חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרת תנאי שחרור בערובה לאחר מעצר עד תום משפט

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

אפשרותו של נאשם לפנות לבית המשפט ולבקש לידון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, כאשר זו לא נדונה לגופה בשלב קודם של ההליך, אינה סותרת את הוראתו של סעיף 52 לחוק המעצרים, אשר לפיה: "עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". על פי הוראה זו, תנאי סף להגשתה של בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר הוא גילויין של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן מאז מתן ההחלטה ששינויה נתבקש.
סיכומם של דברים, לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, לא שוכנעתי כי נסיבותיו של העורר מצדיקות, לעת הזו, לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, ודחה את בקשותיו לעיון חוזר בהחלטה זו. יחד עם זאת, ברוח הוראותיו של חוק הנוער בעיניין הארכת מעצר של קטינים, אין באמור לעיל כדי למנוע מהעורר לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בבקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי המעצר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, וזאת לאחר תום פרשת התביעה בתיק העקרי.
...
כאשר בקשה מסוג זה מוגשת לבית המשפט, ובנימוקי הבקשה מפורטת התשתית הראייתית הלכאורית, על הבקשה להבחין באופן ברור בין הראיות העומדות לחובתו של כל אחד מהנאשמים (המשיבים בהליך המעצר), על מנת שלא להטעות את בית המשפט באשר לחוזקה של תשתית ראייתית זו. בהקשר זה, מקובלת עליי טענת בא-כוח העורר, לפיה לא היה מקום לכרוך את עניינם של העורר ומוחמד יחדיו בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
איני מקבל את טענת בא-כוח העורר לפיה בית המשפט קמא לא שקל כדבעי את עובדת היותו של העורר קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו במסגרת ההחלטה על מעצרו.
סיכומם של דברים, לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, לא שוכנעתי כי נסיבותיו של העורר מצדיקות, לעת הזו, לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, ודחה את בקשותיו לעיון חוזר בהחלטה זו. יחד עם זאת, ברוח הוראותיו של חוק הנוער בעניין הארכת מעצר של קטינים, אין באמור לעיל כדי למנוע מהעורר לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בבקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי המעצר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, וזאת לאחר תום פרשת התביעה בתיק העיקרי.
סוף דבר, אני מורה על דחיית הערר ועל קבלת הבקשה להארכת מעצרו של העורר ב-45 ימים מיום 8.10.2019 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 24276-01-19 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2018 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

צוין כי מאז שוחרר המשיב למעצר בית ועד הגשת הבקשה חלפו פחות מ – 20 ימים, תקופה קצרה שאין בה להפחית ממסוכנותו, כפי שעולה מהעברות המיוחסות לו. דיון והחלטה המסגרת המשפטית סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בעניינינו, התיק העקרי נדחה לדיון ליום 10.1.19 וחלף כחודש בלבד מאז שוחרר המשיב למעצר בית, בהסכמת הצדדים.
בעירעור שהוגש על החלטת בית המשפט, שדחתה את הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, הורה בית המשפט המחוזי, בהתאם להסכמת הצדדים לתנאי השיחרור, ובכללה הגשת בקשה לעיון חוזר בחלוף 30 יום לצורך צימצום מעצר בית, על מעצר בית.
...
לפיכך, בשלב זה, אין מקום להיעתר לבקשה.
יחד עם זאת, אני מורה על חלונות התאווררות מהמעצר הבית למשיב, מדי יום, בבוקר, בין השעות 11:00 – 10:00 ואחה"צ בין השעות 17:00 – 16:00.
לסיכום, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בהנתן התסקיר המשלים ולאחר חקירת המפקחים המוצעים, נדחתה בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי הורה ביום 19.11.2020 על מעצר העורר בפקוח אלקטרוני בבית מישפחת אמארה בכפר כנא.
כידוע, עיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה נעשית על רקע עובדות חדשות שנתגלו, שינוי בנסיבות או זמן ניכר שעבר מאז מתן ההחלטה, והיא לא נועדה לשמש בתור דיון מחודש בהחלטת המעצר (ראו: סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996; והשוו: בש"פ 4772/17 סולמי נ' מדינת ישראל (20.6.2017)).
...
בית המשפט המחוזי לא התעלם מבקשתו של העורר לאפשר לו לעבוד בעסק המשפחתי, אך עמד על הטעמים שבגינם לא ניתן להיעתר לבקשה בנקודת הזמן הנוכחית.
כפי שציין בית המשפט המחוזי, העורר לא עמד בנטל זה. בנקודת הזמן הנוכחית אף לא ראיתי להיעתר לבקשה להגשת תסקיר נוסף של שירות המבחן, שכן שני תסקירים בעניינו של העורר הוגשו לפני פרק זמן קצר, ולא מצאתי כי נדרשת השלמה מצד שירות המבחן בנסיבות האמורות.
הערר נדחה אפוא.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2020 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

ביום 31.10.19, לאחר שבית המשפט (כב' השופטת לוקיץ) קבע קיומה של תשתית ראייתית להוכחת העבירות נשוא כתב האישום וקיומה של עילת המעצר ולאחר שבחן את חלופת המעצר שהוצעה ע"י המשיב, הורה על שיחרורו למעצר בית מלא בבית אימו בכפר כמאנה בפיקוחם של מספר מפקחים (גב' אודין זלטוניק, סאלח סואעד, עאידה סואעד וחמד סואעד).
ביום 14.1.19 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת השיחרור וביקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים ועל חילוט הערבויות, תוך שהיא טוענת כי במשך תקופה קצרה, הפר המשיב את התנאים המגבילים ב- 4 הזדמנויות שונות, כמפורט להלן : ביום 23.12.19, בסמוך לשעה 13:15, נערך ביקור על ידי המישטרה במקום מעצר הבית והמשיב לא נמצא בבית.
בבש"פ 7924/11 טל לוין ואח' נ' מדינת ישראל נקבע כי: "תכלית מוסד הערבות הוא לאפשר מחד פגיעה מינימלית ככל הניתן בחרותו של אדם טרם בירור אשמתו במשפט, ומאידך, להגן על האנטרס הצבורי במיצוי הדין עם נאשמים (ראו: בש"פ 3239/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008)). במסגרת זאת, הערבות כשמה כן היא – ערובה של צד ג' כי נאשם לא יפר את תנאי המעצר שלו". סעיף 51 לחוק המעצרים, שכותרתו: "תוצאות הפרת תנאי שיחרור בערובה" קובע את סמכות בית המשפט להורות על חילוט ערבויות של משוחרר בערובה, בשל הפרת תנאי מתנאי השיחרור.
...
הפרות חוזרות אלה מלמדות על זלזולו של המשיב בהחלטות ביהמ"ש ועל הפרת האימון שניתן בו ומכאן אני סבורה כי קיימת הצדקה לחילוט המבוקש.
כך אני מורה ביחס לערבון בסכום של 3,000 ₪, אשר הופקד ע"י המשיב בקופת ביהמ"ש. לא כך ביחס להתחייבות העצמית, שכן מעבר לעובדה כי המשיב הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום (המקורי) ולא הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בגין הפרת הוראה חוקית, לא מצאתי להורות על מימוש ההתחייבות נוכח התרשמותי מחסרים בנוסח ההתחייבות שנחתמה.
בנסיבות אלה, ועל אף שב"כ המשיב לא הגיש את טיעוניו כנגד בקשת החילוט וממילא לא העלה כל טענה כנגד כתב ההתחייבות, אני סבורה כי אין מקום להורות על מימוש ההתחייבות, חרף נוכחותו של המשיב בדיון במועד בו ניתנה החלטת השחרור.
לאור המקובץ, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי ועל חילוט מלוא סכום הערבון הכספי המופקד בקופת בית המשפט, בסכום של 3,000 ₪.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

כללי ביום 16.07.23 הוגשה נגד המבקש בקשה למעצר עד תום ההליכים, לאחר שנתפס נוהג בזמן פסילה וללא תעודת ביטוח, בכך שביום 13.07.23 סמוך לשעה 10:55 נהג באופנוע בכביש 65, אף שהיה בפסילה ביודעין, בכך שנפסל ע"י בית משפט זה עד תום הליכים ואף מעבר מיום 05.01.23, וכן בכך שנפסל ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחיפה מיום 05.02.23 עד החלטה אחרת, והכל עת היו 3 החלטות נוספות של פסילה בהליכים נוספים בבתי המשפט לתעבורה הן בנצרת והן בצפת.
והכל מהנימוקים שלהלן: הדין סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". סעיף 22ד(1) לחוק קובע כי בתכנית הפיקוח בית המשפט יפרט, בין היתר ולענייננו: " (ג) (1) פרקי זמן שבהם רשאי מפוקח לצאת ממקום הפיקוח, לתכלית מבין התכליות המנויות בפיסקה משנה 2 שתפורט בהחלטה אם סבר בית המשפט כי יש מקום לכך, ומצא כי אין במתן אפשרות ליציאה כאמור כדי לסכל את מטלת המעצר בפקוח אלקטרוני וכי יש דרך סבירה לפקח על המפוקח בזמן חלון הפיקוח.
...
דיון והכרעה לאחר ששקלתי את האמור בבקשה, בתשובה ואת טענות הצדדים, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.
ולענייננו השאלה העומדת להכרעה אם כן, היא האם עניינו של המבקש מהווה "מקרה יוצא דופן" אשר מצדיק את הפעלת הסמכות אותה יש להפעיל במקרים נדירים בלבד? לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתיק בית המשפט, ולאחר שחזרתי ובחנתי את טענות הצדדים, לרבות בקשתו המתוקנת של המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שלהלן.
בנסיבות העניין, גם בשים לב לנתוני הבקשה המתוקנת נשוא ההחלטה ונתוני העושה, לא ניתן להיעתר לבקשה, ואף לא לשליחת המבקש לקבלת תסקיר לבחינת הבקשה, כפי שנטענה לפניי בשלב זה. סוף דבר על כן, הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו