באותה תקופה השתייך האתר לתחום השיפוט של המועצה האזורית חבל מודיעין, אשר היתקשרה בשנת 1997 עם א.ס.פ.י חברה לקידום פרויקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ (להלן: המבקשת), בהסכם להסבת האתר ולהפעלתו, לטובת שקומו.
לפי הסכם זה, המשיבה תפקיד בידי הבורר ערבות בנקאית להבטחת שקום האתר, בסכום אשר ייקבע על ידי מהנדס מומחה, שימונה על ידי הבורר, ויעריך את עלות השקום (להלן: הערבות הבנקאית).
בהתאם לכך, הגיש המומחה שמונה, מר אמיתי אבנון (להלן: המומחה), את חוות דעתו, אשר במסגרתה העריך את עלות שקום האתר בסך של 20.32 מיליון ש"ח. חרף היתנגדותה של המשיבה לחוות דעתו של המומחה, פירסם הבורר ביום 1.4.2020 פסק ביניים, אשר קבע כי על המשיבה להפקיד בידו את הערבות הבנקאית בסכום שקבע המומחה (להלן: פסק הביניים).
בהקשר זה הוסיף בית המשפט קמא כי על סמך הראיות שהוצגו בפניו, אומנם הוכח שאין ביכולת המשיבה לעמוד בחיוב שנקבע בפסק הדין, ואולם הטענות אשר נוגעות לטעמים שלכאורה הובילו למצבה הכלכלי הנוכחי של המשיבה לא הוצגו על ידי המבקשת, וממילא לא התבררו באופן ממצה.
באופן דומה, גם הטענות העובדתיות שהעלתה המבקשת ביחס לעריכה פסולה של הדו"חות המאושרים שצורפו על ידי המשיבים דורשות ניהול של הליך הוכחות, שאינו מתאים להליך המנוהל מכוח הפקודה, ועל כן בצדק בית המשפט קמא לא התיר את בירורן במסגרתו.
...
לאחר שהגישו הצדדים את תגובותיהם לבקשה והתנהלו מספר דיונים, דחה בית המשפט המחוזי ביום 2.5.2021 את טענת המשיבה לשינוי נסיבות, נעתר לבקשה, ונתן לפסק הביניים תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין).
באשר לטענה הנוגעת לחלוקת הדיבידנד, סבורני כי אף אם אניח כי טענה לפיה הברחת נכסים שיבשה את היכולת הכלכלית לקיים את פסק הדין, עשויה, במקרים מתאימים, לידון במסגרת הליך מכוח הפקודה, יהא הדבר שמור למקרים שבהם הפעולות הנטענות בוצעו לאחר שניתן פסק הדין הקובע את החיוב הכספי, במטרה ברורה לסכל את האפשרות המעשית לקיימו.
ויובהר, היעדר האפשרות לנקוט בהליך בזיון על פי הפקודה אינה משמיעה את המסקנה כי המבקשת ניצבת בפני שוקת שבורה.
המסקנה המתבקשת היא שצדק בית המשפט קמא בכך שנמנע מלעשות שימוש בפקודת ביזיון בית המשפט במקרה זה. אשר על כן, הבקשה נדחית.