על רקע האמור לעיל, עתר הסניגור להורות על שיחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בכתובת מגוריו בכפר תראבין תחת פיקוחם של אחיו שנבחנו גם בשרות המבחן וגם על ידי הצדדים בבית המשפט.
יוער, כי בשלבים קודמים, סברתי שיתכן שיהיה מקום במקרה זה, לעצור את המשיב בפקוח אלקטרוני, ואף ביקשתי להקדים ולבדוק התכנות טכנית של אפשרות זו. אולם, משמצאתי, כי הראיות מוחלשות, אין בהן כדי להצדיק פגיעה משמעותית זו בחרותו של המשיב וניתן להסתפק בחלופת מעצר אשר תתבטא במעצר בית מלא בפקוח ערבים וערבויות כלכליות משמעותיות.
הפקדה כספית בסך 100,000 ₪ - המזכירות תנפיק שוברים בהתאם או ערבות בנקאית.
...
)
נתתי דעתי לאזהרה שבאה מפי בית המשפט העליון בבש"פ 490/21, מדינת ישראל נ' עזיז אבו עסא, לפיו בתיקים מסוג זה, יש להסתכל על הראיות כמכלול ולא במבט צר ופרטני ביחס לכל אישום ואישום, ובלשונה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז:
"על רקע זה, התייחס בית משפט זה בעבר לכך שבחינתן של ראיות לכאורה בתיקים שבהם מיוחסות לנאשם עבירות של סחיטה באיומים תיעשה תוך בחינה של מכלול הראיות וצירופן לכדי תמונה כוללת אחת - להבדיל מבחינתן באופן מופרד ומנותק זו מזו."
אולם, גם לאחר שחזרתי ובחנתי את המכלול, המסקנה המתחייבת היא שפרשת התביעה לוקה בחולשה מהותית ולא ניתן לומר, שהראיות לכאורה איתנות.
לסיכום – שרות המבחן מציין, כי אין הם באים בהמלצה לשחרור במעצר בית, גם תחת אזוק אלקטרוני, שכן אין במתווה כאמור, כדי לתת מענה לרמת הסיכון ועדיין במידה והעסק פעיל, יהיה קושי למנוע מהמשיב להיות מעורב בניהול העסק במסגרת מעצר הבית/מעצר בפיקוח אלקטרוני.
(ראה לעניין זה בש"פ 18159/19, בש"פ 3930/18)
על רקע המתואר לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים:
המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת מגוריו תחת פיקוחם של אחיו פאיז; עראף; קאמל, לסירוגין.