הצדקת זמני שהות מגורים עקב רצונות האם

עד כאן ציטוט מתוך ההחלטה הנ"ל. כך שבית הדין קבע הסדרי שהות זמניים, ואף התרה באם כי אם תעלה טענה של אי רצון מצד הילדים להצדקת אי נוכחות מי מהילדים בהסדרי השהות, בית הדין ישקול פסיקת הוצאות משפט.

ראשית, ראו האמור בתמ"ש 20385-05-16 פ.ג. נ א.ג. (פורסם בנבו), שם מסביר בית המשפט שבמקרה שילד אינו רוצה קשר עם אחד מהוריו, על ההורה שעמו גר הילד הנטל לשכנע את בית המשפט שיש סיבה מוצדקת לסרוב הילד לקשר.

...

לאור כל האמור, כולל ההתראה האמורה בהחלטת בית הדין מיום י"א בתשרי תש"פ (10.10.19) כי: במידה ותעלה טענה של אי רצון מצד הילדים להצדקת אי נוכחות מי מהילדים בהסדרי השהות, בית הדין ישקול פסיקת הוצאות משפט.

אציין, כי גם בתגובה שהגישה האֵם לתסקיר ולתסקיר המשלים לא הוצגה הצדקה מספקת לחריגה מהמלצות התסקיר ביחס לקביעת זמני שהות שוים.

עוד אציין, כי האב עמד בתצהירו על השינויים שביצע בעבודה בכדי לאפשר את חלוקת הזמנים השווה ואת הנוכחות הפיזית בכדי לקיים זמן הורות משמעותי וכי האב לא נחקר בענין זה. בהקשר זה אוסיף ואציין, כי לא שוכנעתי מטענת האֵם בדבר היתעקשות האב על זמני השהות אך בשל הרצון לצמצם או להמנע מתשלום המזונות שכן הדברים אינם עולים מההתנהלות הכללית, מהמחויבות שמתוארת בתסקיר ונלמדת מהפעולות שבוצעו על ידי האב לצימצום הקף עבודתו ואף לא מהפער בין זמני השהות שנהגו בהסכמה לבין זמני השהות עליהם עמד האב.

בעמ"ש 51056-09-20 מ.א נ' י.מ (23.3.2021) נפסק כי קיים הבדל בין קטין המחלק את זמנו בין שני בתים שאז הוערכו מזונותיו בפסיקה בשיעור הנע בין 2,250 ש"ח ל - 2,400 ש"ח לחודש, לבין מזונותיו של קטין המתגורר בעקרו בבית אחד ומקיים זמני שהות מוגבלים ביותר עם ההורה האחר שאז הוערכו מזונותיו בשיעורים הנעים בין 1,600 ש"ח ל - 1,900 ש"ח לחודש (ראו בהקשר זה גם עמ"ש (חי') 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (31.1.2019); ועמ"ש (מרכז) 45565-07-20 א.פ נ' ק.פ. (18.2.2021)).

...

אשר לזהותו של ההורה המרכזי נקבע, ככלל, כי יקבע מי ששימוש כמטפל העיקרי של הקטינים טרם הפרידה אולם נקבע שיקול דעת רחב לבית המשפט בענין זה. לאור ניתוח הדברים כאמור, לאחר שקלול כלל הנתונים, לאחר בחינת נסיבותיו הפרטניות של התא המשפחתי שלפניי ולאחר שנתתי דעתי על שיעור הכנסות הצדדים, מצבם הכלכלי, חלוקת זמני השהות, שיעור ההכנסה הפנויה וחלוקת הנטל, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאות הקטינים הקשורים במקום המחיה שלהם (הוצאות תלויות שהות, הוצאות המדור והחזקתו).

עם זאת, אני סבורה, שמדובר במקרה התואם את העקרונות המפורטים בבע"מ 919/15 בכל הנוגע לקביעת הורה מרכז.

על כן, בהתבסס על עדויות הצדדים ביחס למעורבותה של האֵם ותפקודה ברכישת ביגוד הנעלה וציוד לקטינים, אני ממנה את האֵם כ"הורה מרכז" אשר תקבל לידיה מידי האב עד ליום 10 לכל חודש עבור החודש השוטף מחצית מסכום המזונות המיועד עבור הוצאות שאינן בגין פעילות יומיומית שוטפת ואינן תלויות במגורים ובשהות, כלומר סכומים המיועדים לצרכים אחרים (ביגוד, ספרים, הנעלה, קוסמטיקה, טלפון, תספורת וכו') בסך של 700 ש"ח לחודש (סכום זה מהווה מחצית הסכום שנקבע כהוצאות שאינן תלויות שהות עבור שני הקטינים ובכך משקף את חלקו של האב בהיבט זה).

המעבר משרת את טובת התובעת בלבד אשר רוצה להתקרב למשפחת המוצא שלה ולא משרת את טובת הקטינים , אשר עלולים לעבור משבר נפשי בשל כך. התובעת הערימה קשיים מתחילת ההליכים ואף ביקשה להרחיק את הקטינים מהנתבע ולהעתיק מקום מגורי הקטינים ל דרום שנמצאת במרחק של כ 205 ק"מ .בעוד בקשת במטרה להרחיק הקטינים 24 XX התובעת תלויה ועומדת החליטה כי רצונה לעבור לקבוץ מאת הנתבע .הנתבע היתנגד כי הדבר כרוך בשינוי מסגרות חינוך , דבר שאינו מתיישב עם טובת הקטינים.

בתסקירים אשר הוגשו ע"י לישכת הרווחה כמפורט לעיל, העו"ס לא המליצה על המעבר, בנימוק כי ,השארת המצב על כנו כפי שהוא כיום, קרי, הילדים מתגוררים בבית האם וקיום חלוקת זמני שהות עם האב היא החלופה הטובה ביותר עבור הקטינים 12 , X בקבוץ ,שכן הם זוכים לגדול ולחיות במחיצת שני ההורים, בעוד שמעבר מגורי הקטינים לדרום פוגעת בקשר הרציף בין הקטינים לאביהם.

( בנוסף, עוד נפסק כי השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עמם, או האם המעבר מוצדק.

...

על כן אני קובעת כי חלוקת זמני שהות בין האב לקטינים תתקיים מיום חמישי ועד שבת שבועיים ברצף אצל האב וסוף שבוע לאחר מכן אצל האם וכך הלאה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן : אני קובעת כי המשמורת הקבועה של הקטינים תהיה אצל אימם התובעת.

X אני מאשרת מעבר מגורי הקטינים יחד עם אימם התובעת לאזור חלוקת זמני השהות בין האב הנתבע לקטינים תתקיים מיום חמישי ועד מוצאי שבת כל שתי שבתות ברציפות ובשבוע השלישי ישהו אצל התובעת.

לטענת הנתבע, נוכח רצונה להצביע על העידר הכנסה, פעלה לטובת הוצאתה מהרישומים הרישמיים כמי שמעורבת בעסק עם אחותה.

לעניין אחריותו כהורה, טוען הנתבע כי הוא לקח ולוקח חלק פעיל בגידולם של הילדים ככל שהתובעת מאפשרת לו. טרם הפרידה, הצדדים התגוררו בדירה בשכירות בעלות של 4,800 ₪ כאשר הוצג הסכם שכירות לפיו דמי השכירות על סך של 5,100 ₪ לחודש אולם נהנו הם מהנחה שניתנה על ידי בעל הבית.

בנסיבות אלו ובהיעדר אסמכתות על הוצאות מדור או אחזקתו אין אני מייחסת לאב הוצאות בעיניין זה. זמני שהות : הצדדים חלוקים בשאלת זמני השהות כאשר מחד מציג האב את המלצות התסקיר בעוד האם מציגה החלטת בית הדין הרבני הנכבד.

אין בעובדה כי במהלך קשר הנישואין נסמכה התובעת כטענתה על הכנסות העסק של הנתבע כדי שיהיה בכך כדי לספק את צורכי התא המשפחתי כדי להצדיק את הותרת המצב על כנו כיום.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים ארוכות בהקשר זה שוכנעתי כי לאם פוטנציאל כושר השתכרות ואני מעמידה אותו לפחות על סך של 10,000 ₪ נטו לחודש.

אשר על כן ולאחר שבחנתי את התא המשפחתי הספציפי, גיל הקטינים ובשים לב מלאו להם כבר 6 שנים, כושר ההשתכרות המיוחס לכל אחד מהצדדים, היינו פערי ההשתכרות כאמור לעיל, זמני השהות וצרכי הקטינים במטרה להבטיח כי חלוקת הנטל תהיה הולמת וראויה וכאמור בהלכת בע"מ 919/15 , אני מורה כדלקמן: האב ישלם לידי האם מזונות עבור כל קטין סך של 1,750 ₪ לחודש לכל קטין (סה"כ סך של 3,500 ₪ לחודש עבור 2 קטינים).

לשאלת ההוצאות - נוכח קבלת התביעה בחלקה, בשים לב לפער שבין הסך הנתבע ובין זה שנפסק, אולם בשים לב לעיקר המחלוקת שנסבה סביב שאלת ההכנסות של האב, שנקבע כי תואם הוא למתואר בתביעת התובעת, אני מורה על חיובו בהוצאות התובעת בסך של 15,000 ₪.

ביוני 2018 הגיש האיש תביעה לאכיפת זמני שהות עם הקטינים, בתלה"מ 15567-06-18; ותביעה לחיוב האם במזונות הקטינים, בתלה"מ 15587-06-18; ביולי 2018 הגיש תביעה לאיזון משאבים, בתלה"מ 17904-07-18 בה טען, בין השאר, כי העבירה את הבעלות בגני הילדים לגיסתה, כאשר הלכה למעשה היא המפעילה אותם.

עוד במסגרת הליכי קדם המשפט מונתה עו"ס לסדרי דין בעיניין הילדים, מונתה אפוט' לדין, היתקיימה שיחת מש"י ביחידת הסיוע שליד בית המשפט לעינייני מישפחה והוקדש זמן רב לעניין הקשר בין הבן הבכור ר. לבין האב, בשל טענותיהם ההדדיות של ההורים בעיניין זה. בישיבת קדם המשפט מיום 4/6/20 הגיעו ההורים להסכמה בעיניין הילדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה שני ההורים אפוטרופסים על הילדים, מקום המגורים העקרי עם האם וזמני השהות עם האב יתקיימו פעמיים בשבוע ובשבתות אחת לשבועיים.

גם לגבי דרישתה לפצוי כספי בטענה כי לא קיים את זמני השהות כסדרם, טוען כי אין לכך כל יסוד, מדובר בסעד שלא נזכר בכתבי הטענות ושאין לו כל בסיס, הואיל והיא שגרמה לכך שהילדים לא ירצו להמצא עימו בזמני השהות שנקבעו מלכתחילה.

באשר לטענת האיש בעיניין איזון פערי ההישתכרות טוענת כי כושר הישתכרותה מגיע עד 10,000 ₪ לחודש, בעוד ההישתכרות שלו כנהג מונית וכשיפוצניק היו בערך פי שניים או שלושה משלה במהלך החיים המשותפים ויש באפשרותו להמשיך ולעשות כן. לגבי גן הילדים "א", מאשרת כי עבדו יחד וטוענת כי לפני שנים אחדות הודיעה לו שעייפה מעבודתה בגן לצד היותה הורה ולכן רצונה לעבור ולעבוד ששכירה.

זמני השהות עם הילדים הקטנים יכולים היו להיות רחבים יותר אילו הסכימה לכך האם, אך גם במתכונתם הנוכחית הם משמעותיים ומצדיקים הפחתה בדמי המזונות.

...

סוף דבר, לאור כל האמור, נפסק כדלקמן: תביעת האיש לגבי הרכוש (תלה"מ 17904-07-18) מתקבלת בחלקה.

תביעת האב לגבי המזונות ב בתלה"מ 44806-07-18 – נדחית בזאת.

תביעת האם לגבי המזונות (בתלה"מ 44806-07-18) – מתקבלת חלקית.