הצגת מסמכי בדיקת ינשוף

הנאשם טען בפני השוטרות תחילה כי הוא "לא מוכן לבצע שום בדיקה במכשירים אלה" ולאחר מכן כי "הוא מטופל והוא מפחד". השוטרת שאול נחקרה ארוכות בנקודה זו והעידה כי הנאשם לא הציג לה אף מיסמך רפואי בדבר המניעה לבצע את הבדיקות "אם היה מציג לי מיסמך רפואי שלא יכול לעשות בדיקת ינשוף או דם אז הייתי מתעניינת כנראה שלא הציג לי" (עמ' 6, ש' 22 -23).

...

לסיכום נקודה זו אציין כי לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות השוטרות או בדרך הטיפול בנאשם, אלא להפך, השוטרות נהגו בנאשם בהגינות וניסו אף לשכנע אותו לבצע בדיקה כלשהי, אך הוא עמד על סירובו.

בענייננו, אני מקבל כמהימנה את עדותן של השוטרות לפיהן הסבירו לנאשם כי מי שמסרב לתת דגימת לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות.

בנסיבות אלה, אני קובע כי לנאשם הוסברה משמעות הסירוב וההסבר שניתן לו היה בהתאם לקבוע בחוק והפסיקה הנוהגת.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע אותו בעבירת השכרות מכוח סירוב כמיוחס לו בכתב האישום.

אפנה בעיניין זה לדוח השוטר, לדין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות מכשיר ינשוף, דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות, דוח עיכוב, טופס שימוע בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב, טופס שימוע על פסילה מנהלית, ופלטי ינשוף.

בעניינינו, המבקש טען כי הנהג עובד שלו, הציג מיסמך לפיו הוא עוסק מורשה, וצירף תלוש שכר של הנהג (נ/1).

...

אני סבורה כי בהתחשב בחומרת המקרה - כמות האלכוהול שנמדדה, לכאורה, והעבירה הנוספת שנלוותה לאירוע, נהיגה במהירות מופרזת –, הפגיעה במבקש מידתית.

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, שהיא עבירה חמורה, שבוצעה בנסיבות חמורות, ולאחר שלא הוכח בפני שנעשה מצד המבקש, הבעלים של הרכב, כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.

מאחר והנאשם עצמו אדם נכה הסובל מנכות בשיעור של 75% (הוצגו מסמכים תומכים), ומאחר והוא סועד את אחיו שגם הוא נכה בשיעור של 130%, אין הצדקה לשליחתו לריצוי עונש מאסר ולכל היותר ראויה ענישה הכוללת רכיב של שירות לתועלת הציבור.

בעפ"ת 10201-06-16 קובליוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], 10.7.2016, נידון ענינו של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו, בעבירה של נהיגת רכב בשיכרות, זאת לאחר שכשל בבדיקת המאפיינים ובבדיקת נשיפה נמצא בגופו רכוז אלכוהול של 660 מ"ג בליטר אויר נשוף.

...

הגעתי למסקנה ולפיה אין הצדקה לחריגה מגבולות המתחם, אך יש הצדקה לענישה קרובה לחלקו הנמוך של המתחם נוכח לקיחת האחריות, היעדר עבירה דומה בעברו של הנאשם, היעדר עונש מותנה להפעלה, ונסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סרוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 3 שנים מהיום.

עוד טען כי מדובר בעובד חיוני, אשר עובד כאח בבית החולים לבריאות הנפש, אברבנאל, כאשר הוא נידרש להיות נייד, כמו כן, הוא היחיד בביתו עם רישיון נהיגה, ותומך בחמותו אשר נידרשת להגיע לטיפולים תכופים בבית החולים ואף הציג מסמכים.

בדיקת נשיפון נתנה אינדיקאציה לשכרות ובבדיקת ינשוף נמצא רכוז של 419 מקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף בגופו.

...

לסיכום, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, אני קובעת כי לא נפל פגם בשיקול דעת המאשימה בעצם הגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים, יחד עם זאת, על המאשימה להקפיד ולמסור כתבי בי דין לנאשמים ומשיבים טרם מועד הדיון ולא להפתיעם במעמד הדיון.

על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת הפסילה המנהלית.

במסגרת סעיף 9 ב"דין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות מכשיר ינשוף" שנערכה ביום 5.1.24, בשעה 4.10, צוין כי לא ניתן היה להשלים את הבדיקה בשל "נפח נשיפה לא מספיק". במסגרת סעיף 9 ב"דין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות מכשיר ינשוף" שהערכה ביום 5.1.24, בשעה 4.24 צוין כי לא ניתן היה להשלים את הבדיקה בשל "נשיפה לא רציפה". עיון בטופס "תיחקור חשוד לנהג שנימצא שיכור בבדיקת נשיפה או שסרב לבצע בדיקת נשיפה" (להלן: "טופס תיחקור חשוד") , מלמד כי המבקש מסר פרטים דומים לאלו שמסר במסגרת השיחה הראשונית שנערכה עמו ולשאלה כמה שתה ענה "חצי כוסית". במסגרת חלק "נסיבות המקרה" בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש צוין כי בבדיקה שנערכה לו באמצעות נשיפון התקבלה תוצאה של 450 מ"ג שלאחריה בוצעה למבקש בדיקת ינשוף לפיה התקבלה תוצאת סרוב לשני פלטים.

במסגרת חומר הראיות הוצגו מסמכים המלמדים על כיולו של מכשיר הינשוף בעזרתו נערכה בדיקה למבקש והבדיקות שנערכו לו בצרוף פלטי בדיקת הינשוף שנערכה למבקש.

...

אני סבור כי חזקת השכרות יוצרת ראיות לכאורה לעניין הליך ביניים זה. אולם, בידי העורר האפשרות לשכנע כי על אף שקמה החזקה, אין הצדקה, מבחינת רף דיות הראיה בשלב זה, לפסול את רישיונו עד תום ההליכים המשפטיים.

לאור כל האמור לעיל, המסמכים שמולאו על ידי נציגי המשטרה, תיעוד הבדיקות שנערכו והמפגש בין המבקש לנציגי המשטרה ועל אף טענות המבקש בקשר למחלת האסטמה, הרי שבשלב זה בידי המשיבה די והותר ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב.

דוגמא להתייחסות מחמירה יותר בהתבסס על עברו של הנהג ניתן למצוא במסגרת עח (חי') 27515-07-21  פהים נדאף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 28.7.21) שיצא מתחת ידיו של בית המשפט המחוזי בחיפה ובמסגרתו אישרה החלטה בדבר פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים: "באשר למסוכנות הקונקרטית בהתייחס לעורר דכאן, יש לתת משקל של ממש לכך שהעורר, נוהג משנת  2011, אך לחובתו 15 הרשעות קודמות לרבות נהיגה בפסילה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע ונהיגה בקלות ראש, נהיגה לאחר הפקעת רישיון נהיגה ומגוון עבירות תחבורה נוספות, והכל כפי שמתואר בהרחבה בהחלטה קמא. עבר תחבורתי זה מצטרף למסקנה בדבר המסוכנות ואין צורך להרחיב". דומני שגזירה משתי ההחלטות שהובאו מלמדת כי עברו של המשיב אינו מכביד במיוחד ואינו מצביע על מסוכנות המצדיקה את פסילת רישיונו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, כמו גם לתקופת 6 חודשי ברירת המחדל של פסילה זו. לאור כל האמור לעיל, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה והעבירה הנלווית לעבירה הלכאורית של נהיגה בשכרות מכוח סירוב מחד; למול העדר אינדיקציה לנהיגה חריגה של המשיב בשילוב עם עברו שאינו מכביד במיוחד מאידך; הרי שהחלטתי להעמיד את תקופת פסילת רישיון נהיגתו של המשיב על 4 חודשים.