הצגת מצג לא נכון להחתמה על ערבות

אולם, סבורני כי לא כך הם פני הדברים והחשבונות רק יוצרים מצג שוא של סכום קצוב, כיוון שלא ברור אם כל החשבונות אכן אושרו ע"י מזמין העבודה וכן האם החשבונות המוצגים הם לפני או לאחר החסרת כל העמלות והניכויים.

עצם הצגת מורכבות התביעה דנן, הכוללת מספר חברות עם יחסי עבודה מורכבים, המחאת זכויות וכתבי ערבות, מדגישה את הצורך המהותי לבירור יסודי ומעמיק של התביעה בסדר דין רגיל.

כיוון שהשאלה האם התביעה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר אינה פשוטה בנסיבותיו של תיק זה , מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בסכום מתון .

...

לשלמות התמונה אוסיף גם אילו בסופו של דבר התביעה הייתה נותרת בסדר דין מקוצר, הייתה ניתנת לנתבעת רשות להתגונן ללא כל היסוס על סמך הבקשה בלבד, בהתאם לתקנה 205 (ג) לתקסד"א, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגוף הסכסוך.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת כותרת התביעה והעברתה למסלול סדר דין רגיל.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 700 ₪ .

בדיון שהתקיים בפניי ביום 13.02.12 מסר ב"כ הבנק את הדברים הבאים : "אנו טוענים שהיה מצג אחר שהוצג בפני הבנק לגבי מצב הערבה בזמן שחתמה על כתב הערבות, היא הייתה נשואה למר פרץ ביטון ולכן אינה ערבה יחידה". חרף דבריו אלה, לא טענה הנתבעת במעמד הדיון כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ולא נשמעה מפי בא-כוחה כל היתנגדות לגירסה זו. ביום 3.6.12 הוגש תצהיר עדות ראשית של שטרית מטעם הבנק, כמי שהחתים את הנתבעת על כתב הערבות ובו מסר האחרון, כי הבקשה להעמדת שתי ההלוואות אושרה בהתבסס על הבטוחות שהיו קיימות אותה עת והותנתה "בחתימת סילביה רעייתו של ויקטור" על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום (סעיף 6 לתצהירו).

רוצה לומר, הנתבעת לא הציגה בפניי צלום מלא של תעודת הזהות או אסמכתא ממשרד הפנים המעידים על מצבה המשפחתי ומעמדה האישי נכון למועד החתימה על הערבות, לא הוכיחה כי היא קיבלה תעודת גירושין, בשונה מאישור גירושין זמני שהוצג על ידה, ולא צרפה הסכם ממון בין בני הזוג.

...

משך, דינן להידחות.

יצוין כבר עתה, כי דין טענה זו להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, דין התביעות שבאיחוד נגד שני הנתבעים להתקבל במלואן.

מעדותו של מנהל סניף הבנק, מר רוזמן, עולה כי על-פי נהלי הבנק, קודם להחתמת ערב על מיסמכי ערבות וקודם להחתמה על מיסמכי שיעבוד נכסים, מובהרים לחותם מהותם של המסמכים.

בעוד שהוצג לה מצג כאילו מדובר בחתימות טכניות על מסמכים הקשורים בחשבון הבנק שלה המתנהל בסניף, רק בדיעבד התברר לה כי הוחתמה על מיסמכי ערבות, שלפיהם היא ערבה לחובות חשבונו של הנתבע, ללא הגבלת סכום.

לעומת זאת, אם יימצא שהוכח כי הנתבעת רק לא טירחה לקרוא ולעיין במסמכים בטרם חתמה עליהם, או כי הסתמכה "הסתמכות עוורת על דעת" פקידת הבנק תוך מתן "אמון בה ונכונות לחתום על כל מיסמך על-פי שיקולה" של פקידת הבנק "יהיה המסמך אשר יהיה", כי אז לא יעמוד לנתבעת הכלל המביא לבטלות מיסמכי הערבות שעליהם חתמה.

...

הגם שאין החלטה בעניין הבקשה למתן פסק-דין נגדו, ניכר כי לא הייתה מחלוקת כי יש לקבל את התביעה נגדו.

המסקנה היא אפוא, כי אילו זומנה פקידת הבנק, לא הייתה היא תומכת בגרסת הנתבעת.

התוצאה היא אפוא, שלא עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את טענת ההטעיה שטענה, שלפיה הוטעתה בעת שהוחתמה על מסמכי הערבות.

כן ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך של 20,000 ₪ עבור שכר-טרחת בא-כוחו ועבור הוצאות המשפט.

לאור כך, ובהיעדר ראיות ביחס ליתר המסמכים שנטען כי נחתמו על-ידי מר שמואלי (מסומנים ג4 - ג6, ג11 - ג-13), יש לומר כי בפני הגב' אריאלי לא עמדו חתימות נוספות של מר שמואלי על מסמכים רישמיים או מסחריים, שבהם על-פי הנטען חיקה את חתימתו של מר אנג'ל. עובדה זו לא רק שפוגמת במהימנותו של מר שמואלי בשל כך שמסר לגב' אריאלי מידע שאיננו נכון, אלא שהיא פוגמת בחוות דעתה של הגב' אריאלי.

אשר לנסיבות החתימה, מטעמה של התובעת העיד מר חיים אזולאי, אשר העיד בתצהיר עדותו הראשית כך (ראו סעיפים 3 - 5)(ההדגשות במקור- י.ל): "במסגרת תפקידי אצל התובעת הייתי אמון, בין היתר, על הקמת מה שנקרא 'לקוח חדש' שלו התחילה התובעת לספק סחורה, ובמסגרת האמורה דאגתי גם להחתמה אישית של הלקוח על שטר חוב, ובמקרה של חברה גם להחתמת הבעלים או מנהלים כערבים לשטר החוב שנחתם על ידי הלקוח לטובת התובעת וגם על כתב ערבות.

ויובהר החתימה על שטר החוב וכתב הערבות על ידי מר דניאל אנג'ל הייתה בנוכחות שלי ובאופן אישי וכאשר דניאל אנג'ל חותם על השטר וכתב הערבות מולי".

לבסוף יש לומר, כי עצם נכונותו של מר שמואלי להציג מצג, ולפיו חתם את חתימתו של אנג'ל ללא ידיעתו על גבי מסמכים שונים, פוגמת במהימנותו, בין אם גרסה זו נכונה ובין אם לאו, למען הסר ספק יובהר, כי נוכח כל המפורט לעיל, אינני נותן אמון בגירסה זו. אסכם ואומר, כי מכלול הראיות מוביל למסקנה אחת, ולפיה הנתבע הוא שחתם בעצמו על שטר החוב וכתב הערבות.

...

אלא, שלאחר עיון בחשבוניות המפורטות אינני מקבל את הטענה.

סוף דבר התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 279,980 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק, מיום הגשת התביעה הכספית ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

כאשר נישאל דודו בבית המשפט ביום 13.12.04 עמוד 17 מול שורה 11: "למה פניתי למר דיין שהוא יחתום על הערבות ולא ערבים אחרים – אני אומר שזה לא נכון שאני פניתי, הייתי מורשה חתימה, לעניין גיבוש ההחלטה לא נעשו על ידי. במסגרת ההסכמות בין החברה לבנק סוכם שדיין יחתום על ערבות. סוכם הכוונה היה מנהל סניף יוסי אלקיים הוא היה איש קשר מול החברה ובעליה. תפקידי היה לדאוג להחתמת המסמכים. יתכן שדיברתי עם דיין ואמרתי לו בהחתמה שאני שולח את המסמכים. המדיניות נקבעה בין בעלי החברה ובעלי המניות לבין הבנקים (אלקיים)". יוצא איפוא שדודו ועקנין למעשה ביצע בפועל את המדיניות שנקבעה בין בעלי החברה לבין מנהל הבנק, יוסי אלקיים, שכאמור כלל לא זומן להעיד.

לגבי המועד של החתמה על ערבויות אומר דודו בעמוד 16 מול שורה 8: "לשאלה מה הנוהל לגבי החתמת ערבים, מי זכאי לחתום כערב לחברה ואת מי הייתי לוקח כערב לחברה ומתי חותם אני אומר בעלי מניות בחברה ההחלטה להחתמה ככל שתעשה סמוך למתן האשראי, אפשר שלא תעשה בסמוך לפתיחת החשבון". יחד עם זאת, בהמשך הוא אומר: "אני יכול לתת אשראי גם בלי ערבות על סמך החברה, פעילות החברה". בהמשך אומר דודו מול שורה 23: "כשאני מחתים בעל מניות אני מחתים לפי כל מקרה לגופו...

מצאתי להעדיף את גירסתו של הנתבע 2 לעניין המצג שהוצג לו כאילו חתימתו מצטרפת לכתבי ערבות נוספים שקיימים והינה פורמאלית בלבד, על פני עדותו של דודו וקנין, שהכחיש כי ניסה להציג בפני הנתבע מצג כגון זה. מסקנתי זו מתבססת הן על עדותו של הנתבע 2 שלא נסתרה ולא קרסה בשתי חקירותיו הנגדיות והן על הדברים שפורטו לעיל מתוך עדותו של דודו, שתומכים בגירסתו של נתבע 2 בעיניין זה. מכל האמור לעיל אני קובעת כי טענתו של הנתבע לפיה בסמוך למועד חתימתו על הערבות דהיינו ביום 28.10.97 הוצג בפניו מצג ע"י דודו מהבנק, שחתימתו מצטרפת לחתימת ערבויות שכבר קיימות של יתר בעלי המניות וכי מדובר בחתימה פורמאלית גרידא – לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

...

אני קובעת כי מדובר למעשה ברבע מסכום החוב שכן, החממה הטכנולוגית עמשב הייתה גם היא שותפה יחד עם צינור דרום בע"מ וראש טוב בע"מ בחברת אתרוג, היא הנתבעת 1.

התוצאה היא כי אני מקבלת מחד גיסא את טענותיו של הנתבע ככל שהן מתייחסות לכלל החוב הנתבע בתביעה זו ואני פוטרת אותו מערבותו לכלל החוב, למעט חלקו היחסי שהינו רבע מהסך של 194,400 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. תוגש פסיקתא לחתימה.