הצבת מזגן ללא היתר בנייה

התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעים התקינו יחידת מזגן חיצונית על גג איסכורית במבנה פח, ללא היתר, אשר קיומה במקום מהוה סיכון בטיחותי ומהחשש שזו עלולה "לעוף" במזג אויר סוער.

הנתבעים הוסיפו כי בנגוד לטענת התובעים כי הם ביצעו עבודות שונות ומשונות, הסתפקו הם במעקה בטיחות למניעת סיכון, אשר לדידם מותר להם להקימו ללא היתר לפי תקנות התיכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014, וזאת בין היתר כי להם תנוק אשר הם מבקשים לשמור על ביטחונו.

אני מורה לנתבעים להעתיק את צנור הנקוז של מזגן דירתם (על דרך הארכתו), והצבתו במקום חצוני, באופן שאינו מייצר הפרעה למי מהשכנים ובפרט, באופן שאינו מטפטף במקום בו נמצאים העוברים והשבים.

...

סוף דבר: התביעה לסעד כספי מתקבלת ואני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלום לתובעים סך של 19,656 ₪ בגין מחצית עלויות בניית השלד כמפורט לעיל.

אני מורה לנתבעים להעתיק את צינור הניקוז של מזגן דירתם (על דרך הארכתו), והצבתו במקום חיצוני, באופן שאינו מייצר הפרעה למי מהשכנים ובפרט, באופן שאינו מטפטף במקום בו נמצאים העוברים והשבים.

אני מורה לנתבעים בצו לפעול לאיטום הגג/המרפסת באופן שיימנע הצפת מי גשמים לדירתם של התובעים.

נוסף על כך, הגישו הצדדים חוות דעת ביחס לטענת התובעים לקיומם של נזקים ומטרדים עקב הפעלת העסק: מטעם התובעים, הוגשה חוות דעתו של שמאי המקרקעין – מר דורון חזיזה (להלן: המומחה מטעם התובעים), ובה נקבע כי הפעלת העסק אינה חוקית מאחר שהקומה הנוספת לא ניבנתה למטרת מגורים, לפי ההיתר, אלא כחדר אוכל, לטענת התובע; כי קיימים מטרדים של עשן, ריחות ורעש; כי מול דירת התובעים הוצבו מנועים רבים של מזגנים; כי החצר האחורית של העסק נימצאת מתחת לדירת התובעים וכוללת מחסנים, פחי אשפה ומהוה מקור של מיטרדי רעש בשל פעילות העובדים בה. המומחה מטעם התובעים קבע כי בשל הפעלת העסק בנגוד לתב"ע ולהיתרי הבנייה, נפגעת פרטיותם ושלוותם של התובעים וכי ככל שירצו למכור את דירתם, הרי שבעקבות המטרדים האמורים, "זמן חשיפת הדירה לרוכשים פוטנציאליים יתארך" ויהיה קשה, אם בכלל, למצוא רוכש לדירה.

יחד עם זאת, בחוות הדעת מטעם התובעים, צטט המומחה את גזר הדין שניתן נגד הנתבע במסגרת ההליך הפלילי, וצרף כנספח לחוות הדעת את גזר הדין ובו צוין, כי הנתבע הורשע, בין היתר, בעבירת בניה הטעונה היתר, ללא היתר, ובשימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר, עבירות בנגוד לסעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התיכנון והבניה.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה כדלקמן: ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות בקומה הנוספת של מבנה העסק שלו בגוש 15009 חלקה 6 (אשר נבנתה לפי היתר בניה מס' 20070023 מיום 21.02.07) – כל שימוש שלא למטרת מגורים, ובכלל זה למטרות אירוח ונופש.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 8,000 ₪.

בשים לב לעובדה, כי התביעה התקבלה בחלקה בלבד, ישלם הנתבע לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ כולל מע"מ והוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

לכתחילה התבקשו בכתב התביעה סעדים כדלקמן: (1) לחייב את הנתבעים לחתום על בקשת התובעים להיתר בנייה על הגג; (2) לחייב את הנתבעים בתשלום הפצוי המוסכם בגין הפרת החובה לחתום על בקשת ההיתר; (3) להורות על סילוק המזגנים של קרני משטח הגג; (4) לחייב את קרני בפצוי המוסכם או בדמי שימוש ראויים או בפצוי על נזק בגין הצבת המזגנים על הגג בסך של 10,000 דולר; (5) לחייב את שני לאפשר לדיירי הבניין לעשות שימוש חופשי, לא הפרעה, במעבר הצפוני; (6) עוד התבקש היתר לפיצול סעדים.

עם זאת, יש מקום להורות לקרני לסלק צנרת של המזגן שהעבירה בשטח הגג שיוחד לשימוש קרמין ללא אישורם, וזאת בתיאום עם קרמין ולפי בקשתם.

...

אני סבור שלנוכח טענתם של שני שלפיה יש מקום להפחית את הפיצוי המוסכם, הם מנועים מלקבל את מלוא הפיצוי שתבעו.

זאת מהטעם שאין לאפשר העלאת טענות סותרות במישור זה, והדבר פועל לחובתם של שני.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כדלקמן: התביעה העיקרית של קרמין מתקבלת בחלקה הקטן ונדחית ברובה.

לטענת התובעים, בסופו של דבר חששם היתממש, תושבי המקום ועוברי אורח פשטו על הקראוון, פירקו ממנו את כל שניתן היה לפרק ובזזו את תכולתו לרבות מזגנים, חלונות, דלתות, וכלים סניטריים.

לטענת הנתבעת, התובעים ביקשו ממנה לבצע מעשה בלתי חוקי בהובלת קרוון שמיועד למגורים וזאת ללא היתר בניה, כאשר הם מודעים לכך שאין להם היתר בניה ומעולם לא ביקשו היתר כזה ומשכך הכשילו התובעים את הנתבעת.

מטעם הנתבעת כאמור, לא הובא כל מיסמך מעריית לוד או ממשטרת ישראל התומך בטענתה והמסמך היחיד שמצאה לנכון לצרף ואשר עניינו חריגה מהוראות תקנות התעבורה ביחס לאופן ביצוע ההובלה, אין בו כדי להצביע על האיסור הנטען ע"י הנתבעת בעיניין הצבת הקרוון בהיעדר היתר בניה - וזאת כאשר הנטל להוכיח את טענתה העובדתית מוטל על כתפיה.

...

לטענת התובעים, בסופו של דבר חששם התממש, תושבי המקום ועוברי אורח פשטו על הקרוון, פירקו ממנו את כל שניתן היה לפרק ובזזו את תכולתו לרבות מזגנים, חלונות, דלתות, וכלים סניטריים.

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, עד כה הוברר כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומם של התנאים הנדרשים להתגבשות עוולת הרשלנות ביחס למלוא רכיבי התביעה, הם לא הצביעו על הקשר הסיבתי בין התנהלותה של הנתבעת למלוא הנזקים הנטענים שנגרמו להם, לא הצביעו על הוכחת נזק למעט הוצאות בגין שירותי ההובלה בסך 20,000 ₪ וכן לא הצביעו על פעולתם להקטין את נזקיהם.

בנסיות העניין ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי היקף נזקיהם המוכחים של התובעים עומד על סך של 20,000 ₪ ולכך יש להוסיף פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 22,000 ₪ בצירוף אגרה יחסית בהתאם לסכום שנפסק לטובתם בסך 812 ₪, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,100 ₪.

הנתבעים 1-2 הנם שוכרים של דירה בבניין, אשר ביצעו שינויים ברכוש המשותף ללא היתר ומבלי שהתקבלה הסכמת בעלי הזכויות וכמפורט להלן: פריצת פתח בקיר חצוני, בניית מדרגות ושביל בחצר הבניין תוך הריסת גדר והתקנת פרגולה על קיר חצוני (תמונות נספח 5).

אשר למנוע המזגן שהוצב מעל חלון דירתה של הנתבעת ואשר על פי טענתה מהוה מיטרד רעש עבור בני ביתה.

זאת וככל שהתקנת המזגן אינה גורמת הפרעה ממשית לשכנים בהיתחשב במפגע הרעש או פגיעה ממשית אחרת שניתן לראותה כבלתי סבירה.

...

לאור התרשמותי מהביקור במקום ובשים לב לתנאי הבניין וסביבתו ותוך התחשבות באלטרנטיבות אחרות, אני סבור כי בשל קרבתו של מנוע המזגן לחלון דירתה היחיד של התובעת, התביעה שכנגד מתקבלת בעניין זה ואני מורה לתובע להעתיק את מנוע המזגן למקום אחר אשר המרחק בינו לחלון הנתבעת לא יפחת מ- 5 מטר.

בסיכומו של דבר, הנטל להוכיח הסכמה לשימוש ייחודי ברכוש המשותף מוטל על הטוען זאת ועל ההסכמה להיות מפורשת.

משלא הוכח בפני אחרת, אני מקבל את טענותיו של התובע בהקשר זה ואין צורך לומר כי הצהרות אלו מחייבות את התובע על כל המשתמע מכך.