הפרת תקנות שעות נהיגה לנהגי אוטובוסים

הצדדים: התובע נהג אוטובוס במקצועו, עבד בנתבעת מחודש דצמבר 2009 ועד לסוף אוגוסט 2011.

] הטענה להעסקה בנגוד לתקנות התעבורה: לטענת התובע העסיקה אותו הנתבעת, תוך הפרה של תקנות התעבורה ובפרט תקנה 168 המגבילה את מספר שעות הנהיגה של נהג הסעות.

...

עם זאת, ולמען הסדר הטוב נוסיף, כי בשים לב לעובדה שלא מצאנו בסיס בטענות התובע על אי העברת ניכויי חלק העובד משכר התובע, ליעדם ומשלא נמצא כי הנתבעת דרשה מהתובע לעבוד תוך הפרת הוראת תקנה 168 לתקנות התעבורה – לא התקיים הבסיס העובדתי, שעליו סומך התובע את טענותיו להרמת מסך באופן שיש לחייב את הנתבע בחובות הנתבעת.

סוף דבר: מן המקובץ לעיל עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הבאים: פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות חלק המעסיק לטובת חברת הביטוח - בסך של 633.5 ₪.

בשים לב לתוצאה, ישלם התובע לנתבעת ולנתבע יחד ולחוד הוצאות בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

נסיבות סיום עבודתו של התובע 1 בנתבעת לטענת התובע 1, התפטרותו היתה התפטרות בדין מפוטר, עקב הפרת זכויות סוציאליות, היתנכלות תעסוקתית, יחס משפיל ודרישות נהיגה בלתי סבירות ונוגדות את תקנות התעבורה, ולבסוף פגיעה בשם הטוב והשפלה בדמות הגשת תלונה פיקטיבית למישטרה כנגדו בגין "גניבה". בנוסף, טען התובע 1, כי לפי סעיף 11 (ה) לחוק פצויי פיטורין, התפטרות לאחר גיל פרישה כמוה כפיטורין.

נבחן זאת לאור החקיקה הקיימת בעיניין זה. הוראות תקנה 168 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, קובעות את שעות העבודה והמנוחה של הנוהגים באוטובוס פרטי כדלקמן: "(א) הנוהג רכב צבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6000 ק"ג, והנוהג רכב מנועי מסוג אחר המסיע או המורשה על פי רשיון או היתר להסיע אחד עשר אנשים או יותר בנוסף על הנהג –

...

דיון והכרעה על רקע האמור לעיל, את פרק הדיון וההכרעה נפתח בבירור הסוגיות שבמחלוקת, ונתחיל בתביעת התובע 1 ולאחר מכן נעבור לבחון את תביעת התובע 2.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

יחד עם זאת, נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע, ישלם התובע 1 לנתבע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנוגע לתובע 2, תשלם הנתבעת בתוך 30 יום הסכומים הבאים: א. החזר ניכויי שכר בסך 8,284 ₪.

הצדדים חלוקים על תוכן השיחה, כאשר לטענת המבקש מר קופרמן אמר לו "שיהיה בשקט" ושיפסיק להתלונן על תקינות האוטובוסים או הפרת תקנה 168 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן – תקנות התעבורה) בנוגע לשעות הנהיגה המותרות ובכפוף לכך הוא יפתח לו דף חדש.

...

לאור כל האמור לעיל, המשיבה הרימה את נטל השכנוע כי הייתה הצדקה עניינית לפיטורי המבקש וכי פיטוריו לא נועדו לפגוע בפעילות של המבקש בכח לעובדים ו/או במעבר של הנהגים השכירים לכח לעובדים.

לנוכח טענות המבקש בסיכומיו בנוגע לשימוע נבהיר כי לא מצאנו פגם בהליך השימוע.

] סוף דבר לאור על האמור לעיל, הבקשה נדחית.

נזכיר כי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") מורה כדלקמן: נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר.

שנית, אף שנהג האוטובוס העיד לפניי כי: "אני שאלתי של מי הרכב הזה, היה שם חבורה של אנשים, פתחתי את הדלת של האוטובוס ושאלתי אותם של מי הרכב הזה אמרו לי שהוא הלך לקנות סיגריות ושתיה אני הבנתי מהדברים שהוא מתמהמה מעל לכמה דקות. כל הזמן הזה היתי בעצירה מוחלטת" (ראו: שם, בשורות 17-22), ואולם הנתבעים לא דאגו להביא לעדות את אותם גורמים לתמוך בטענת נהג האוטובוס כי נהג הפרטית הוא שהתנגש בו, שעה שהיה בעצירה מוחלטת, לטענתו.

עוד חשוב לציין, כי הנטל להוכחת הטענה שהנפגע לא עמד בנטל הקטנת הנזק הוא על המפר (**** פרידמן ונילי כהן חוזים – כרך ד 727 (2011) (להלן: פרידמן וכהן)).

...

בנסיבות אלה, דין הבקשה לפיצוי בגין מרכיב זה להידחות.

סוף דבר: התובעת ביקשה במסגרת תביעתה פיצוי בגין עוגמת נפש על סך 10,000 ₪ אך חזרה בה מבקשתה במסגרת הסיכומים.

בחנתי את טיעוניה בעניין ובהתחשב בקביעות שבפסק הדין איני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין מרכיב זה. לאחר עיון בחוות הדעת מטעם שני הצדדים ובהעדר הפרש משמעותי לעניין שווי הרכב במועד מכירתו, אני קובעת כי מחיר הרכב במועד מכירתו עמד על 612,948 ש"ח ובהעדר מחלוקת לעניין הסכום בו נמכר על סך 331,000 ₪ (לפי הסכם מיום 27.6.2017) נזקי התובעת מסתכמים בסך של 281,948 ש"ח. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה חלקית ולאחר ניכוי בגין אשם תורם בשיעור 10%, מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת באמצעות בא כוחה סך של 253,753 ₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בגין פיטורים אלה דורש התובע לקבל את הסעדים הבאים: פיצוי בגין פיטורים עקב דרישה לעבור על תקנות שעות הנהיגה והמנוחה- 6,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 15,000 ₪ ; פיצוי בגין אי קיום שימוע- 15,000 ₪; פיצוי הסתמכות בגין הפרת ההסכם והרעת תנאי העבודה -15,000 ₪; והודעה מוקדמת- 1,900 ₪.

אכן הגדרת הנהיגה לפי תקנה זו אינה ברורה ובית המשפט העליון כבר המליץ למחוקק לנסח אותה באופן ברור: "אנו סבורים שמן הראוי הוא לנסח את התקנה בצורה יותר ברורה כדי להסיר מיכשול מפני הנוהגים באוטובוסים ובכלי רכב כבדים אחרים[footnoteRef:52]". עם זאת, ביהמ"ש העליון קבע, כי שעות ההפסקה בהן שהה הנהג מעבר לשעות הנדרשות בהתאם לתקנה, אינן נספרות כחלק מ- 12 שעות הנהיגה המותרות: [52: רע"פ 4561/99 מישל אילת הסעות בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 15.11.1999)] "אין ספק בדבר שנהג אוטובוס שנוסעיו עזבוהו ויצאו לטיול למשך פרק זמן ארוך ממתין לנוסעיו או מפסיק את פעולת הנהיגה, ואילו בכך הסתיים נוסחה של פסקה (ג) היו רואים בהמתנה או בהפסקה האמורים "נהיגה" במשמעות הפסקה האמורה; דא עקא, שנוסח התקנה אינו מסתפק ב"המתנה" או "הפסקה", אלא מדבר על "המתנה" "הפסקה" הכרוכה ב"פעולות האמורות" ועדיין אין אנו מגיעים לשאלה אם מדובר ב"פעולות האמורות" במישרין או בעקיפין.

...

התביעות לתשלום פיצוי בגין מעבר על תקנות התעבורה, פיצוי בגין כפיית דרכי תשלום, פיצוי בגין הרעת תנאי עבודה והסתמכות, פיצוי בגין התעמרות בעבודה ועגמת נפש, הפרשות פנסיוניות ושכר עבודה עבור יום 13.3.20- נדחות.

בהתחשב בסכום התביעה לעומת הסכום שנפסק לזכות התובע ובסעדים הרבים שנדחו, התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסכום של 5,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שחלק גדול מטענות התובע ומרכיבי התביעה נדחו, סברנו, כי מן הראוי שהתובע ישלם את הוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך.