הצגת סרט פורנוגרפי לקטין על ידי מכר המשפחה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2264/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 2.2.09, בתפ"ח 8005/07, שניתן על ידי סגן הנשיא צ' סגל והשופטים: מ' דרורי וי' נועם תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשע"א (20.06.11) בשם המערער: עו"ד ציון אמיר ; עו"ד אריאל ניסים; עו"ד ענת הדד בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד ברוט בת עמי מר יוסי פולק ][]פסק-דין

כתב-האישום ייחס למערער שני מעשים נוספים שבוצעו במתלוננת ר' בלבד: האחד – הקרנה בפניה של סרטים פורנוגרפיים, והשני – משיחת נוזל כלשהוא על אחוריה בעת שהיא לנה בביתו.

ראיות ההגנה מטעם המערער העידו רעייתו, בתו וכן מר מוגילבסקי, מכר שלו.

בתו הכחישה כי היתה עדה למעשים מיניים שבוצעו במתלוננות, וכן העידה כי אביה לא ביצע בגופה מעשים מסוג זה. מוגילבסקי העיד כי המערער ומשפחתו עברו לבית שבו על פי הנטען היתרחשו המעשים רק בפסח 1997, היינו, לאחר התקופה שבה בוצעו, על פי הנטען, המעשים בע'.

מעדויות המתלוננות עולה בבירור כי המעשים המיניים שבוצעו בהן נעשו בדפוס פעולה זהה, וכבר נקבע בעיניין זה כי עדות בדבר מעשים מיניים דומים שבוצעו בקטין, יכולה לשמש כראיה מחזקת או מסייעת לעדות העיקרית (וראו: ע"פ 3648/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.09.2005)).

על המערער להראות כי הספק המתעורר בעיניינו מערער את המערך העובדתי שהוצג בפרשת התביעה, עד אשר לא תוכל עוד לעמוד על רגליה המסקנה המרשיעה (ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' בלאוסוב (טרם פורסם, 13.09.2005).

...

ה"יש" הראייתי במקרה זה מספיק כדי לבסס את המסקנה המפלילה, וזאת, גם אם אין בידינו לשחזר את כל האירועים מבחינת מועדם ופרטיהם באופן וודאי.

סבורני כי גרסה זו מופרכת, וממילא אין בה כדי לעורר ספק סביר באשר להרשעת המערער.

נוכח כל אלה, סבורני כי לא נפל פגם בהרשעת המערער, ועל כן הייתי דוחה את הערעור כנגד הכרעת הדין.

כשהייתה בכיתה י"ב שתפה המתלוננת את א', מכרה אצלה התגוררה באותה תקופה, והייתה זו הפעם הראשונה בה סיפרה לאדם אחר את הפרשה לפרטיה.

המשיבה הצביעה על כך שפסק הדין מושתת על מימצאי עובדה ומהימנות, אשר אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בהם, וכן הגיבה לטענת העלילה לגופה: נטען כי לא הוצג מניע שעשוי היה לגרום למתלוננת להעליל על דודה עלילת בדים, לא כל שכן עלילה המתארת עבירות מין שאינן מן החמורות ביותר ושנעברו שעה שבני מישפחה נוספים נימצאו בסביבה.

המערער היתייחס גם לסתירות הנוגעות למועד המדויק בו הבינה המתלוננת כי עברה היתעללות מינית – האם היה זה כאשר המערער שאל אותה אם יש לה חבר, או שנים מאוחר יותר, כאשר צפתה בסדרה בנושא או שוחחה עם דודתה על הסרטים הפורנוגרפיים שנמצאו על מחשבו של המערער? הניסיון לטעון כנגד מהימנותה של המתלוננת על בסיס זה הוא ניסיון מופרך.

חומרתו של המקרה דנן מצדיקה את הענישה שהושתה על המערער, כפי שנפסק לא פעם בהקשרים של עבירות מין שבוצעו בקטינים על ידי קרובי משפחתם (ראו, למשל, ע"פ 5143/15 פלוני נ' מדינת ישראל (31.6.2016); ע"פ 8325/15).

...

עם זאת, על רקע התנהלותו והתנהגותו של המערער בהקשר ובנסיבות התיק דכאן, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא כי ניתן לזקוף גם נסיבה זו לחובתו.

לאחר שניתחתי את מארג הראיות שעמד לפני בית משפט קמא ואת המסקנות שהוסקו על בסיסו, עמדתי היא כי יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

סופו של דבר שאין מקום להתערב גם בגזר הדין.