הצגת דוח רפואי המוכיח עיוורון בפני ועדה רפואית

בכתב התביעה נטען כי התובעת ילידת 1980, עוורת.

בסיכומי הנתבע נטען כי לבקשה לבדיקה מחדש צורף מיסמך מבי"ח הדסה מיום 11/7/16 וכי אין במסמך זה כדי להוכיח החמרה במצב הרפואי, המצדיקה בדיקה מחדש.

במסמך הרפואי מיום 24/12/14, שעמד בפני הוועדה לשר"מ משנת 2015, נאמר: "ב 7 חודשים אחרונים יש ירידה דראסטית. רואה חד ללא שדה ראיה. הרישיון שלי נשלל אחרי הבדיקה. אני בהריון בשנה האחרונה ירדתי דראסטית. לא מכינה סלט. לא מנקה את הבית. לא יכולה לתלות כביסה כי הבגדים נופלים לי. את הילדים אני מקלחת. לא מבשלת בכלל. לא ראיתי אם סגרתי את הגז. מאקסימום יכולה לקלף מלפפון. כדורים לא לוקחת לבד. פוחדת להדליק את התנור. חפצים חדים. לא יכולה לקחת תרופות, בעיקר עזרה בתקופות לילדים". העתק המסמך מיום 10.3.15 צורף להודעה שהוגשה מטעם הנתבע ביום 7.8.17.

ניתנה לתובעת היזדמנות, בישיבת 9/7/17, להציג מסמכים נוספים המעידים על החמרה במצב ברפואי.

בעוד שבדו"ח הערכת תלות משנת 2015 צויין שאין כל בעיה בניידות בבית, הרי שמהאישור הרפואי המאוחר יותר, עולה שקיימת בעיה של ניידות בבית והיתקלות במכשולים.

...

לטעמנו, סוגיה זו מהווה עדות להחמרה במצב הרפואי של התובעת, באופן המצדיק כינוס ועדה רפואית חדשה בעניינה, בהתאם לתקנה 9.

חלוף הזמן ביחד עם באמור באישור הרפואי מצדיקים לטעמנו בחינת עניינה של התובעת לעניין שרותים מיוחדים, פעם נוספת.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבע דחה את תביעתה ביום 19.4.2015 הן בהיעדר הוכחת קיומה של עילת המקרוטראומה/מחלת מיקצוע והן בהיעדר קשר סיבתי רפואי בין הליקוי לבין תנאי עבודתה.

לטענתה, מרבית עבודתה מתבצעת מול מחשב, שכן כ - 3.5 שעות ביום היא מבצעת עבודות הקלדה של הסכמים ומכרזים, ביטוחים, פרוטוקולי ישיבות, התכתבויות בדואר האלקטרוני ומילוי דו"חות ממוחשבים (סעיף 5 לתצהירה).

ידה הדומינאנטית של התובעת הנה יד שמאל, אך היא מקלידה תוך שימוש בשתי ידיה, שלא על דרך הקלדה עוורת (עמ' 8, ש' 10-11).

באשר לעבודתה בשרותי בריאות כללית, התובעת לא הציגה תדפיס נוכחות, תלושי שכר ואף לא זימנה עדים רלוואנטים אשר יוכלו לשפוך אור על מהות תפקידה בפועל כמזכירה.

התשתית העובדתית שתעמוד בפני המומחה הנה כדלקמן: התובעת ילידת 1966, עובדת כמזכירת בקרת הסכמים ומזכירת ועדת מכרזים מחוזית בשרותי בריאות כללית משנת 2001 (כ- 17 שנה).

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששמענו את עדות התובעת ובחנו את טענות הצדדים ובשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת הניחה תשתית עובדתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה, לצורך מינוי מומחה-יועץ רפואי בתחום כף יד, אשר יתבקש לחוות דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין מחלתה, הכל כפי שיפורט כדלקמן.

בנסיבות האמורות, אף כי עו"ד מלמד לא זומנה לעדות, אנו סבורים כי השאלון למעסיק תומך בעדותה של התובעת, באופן שיש לקבוע כי הונחה בפנינו תשתית ראייתית מספקת לצורך מינוי מומחה.

יחד עם זאת, בשים לב לכך שלא הובאו בפנינו ראיות מספקות בנוגע לעבודתה של התובעת עובר לשנת 2001, למעט עדותה הכללית של התובעת, אין בידינו לקבוע כי הונחה תשתית עובדתית מספקת ביחס לעבודתה כמזכירה בתקופות אלו.

מדו"ח הוועדה לעררים עולה כי עמדו בפניה המסמכים הבאים: דו"ח הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 28.8.19; בדיקת MRI כתף ימין מיום 11.12.18; כרטיס רפואי; מיסמך מאורתופד מיום 30.7.19; דיסק צלום; חוות דעת רפואית פרטית מטעם התובעת ערוכה ע"י ד"ר נחום רוזנברג, נושאת תאריך 9.11.19.

הנתבעת טוענת כי חוות הדעת הרפואית הפרטית שהציגה התובעת בפני הוועדה לעררים אומצה לגמרי על ידי הוועדה באופן כימעט עוור וכי גם בשל כך יש להתיר הבאת ראיות לסתור.

לאחר שהוכח במידה הנדרשת בהליך אזרחי כי ישנו תעוד רפואי אשר לא עמד בפני הוועדה, יש להדרש לשאלה האם הוא רלוואנטי וחשוב.

...

אינדיקציה מסויימת נוספת שיכול ותומכת במסקנה בדבר הסתמכות על חוות הדעת, מצויה בתוצאת הערר בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי.

נושא זה קיבל משקל נכבד בחוות הדעת הפרטית, שנערכה 3 ימים בלבד לפני הועדה לעררים, ולמעשה נועדה לקעקע קביעה זו. הועדה לעררים אמנם הפכה את הנכות לזמנית ומשכך נמנעה מלהתייחס לסוגיית הקשר הסיבתי, אך הורתה על החלפת הפוסק בדרג ראשון, והתוצאה מן הבחינה המעשית היתה כי מבלי להכריע בערר לעניין סוגיית הקשר הסיבתי בסופו של דבר יוחסה מלוא הנכות לתאונה.

סוף דבר - הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת.

בפני הועדה גם עמדה הערכת התלות, בה נרשם, כי ליקוי הראייה של המערערת אינו עונה להגדרת "עוורון" (נכות בשיעור 90% בגין חדות ראייה או 100% בגין שדה ראייה), שכן נקבעה לה נכות רפואית בשיעור 70% בלבד בגין חדות ראייה בהערכה רפואית חוזרת מיום 23.5.21.

ממילא גם לא הוצגו מסמכים רפואיים (מהחודשים הסמוכים לועדה) התומכים בטענות המערערת לגבי נפילות.

לא עלתה בועדה טענה לעניין צורך בהשגחה על פי הפרמטרים הנבחנים בסעיף זה כמפורט בדו"ח הערכת תלות (אירועים במהלך שלושת החודשים הקודמים לבדיקה, הבנה והתמצאות, יזום פעולות מסוכנות והשגחה מתמדת בפועל).

זאת ועוד, לעניין סוגיית הנפילות וההשגחה נפסק, כי ברמה העקרונית " המקום לבחון את הנפילות הוא במסגרת הניידות, אלא אם יוכח כי יש לכך השלכות על מדדים נוספים. מקום בו לא הוכח כי המבקשת מהוה סכנה לעצמה או לזולת מעבר לסוגיית הניידות על היבטיה השונים, אין מקום כי יינתנו לה נקודות בעילת ההשגחה. לכך יש להוסיף כי הניקוד בעילת ההשגחה, בשונה מסעיפים אחרים, אינו ניתן בצורה מדורגת, אלא ניתן רק למי שזקוק להשגחה מתמדת, וגם מסיבה זו מצאתי כי החלטת הועדה סבירה" (ראה: ברע (ארצי) 38509-09-22 הדסה לוי - המוסד לביטוח לאומי (19.9.22)).

...

טענות המשיב: דין הערעור להידחות.

אשר לניקוד בגין הפעלת מכשירים, גם הטענה בנושא זה דינה להידחות.

לסיכום, החלטת הוועדה נסמכה על תלונות המערערת והתרשמותה מהתנהלותה ומהתיעוד הרפואי.

משלא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה, המצדיק השבת התיק לדיון נוסף, הערעור נדחה.

בהקשר זה אוסיף ואבהיר, כי משעה שאלה פני הדברים, אין בטענת יהודה כי הראיות האמורות לא הוגשו לבית המשפט המחוזי, בשל מצב רפואי ונפשי קשה שבו היה שרוי, כדי לשנות ממסקנה זו. גם אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי יש ממש בטענותיו אלה של יהודה, כך שניתן לומר כי הוא עומד בתנאי שלפיו "לא היה ניתן לאתר את הראיה בשקידה סבירה ולהגישה בערכאה הראשונה במועד המתאים לכך", הרי שממילא, מדובר בתנאי מיצטבר, שמלבדו נידרשת גם עמידה בתנאי שהוזכר קודם לכן, שלפיו יש להוכיח כי הראיות שצירופן מתבקש, עשויות להשפיע על תוצאות העירעור.

מנימוקי ההחלטה עולה כי מבין המסמכים השונים שהוצגו לה, הועדה העליונה נתנה משקל מכריע בהחלטתה לדוחות "ביקורי מעגל" שהוצגו לה – ושנערכו הן ביחס לדירת האב שנמצאת ביפו; הן ביחס לדירה שבה מתגוררת אימו של אסיס, שאף היא זכאית לדיור צבורי, ושנמצאת בבית שמש.

השופטת דפנה ברק-ארז (במסגרת דעת מיעוט) עמדה אף היא על כך שהמתכונת שבה נערכים ביקורי המעגל, מכרסמת מראש באפשרות של בן מישפחה לזכות במעמד של "דייר ממשיך": "הלכה למעשה, נוהלי עמידר מתמרצים את הדיירים המתגוררים בדיור צבורי, אנשים קשי יום שעל-פי רוב משתכרים לצרור נקוב, שלא להצהיר על בני מישפחה הגרים עימם, הצהרה הכרוכה בהעלאתו של שכר הדירה. הדיירים מודעים לאפשרות להעלאת שכר הדירה בעודם נותנים את ההצהרה. לעומת זאת, אין הם מודעים לכך שטשטוש העובדה שגרים עימם בני מישפחה נוספים עלולה להעמיד בסכנה של ממש את יכולתם של אותם בני מישפחה לטעון למעמד של 'דייר ממשיך'. זהו מצב מובנה של אי-סימטריה במידע, העולה בחלק מן המקרים אף כדי 'בפני עוור לא תיתן מיכשול'. אני סבורה איפוא כי כאשר מוצגות לשוכרים בדיור הצבורי שאלות בדבר מישפחה המתגוררים עימם יש לעשות כן לאחר שהשואל וידא כי הנשאל מודע לכל המשמעויות של תשובתו בטווח הארוך – ולא רק לכך שתשובה בדבר 'מגורים לבד' תוביל להוזלת שכר הדירה בטווח הקצר". (ההדגשה שלי- ע'ב') (עע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 6 (28.1.2015)).

...

עמידר טוענת מנגד, כי דין הערעור להידחות.

יהיה מי שיאמר, כי גם אם מתעורר ספק לגבי מהימנות דוחות ביקורי המעגל, אין לאפשר מצב שבו חוטא יוצא נשכר.

קרי: משפחה שהתחמקה בעבר מתשלום שכר דירה נוסף, או הסתירה הפרה של חוזה השכירות, אין לאפשר לה "להרוויח" היום מהטענה שבדירה התגורר דייר נוסף.

השופטת דפנה ברק-ארז (במסגרת דעת מיעוט) עמדה אף היא על כך שהמתכונת שבה נערכים ביקורי המעגל, מכרסמת מראש באפשרות של בן משפחה לזכות במעמד של "דייר ממשיך": "הלכה למעשה, נוהלי עמידר מתמרצים את הדיירים המתגוררים בדיור ציבורי, אנשים קשי יום שעל-פי רוב משתכרים לצרור נקוב, שלא להצהיר על בני משפחה הגרים עמם, הצהרה הכרוכה בהעלאתו של שכר הדירה. הדיירים מודעים לאפשרות להעלאת שכר הדירה בעודם נותנים את ההצהרה. לעומת זאת, אין הם מודעים לכך שטשטוש העובדה שגרים עמם בני משפחה נוספים עלולה להעמיד בסכנה של ממש את יכולתם של אותם בני משפחה לטעון למעמד של 'דייר ממשיך'. זהו מצב מובנה של אי-סימטריה במידע, העולה בחלק מן המקרים אף כדי 'בפני עיוור לא תיתן מכשול'. אני סבורה אפוא כי כאשר מוצגות לשוכרים בדיור הציבורי שאלות בדבר משפחה המתגוררים עמם יש לעשות כן לאחר שהשואל וידא כי הנשאל מודע לכל המשמעויות של תשובתו בטווח הארוך – ולא רק לכך שתשובה בדבר 'מגורים לבד' תוביל להוזלת שכר הדירה בטווח הקצר". (ההדגשה שלי- ע'ב') (עע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 6 (28.1.2015)).