשותף הוביל לעיכוב במכירת הדירות וממילא למימון הבניה" (פסקה 22 לתצהיר).

...

איך יחלקו התובעים בינם לבין עצמם את הסכום שיתקבל – ענין הוא להם לענות בו. איני נדרש לעסוק בכך בגדרה של הכרעתי זו. התוצאה התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם ל-23 התובעים בשתי התביעות, יחד ולחוד, סך של 745,399 בתוספת של הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשתה של התובענה הראשונה (12.11.2015) ועד היום, היינו, סך כולל של 787,954 ש"ח. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים בשתי התביעות, יחד ולחוד, הוצאות-משפט בסך כולל של 11,500 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 84 אלף ש"ח. ההודעה לצד השלישי נדחית.

המודיעה-הנתבעת תשלם לצד השלישי הוצאות-משפט בסך של 3,000 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 84 אלף ש"ח. את כל החיובים שנקבעו יש לפרוע בתוך 30 ימים מיום קבלתו של פסק-דין זה, שאם לא כן ייתוספו להם הפרשי-הצמדה ורבית לפי החוק מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

אין מקום איפוא לחייב את הנתבע בגין תיקרת גבס, שלושה חלונות, לוח ונקודות חשמל, גרם מדרגות בעליה לגלריה, גרמי מדרגות בין שני אגפי המבנה, ונקודות מים.

בשים לב להצהרה זו שבכתב, לצד האפשרות המפורשת שניתנה לנתבע לערוך רשימת ליקויים (שהנתבע לא ניצל אותה), יש קושי לפטור אותו כליל מאחריות.

הנתבע נתן גרסה באשר לדרך לחשב את החוב, ולא היתייחס במסגרתה לרכיב המע"מ. סיכומו של דבר: אני מוצא שלא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו להפרש שלא שולם לו לטענתו.

...

על כן איני מוצא מקום להידרש לה. הדין לעניין מצלמות שונה מהדין לעניין המזגן והכבלים, ולכן אין בידי לקבל את טענת התביעה בסיכומיה שמדובר בסעד זהה במהותו לזה שהתבקש בעניינו של המזגן.

הנתבע נתן גרסה באשר לדרך לחשב את החוב, ולא התייחס במסגרתה לרכיב המע"מ. סיכומו של דבר: אני מוצא שלא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו להפרש שלא שולם לו לטענתו.

סוף דבר התובענה מתקבלת בחלקה וניתנים סעדים כדלקמן: הנתבע ישלם לתובעים סך של 18,613 ש"ח. הנתבע יפנה את המזגן ואת הכבלים הנוגעים לו (שאינם עוברים בתוך הקיר) מחדר המדרגות תוך 14 יום ממועד המצאת פסק הדין.

הוא לא היה אב הבית, לא מנהל הבנין ולא בעל זכות חתימה או החלטה בנתבעת.

במקרה הזה כאשר נוצר צורך חיוני או אפילו היה סיכון גדול מאוד בעובדה שהחיבורים לא היו טובים, אני לא מיתמצא בחשמל ושמואל החליט שהוא חייב לטפל בדבר הזה כי אחרת יגרם נזק״ (עמ׳ 60, שורות 6-3).

הנתבע לא זכר הדבר במדויק, אך הצהיר: "אפשרי שהיו קצרים בארון בגלל בעיית מים" (שורה 7 בעמ' 71), וכי: "יכול להיות שהממסר פחת לא עבד כתוצאה ממים" (שורות 28-29 בעמ' 73 לפרוטוקול).

הסכנה היחידה שיכולה לארוב למבנה לשטח הצבורי היא למעשה סכנה של שריפה, זה שהמתקן הפרטי מוגן פחות או יותר זה ענין של בעל המתקן הפרטי… בעסק אין חובה להתקין מפסק פחת, אלא אם כן בעל העסק בוחר מרצונו… הסכנה היחידה שיכולה להיות למיתקן הצבורי מהעובדה שבעל מתקן פרטי עשה איזה שהיא פעולה בלוח החשמל שלו היא שריפה…" (עמ׳ 87, שורות 18-11).

...

לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בטענות המבטחת כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים וצד ג' כי בכל מקרה יש לפצות את התובע בערכי שיפוי.

לא בכל מקרה תידרשנה ראיות דווקא מסוג זה, אך בהינתן כל החסר האמור בראיות להוכחת מרכיב הנזק האמור, מסקנתי הינה כי הוא לא הוכח כדבעי.

לעומת זאת, בעדות המשכירים נתגלו פרכות וסתירות מסוימות בעיניין זה. על אף שבתצהירו הצהיר, כאמור, המשכיר, כי המשכירים הציגו לשוכר ואישתו את הנכס והבהירו שחלק הבמה מצוי בבעלות בן סבט, בעדותו, טען שהוא הראה את הנכס לאשת השוכר ולא לשוכר עצמו (עמ' 54, שו' 35-36).

המשכירים סיפקו איפוא גרסאות סותרות לגבי מי מהם הציג את הנכס, לא סתרו את עדויות השוכר ובן סבט לפיהן עובר לחתימת ההסכם לא היה קיים קיר חוצץ בין חלקו של בן סבט לבין חלקם של המשכירים בנכס, וכי נודע לבן סבט על הסכם השכירות לראשונה רק לאחר שהנכס הושכר לשוכר, ולא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע לא בא זכרו של בן סבט בזיכרון הדברים או בהסכם השכירות וזכאותו לקבל דמי שכירות נוספים בגין החלק של הבמה בנכס.

לדבריו, "היא אמרה אני אראה לכם את כל הבעיות שיש פה ותטפלו בזה אחרת תהיה בעיה גדולה. היו פה נזילות כבדות והיא סיפרה לנו איך היא ייבשה את הנזילות עם פן בתיקרה ואיך היא שמה כל הזמן דליים. היא סיפרה שפעם אחת הגיעה אחרי גשם חזק וראתה שכל לוח החשמל מלא במים. אמרה אני בנס לא נגעתי. אמרה שאת כל זה צריך לבדוק לפני שיתחיל הגשם... התחלנו לבדוק ולהזמין בעלי מיקצוע והינה ההוכחה הנוספת, יש תמונה של נזילה בתקופת הגשמים כשבצד שמאל מהמקום, איפה שנימצא המקום שלנו, איפה שעשינו איטום, יש נזילה ענקית בגג. אם לא היינו עושים איטום, יכול להיות שכל הדבר הזה היה אצלנו" (עמ' 29, שו' 17-4).

...

הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סכום של 104,070 ₪.

התובע ישלם לנתבעים בתביעה שכנגד סכום של 11,390 ₪.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הן בתביעה העיקרית הן בתביעה שכנגד, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 (כולל מע"מ) והחזר הוצאות משפט כפי שהוצאו בפועל.

עניינה של תביעה זו הוא בעיסקה שנרקמה בין התובעת לנתבעת אשר במסגרתה מכרה הנתבעת לתובעת מערכות סולריות לצורך ייצור אנרגיה חשמלית, אותן התקינה על גגות שני בתים שבבעלות התובעת ובן זוגה.

הנתבעת היא חברה לעבודות חשמל אשר עוסקת בתכנון, אספקה והתקנה של לוחות חשמל ומערכות סולריות.

סבורני כי פרשנות ראויה של ההסכמים והתחשבות בכך שתכלית ההסכמים הנה כלכלית בסופו של יום וכי המערכות כפי שתוכננו והותקנו נועדו להניב לתובעת ובן זוגה הכנסה מסוימת אשר נגזרת באופן ישיר מתפוקת המערכת, אינה מאפשרת לקבל את הטענה הכללית שהעלתה הנתבעת כי לא ניתן להתחייב לתפוקת המערכות היות וזו תלויה ב"כוחות הטבע", מה גם שהוראות ההסכם אינן כוללות כל הצהרה כי ההוראות הנוגעות לתפוקה מהוות הערכה בלבד שאינה מחייבת.

אין לקרוא אל תוך הצעות המחיר את אשר לא צוין בהן במפורש (ואף לא במשתמע) וכך במיוחד לאור הכלל בדבר "פרשנות כנגד המנסח" שביסודו "עומדת שליטתו של אחד הצדדים על תוכן החוזה. בחוזה כזה, כך יש להניח, הצד בעל השליטה דאג להיטיב עם האינטרסים שלו עצמו, על כן, אין זה ראוי להעניק לו זכויות נוספות בדרך פרשנית" [ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, פ"ד סג(3) 248 (2009), פסקה 14], ומנסח הצעות המחיר וההסכמים כאן הוא הנתבעת, ולא כל שכן כאשר מועלית טענה של פטור מאחריות [ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 589 (1983), בעמ' 602 ו'-ז'].

...

משכך, אני דוחה את טענות התובעת לעניין ליקויים בחיווט המערכות.

בנסיבות אין מנוס אלא לשוב למומחה ולבקשו להגיש חוות דעת משלימה בהתאם לקביעות בפסק דין חלקי זה. לא נעלמו מעיני טענות הנתבעת כנגד התנהלות התובעת ובן זוגה במסגרת המאמצים שהושקעו למען קידום פתרון בתיק, ולו חלקי, שנועד בראש ובראשונה לשדרוג המערכת ברבין במטרה להביאה ליצירת אנרגיה לפחות בכמות המינימאלית שעל־פי ההסכם.

בטרם אתן הוראות לגבי אופן המשך קידום התיק, אני קובע תזכורת במעמד הצדדים ליום 19/09/2019, שעה 09:0 – 10:000.