הפרת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה - סטייה מנתיב נסיעתו

הנתבעים טענו כי התובע הפר את תקנה 40 א' לתקנות התעבורה, עת סטה מנתיב נסיעתו לכיוון נתיב נסיעתו של הנתבע וכן טענו כי אילו היה התובע שם ליבו למתרחש בכביש, היה מסתכל במראות בטרם ביצע הסטיה מנתיבו – היתה התאונה נמנעת.

...

מסקנה דומה ניתן לגזור גם מבחינת תמונה ת/1, שגם בה נראה סביר יותר להסיק שרכב התובע הוא זה שנכנס לנתיב הנסיעה של רכב הנתבע.

התביעה נדחית.

משמצאתי שדין התביעה להידחות בהקשר של האחריות, אין צורך לברר את סוגיית הנזק.

נהג רכב הנתבעים לא התייצב לדיון ולא העיד, כך שלמעשה בפניי גרסה אחת - היא גרסת נהגת התובעת לסטיית רכב הנתבעים לנתיבה, ואין בילתה ומשאין חולק כי התאונה אירעה במהלך מעבר רכב הנתבעים לנתיב נסיעת רכב התובעות ומשעל פי הנטען בכתב ההגנה רכב הנתבעים אך החל להישתלב, האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, אשר הפר את תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

...

עדות זו לא נסתרה, היא נתמכת במוקד הנזק ברכב התובעת ובגרסה האוטנטית של נהגת התובעות לתאונה בטופס ההודעה, ואותה אני מקבלת.

אשר לנזק, הנתבעים לא סתרו את קביעות חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ולאור המסקנה אליה הגעתי אני מקבלת את התביעה בגין נזקי התובעת 1 והנתבעת 2, למעט בגין רכיב הנחת היעדר תביעות לגביו לא הוצגה כל תשתית ראייתית.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 1 סך של 9,644 ₪ ולתובעת 2 סך של 500 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן ישלמו לתובעת 1 את שכר עדת התובעות כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הנתבע הפר את הוראת תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך." הנתבע הפר גם את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה הקובעת: "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון" כמו גם, הפר הנתבע את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." מכאן, אחריותו של הנתבע לקרות התאונה.

...

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

אני סבור כי עגמת הנפש לה טוענים התובעים לא עולה עד כדי צער עמוק המחייב בפיצוי בגינו.

לכן, אני מאשר ראש נזק זה על גובה סכום של 800 ₪.

סיכום הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום התביעה המוכח, בסך 22,417 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת חשבונית וקבלה בגין התיקון האמור.

נהג רכב 4 הפר את חובתו מכוח תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, שלא לסטות מנתיב נסיעתו, אם עלול הדבר לגרום לסיכון.

...

תביעתה נגד נתבעת 3 נדחית.

תביעת התובעת בתא"מ 11599-10-19 (-שומרה) נגד נתבעת 2 באותו הליך (- אלבר) מתקבלת חלקית.

תביעתה נגד נתבעת 1 (- אי.אי.ג'י) נדחית.

ניתן לומר איפה כי נהג התובעת הפר את הוראות תקנה 40(א) לתקנות התעבורה הקובעת כי "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בעניינינו – נהג התובעת לא טען כי בטרם עבר נתיב – הסתכל במראות והבחין כי הדרך הייתה פנויה או כי הרכבים שנסעו בכביש היו מרוחקים ממנו באופן שביצוע מעבר הנתיב בביטחה התאפשר לו– אלא תיאר את מעבר הנתיב כ"בריחה".

...

יחד עם כל האמור לעיל ועל אף קביעותיי בסעיפים 33-36 לפסה"ד – ולנוכח העובדה שמעדויות הנהגים (וראה לעיל סעיפים 19 ו-29 לפסה"ד ביחס למהירות נסיעתו של מר צברי) כמו גם מכתב האישום שהוגש כנגד מר צברי – ניתן ללמוד כי מהירותו ונהיגתו לא תאמה את תנאי הדרך (כתב האישום אינו מייחס למר צברי אמנם מהירות אלא "נהיגה ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא שמר מרחק מספיק, לא נקט באמצעים הדרושים למניעת תאונה") התרשמתי כי יש לייחס למר צברי אשם תורם (שאינו קים כאמור עילת תביעה) ביחס לנזקיו שלו וזאת בשיעור 25%.

אשר על כן ולנוכח כל האמור אני קובעת כי דין התביעה בתאד"מ 16186-06-20 להידחות כנגד כל הנתבעים.

התביעה בתאד"מ 36593-01-21 מתקבלת כנגד הנתבעת 1 (מגדל) בלבד ונדחית ביחס ליתר הנתבעים זאת ללא צו להוצאות למעט שכר העדים כפי שנפסק בדיון, ולפיכך אני קובעת כי על הנתבעת 1 (מגדל) לשלם לתובעת (אוריקאר תחבורה בע"מ) סך של 41,148 ₪ (סכום התביעה בהפחתת 25% בגין אשם תורם).