הצבעה בבחירות על ידי אזרחים השוהים בחו"ל

עוד טען התובע כי יש להכיר בו כתושב בשים לב לעובדה כי מצביע הוא בבחירות לכנסת - חוק יסוד הכנסת הגדיר מי זכאי לבחור ולהבחר לכנסת, ולענייננו נקבע, כי "הזכות לבחור נתונה לכל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה אם בית המשפט לא שלל ממנו זכות זו"..

כאמור, אין די בדירת מגורים בארץ כדי להצביע על תושבות וכן זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית היה נמוך מפרק הזמן בו שהה התובע בחו"ל .

לעניין הפסיקה אליה היתייחס ב"כ התובע בסיכומיו (בל 37382-04-10 יוז'יק – המל"ל), נציין כי מדובר בפסק דין אשר ניתן על ידי בית הדין האיזורי, ובאותו מקרה בנגוד לעניינינו, המידע כולו הוצג באופן פוזיטיבי בפני המוסד, על כן אין להשליך מנסיבות אותו מקרה על ענייננו.

...

בנסיבות אלה ומשהערעור תלוי ועומד לא מצאנו בשלב זה לסטות מהלכת כרמלי.

טרם נעילה נעיר כי טענת התובע בעניין שלילת תושבות למועד מאוחר מחודש 10/10, לא הוגדרה כפלוגתא בתיק ועל כן לא מצאנו מקום לדון בה. כמו כן טרוניות התובע בנוגע להתנהלות פקידי הנתבע, אין מקומן לדון במסגרת הליך זה. ככל שלתובע טענות כנגד פעולות נציגי המוסד עליו לבררן בתביעה נפרדת בבית המשפט המוסמך, וממילא בית דין זה אינו מוסמך לדון בטענות נזיקיות כלפי המוסד.

לאור הטעמים אשר פורטו לעיל , דין התביעה להידחות.

בזכרנו כי המיגבלות הוטלו מלכתחילה ללא כל הוראת מעבר שאפשרה לאזרחי המדינה ולתושביה שהיו באותה העת מחוץ לישראל לתכנן את צעדיהם ולשוב אליה בטרם ייסגרו עליהם השמיים, אין ספק כי מדובר בפגיעה שעוצמתה משמעותית ביותר – וכפי שעולה מן העתירות השונות, השילוב בין מיגבלת המכסות ומגבלת היעדים (שבוטלה אך לפני ימים אחדים) הוביל לכך שחלק מהעותרים שהו בחו"ל תקופה ארוכה ללא אפשרות מעשית לשוב לישראל, על כל ההשלכות הנפשיות, המשפחתיות, הבריאותיות והכלכליות הכרוכות בכך.

בהנתן עוצמת הפגיעה המיוחדת שמקורה בסגירת השערים הפתאומית ומועד הבחירות, אך משעה שהתקנות עתידות ליפקוע ב-20.3.2021 בחצות ובשים לב לנתוני "סקר הביקושים" והטעמים שהובאו על ידי חברתי הנשיאה, אני מצטרף לסעד האמור בסעיף 32 לפסק דינה.

במצב החוקי הקיים, אזרח מן השורה יכול להצביע בבחירות רק "בתחום היבשה של ישראל" (סעיף 6 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969; ראו גם פרקים ט' י' ו-י'2 לחוק, היוצרים הסדרים שונים לגבי חיילים, ימאים ובוחרים שהם עובדי מדינה או המוסדות הציוניים) – ומכאן שמניעת הכניסה ארצה, שוללת לחלוטין את הזכות החוקתית לבחור לכנסת (סעיף 5 לחוק יסוד: הכנסת).

...

בסופו של דבר, עסקינן בקביעת מידות, מכסות ושיעורים.

לא ניתן לקבוע מספר מדויק על ידי נוסחה אריתמטית, אבל אינך פטור מן המלאכה בשל כך. כפי שכתבתי בעניין גרסגהר – "מצד אחד – לא ייתכן כי שאלות חוקתיות בעלות אופי כמותי הן מחוץ לתחום הביקורת השיפוטית החוקתית. המחוקק – דרך סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו –[] הכיר בקיומה של ביקורת שיפוטית חוקתית ואין לאפשר כי אמצעים בעלי אופי כמותי יהיו חסינים מפני ביקורת זו. המספר הוא נתון שלא פעם עומד בלב החוק – הוא רכיב חשוב מדי שלא ניתן להתעלם ממנו. בהתאם, דעתי היא כי אם המספר נראה קיצוני [...] די בכך כדי להביא לפסילת האמצעי. ברם, במצב שבו האמצעי הכמותי עלול שלא לצ[לוח את]הביקורת החוקתית, אך הוא אינו מספר קצה – מחובתו של בית המשפט הבוחן את החוק להיעזר בהנמקה רציונלית. לא די באמירה כי המספר גבוה מדי כמסקנה. על בית המשפט להיזקק לְוָו חיצוני שעליו הוא יכול לתלות את מסקנתו כדי לבסס את הסתייגותו מקביעת המחוקק. וו חיצוני זה אינו חייב להיות מסוג אחד. הוא יכול להיות למשל הנמקה רציונלית, חוק, תקדים, עיקרון יסוד משפטי או מקור חיצוני אחר. הדגש הוא שבמקרים שאינם קיצוניים ומובהקים מבחינה מספרית לא די באינטואיציה לקביעת מסקנת אי-החוקתיות" (בג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת, פסקה 2 לחוות דעתי (23.4.2020)).

אף על פי כן, החלטתי שלא לצעוד במסלול זה. בהיבט הענייני, מפני שהמספר 5,000 נגוע אף הוא בחוסר דיוק, וייתכן באותה מידה שהמספר הראוי אף גבוה יותר, ובהיבט המעשי, בהתחשב באילוצים הנובעים ממועד פקיעת תוקף תקנות ההפעלה במתכונתן הנוכחית – 20.3.2021.

לצורך מבחן המידתיות השלישי סקר בית המשפט את חוות הדעת שהוגשה על ידי השב"כ, וציין כי זו מצביעה על מעורבות מוגברת של בני הדור השני לאיחוד המשפחות (להלן: דור ב' לאיחוד מישפחות) בפעילות טירור יחסית לחלקם באוכלוסייה, וכי הנזק בבטול האזרחות מתגמד אל מול התועלת שתושג בהרתעת מחבלים ומניעת פיגועים.

על כן, ביטול אזרחותו כרוך בגירושו מישראל, או במניעת כניסתו לישראל, מקום שבו הוא שוהה מחוץ לישראל (וראו את החזקה הקבועה בסעיף 11(ב)(2)(ג), שלפיה מי ש"יושב דרך קבע" במדינה או בשטח הרלוואנטיים, רכש בהם אזרחות).

הדבר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בזכות הנתונה לאזרח לבחור ולהבחר בבחירות בכנסת (המעוגנת כאמור בסעיפים 5 ו-6 לחוק-יסוד: הכנסת), כאשר הקשר ההדוק בין הזכות לאזרחות לבין הזכות לבחור ולהבחר היוה את ההצדקה המרכזית שבגינה ראה השופט י' זמיר את הזכות לאזרחות כזכות יסוד (בבג"ץ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 22 (1996)).

...

על יסוד דבריי אלה, סבורני כי ההסדר בתוצרתו הנוכחית אינו צולח את מבחן המשנה השלישי – מבחן המידתיות במובן הצר.

לשיטתי, לאחר שמצאנו כי רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל אינו נותן משקל מספק לצורך להבטיח את יציבות מעמדו של אותו אדם, אין די בו כדי לצמצם במידה מספקת את הפגיעה המשמעותית שתיגרם למי שאזרחותו תבוטל מבלי שהוא בעל אזרחות נוספת.

על פי הרישא לסעיף 11(ב)(2), ביטול האזרחות מותנה בכך שלא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ובלשונו: "ובלבד שעקב ביטול האזרחות לא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות"; אלא שבהמשך ישיר לכך נאמר: "ואם יוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל כפי שיורה שר הפנים". אני מסכימה עם הנשיאה כי גם אם ניתן לפרש "רישיון לישיבה בישראל" כמקנה אפשרות לשר הפנים ליתן לאדם שנותר חסר אזרחות, רישיון לישיבת ארעי – כעמדה שהציג השר, פירוש הוראת החוק באופן כזה היה מוביל למסקנה שההסדר אינו עומד במבחן המידתיות.

חודשים מספר לפני בחירות אלה, התקיים מפגש בין המשיב לבין מר סקראן והשניים סיכמו, בין היתר, שמר סקראן יורה לתומכיו אשר בכפר להצביע עבור המשיב לראשות המועצה, ועוד הסכימו השניים שאותו מר סקראן יטול חלק בקואליציה שיקים המשיב לאחר הבחירות.

בפועל האדם הסביר אינו אלא ביהמ"ש: "ביהמ"ש משמש פה לאדם הסביר. בשמו של האדם הסביר הוא קובע את דרכי ההתנהגות הראויה ואת ערכי המוסר המחייבים". בענין בג"ץ 178/81, ג'אפר נגד עודה, ל"ו (1) פד"י, עמ' 40, נתן כב' השופט ד. לוין את דעתו לפרובלמטיקה של הקביעה המשפטית שיש קלון בעבירה שבוצעה על ידי נאשם, הואיל ולקביעה כזו השלכות מרחיקות לכת, כגון, שלילת זכותו של אזרח להימנות עם נבחרי מועצה מקומית ולייצג ציבור בוחרים שבבחירות חופשיות נתן בו את אמונו, ובעמ' 49 כותב כב' השופט ד. לוין: "לפיכך, ראוי לו לביהמ"ש בהיותו דן בסוגיה זו להפעיל את שיקול דעתו במלוא הזהירות הראויה ולהחליט כי עבירה פלונית שנעברת נגועה קלון רק במקרים בולטים, כאשר נעשה מעשה שאינו חוקי ושהוא מביש ובזוי באופן מובהק, ממיט חרפה על עושהו, עד שהקלון דבק בו לאורך זמן". כב' השופט ע. מודריק יישם את אמות המידה שנקבעו בפסיקה בתיק פלילי(מחוזי ת"א) ת.פ. 161/93, מ"י נגד מאיר ניצן, פס"מ תשנ"ד, חלק שלישי, עמ' 161.

באותו ענין הורשע ראש עיריה בעבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, וזאת בגין מעשים של הקניית זכיון בעל משמעות כלכלית ללא מיכרז, ותשלום תגמול מלא למקבל הזכיון בגין תקופת שהותו בחו"ל בסיור פרטי, בסך 4,500 דולר, בנגוד לתנייה מפורשת בחוזה, וכן מינוי מנהל תזמורת ללא מיכרז, ולאחר מכן כשכבר נחתם החוזה נתגלו בו פגמים שונים, כמפורט בהחלטה.

...

כך, למשל, מקובלת עליי טענת המערערת שלא היה מקום למסקנה, בסעיף 2, עמ' 12 של גזר הדין, שמעשהו של המשיב ידוע היה לבוחרים, והינה בבחירות של 1992 זכה המשיב ב-58% מן הקולות, ונבחר שוב לראשות המועצה.

מקובלת עליי טענת ב"כ המערערת, בסעיף 7 להודעת הערעור, ולפיה הדגיש, כב' השופט קמא בפיסקה 7 של גזר הדין, עמ' 13, שהמשיב ביצע את התשלום למר סקראן כדי לקיים כלפיו הבטחה, ולא על מנת שמר סקראן יתן תמורה כעת או בעתיד.

מצד שני, לא נראה לי ששיטתנו יכולה להשלים עם כך שכספים ישמשו לקניית "נאמנות פוליטית", מעבר למשרות שניתן להקצותן במסגרת הרשות.

בסופו של דבר, המבחן שאנו מציבים הוא אם מעשיו של המשיב חמורים דיים כדי לפסול אותו מכהונה כראש רשות מקומית.

חברי השופט גריל סבור גם הוא כך, אף שאינו מסכים לחלק מקביעותיו המקלות של סגן הנשיא, השופט ח'יר. כחברי האב"ד, השופט ברלינר, גם אני סבור שמעשיו של המשיב-תשלום שכר לחבר המועצה משך שנים במטרה להשיג תמיכתו הפוליטית, חמורים דיים כדי להכתים אותו בקלון.

העילה לבקשה הם אי סדרים ופגמים חמורים שנפלו במהלך הבחירות שכן הצביעו אנשים ששהו בחו"ל, 7 במספר, 4 מאושפזים בבית חולים ו-26 מתים.

כשנשאל העד על ידי עו"ד ביתן הכיצד הגיע לאותן נשים שמסרו תצהירים שהן לא הצביעו ועל כן משיב הוא "הפעילים שלו הלכו ושמעו אותן אחת אחת שהן לא הצביעו"(עמ' 431).

אני מחייבת המבקשים בשתי הבקשות יחד ולחוד לשלם הוצאות הבקשה ושכר טירחת עו"ד בסכום של 30,000 בצרוף מע"מ לכל קבוצת משיבים, דהיינו, 30,000 ש"ח לפקיד הבחירות שהיה מיוצג על ידי עו"ד דפנה, 30,000 ליו"ר ועדת הבחירות, ג'ומעה אבו עראר שהיה מיוצג על ידי עו"ד מליץ ו-30,000 ולמשיבים האחרים שהיו מיוצגים על ידי עו"ד ביתן.

עוד ברצוני להעיר, שזכות הבחירה היא זכות יסוד של כל אזרח במדינת ישראל בהיותה מדינה דמוקרטית, אלא כפי שניתן לראות בתיק זה, יכול להיווצר מצב אבסורדי בו מועמד יגיע להסכם בלתי חוקי עם אחר וכשיפסיד בבחירות יפנה לבית המשפט לביטולן, ומשיבטל זאת ביהמ"ש שוב יגיע להסדר כזה או אחר.

...

עוד נטען בבקשה זו כי "אף אם סוכם מראש בין המפלגות השונות על שיטת ההצבעה באמצות שליח", הרי שאין נפקא מינה לסיכום הנ"ל שכן הוא מנוגד להוראות החוק ולחופש הבחירה (סעיף 25 לבקשה).

הרי יש שוטרים בקירבת מקום, כל הארוע מתרחש במסדרון, אנשים נכנסים להצביע ואף אחד לא ניגש לראות, אף לא השוטרים על מה המהומה בקרבת מקום והשוטר האמון לשמור על הסדר יתעלם מהמהומה כמעט בפתח הקלפי, מאוד לא אמינה גרסה זו. כשנשאלת מדוע בסופו של דבר לא הודיעה למשטרה משיבה שכעסה עוד לפני שאחמד וטאלב אמרו לה שיש הסכם (עמ' 1366).

דבר אמת אחד בפי העדה, היא לא "תעשה בעיות למשפחתה" ומאחר והתנהגותה בקלפי, כמתואר על ידה, אכן תיגרום בעיות למשפחתה ועוד איך, אני דוחה את גירסתה כלא אמינה.

בסופו של דבר אומר שהיה זה 10 פעמים ולא עשרות פעמים כפי שטען בתצהיר.