הפרת תמרור תן זכות קדימה

אומר כי אף אם לא דובר על תמרור עצור אלא על תמרור תן זכות קדימה בכיוון נסיעתה של המשאית טרם הפנייה ימינה בצומת (עמ' 8, שורות 12-11 לפרוטוקול), אין לכך כל משמעות לתאונה מאחר שאני מאמין לתובע כי הוא עצר את המשאית טרם פנייתו ימינה בצומת.

למעשה, נהג הפרטית הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת: "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון" כמו גם, הפר נהג הפרטית את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." מכאן, אחריותו של נהג הפרטית לקרות התאונה.

...

משכך, אני סבור כי הפרטית סטתה שמאלה לנתיב נסיעתה של המשאית, מבלי שנהג הפרטית נותן דעתו למשאית ולסיכון הרכב הכרוך בסטייה שמאלה בנסיבות העניין.

עם זאת, יש להפחית את גובה המע"מ מסכום הקבלה מאחר שהתובע אישר כי הוא עוסק מורשה (עמ' 8, שורות 25-24 לפרוטוקול) ומן המפורסמות שעוסק מורשה רשאי לקזז מס תשומות לרבות מע"מ. לכן, בגין עלות תיקון נזקי המשאית ישלמו הנתבעים לתובע העיקרי סך של 21,610 ש"ח. לגבי הפסדיו של התובע העיקרי בדבר אבדן ימי עבודה, נסיעות, טלפונים, עגמת נפש וטרחה, הרי שלא צורפו אסמכתאות המוכיחות את הנזק בפועל ומדובר בראש נזק שהועלה רק כדי לנפח את סכום התביעה.

התביעה שכנגד נדחית.

כבר קבעתי כי אחור רכב הנאשם בלט לתוך הכביש עת אירעה התאונה – אך גם מיקום הרכב המתועד בתמונות אותן צילם הבוחן, מלמד על הגעת רכב הנאשם אל התמרור ולפיכך חובתו לציית לו. הפרת החובה ליתן זכות קדימה - הנאשם חב במתן זכות קדימה הן על פי הוראות התמרור ("תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה") והן על פי הוראות תקנה 64 (ב)(2) לתקנות המטילות חובה זו על נוהג רכב היוצא ממקום חניה לכלי רכב ועומד להיכנס לדרך – "יתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שיעלה לכביש". בתקנה 1 לתקנות נקבעה הגדרת "מתן זכות קדימה" - "אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנידרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקוו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם". הנאשם לא חלק על קרבת הרכב המעורב – ואף אישר כי היה בשדה ראייתו.

...

לסיכום חלק זה, מצאתי כי במקרה זה התרשל הנאשם בנהיגתו, הן בשל יציאתו מחניית הבניין בנסיעה הרצופה לאחור אגב סיכון הרכב המעורב ומבלי לעצור כשאחור רכבו בקו שפת הכביש ומבלי לבחון התנועה הקרבה לעברו והן בשל אי הציות להוראות תמרור 302.

  לסיכום חלק זה, אכן בתיק זה היו מחדלי חקירה ואולם, לא מצאתי שהיה בהם כדי לפגוע ביכולת הנאשם להתגונן כנגד האישומים.

סוף דבר שוכנעתי כי בעת התאונה היה רכב הנאשם בנסיעה לאחור ולא בעצירה; שוכנעתי כי מקום האימפקט הינו בנתיב הימני בכביש בו נסע הרכב המעורב.

אומר כי אף אם לא דובר על תמרור עצור אלא על תמרור תן זכות קדימה בכיוון נסיעתה של המשאית טרם הפנייה ימינה בצומת (עמ' 8, שורות 12-11 לפרוטוקול), אין לכך כל משמעות לתאונה מאחר שאני מאמין לתובע כי הוא עצר את המשאית טרם פנייתו ימינה בצומת.

למעשה, נהג הפרטית הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת: "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון" כמו גם, הפר נהג הפרטית את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." מכאן, אחריותו של נהג הפרטית לקרות התאונה.

...

לאור מסקנתי זו ברור הוא כי חרף קביעתי בסוגיית האחריות לתאונה, שלפיה האחריות היא של נהג הפרטית, אני קובע כי לא עלה בידי התובע העיקרי להוכיח את נזקו.

הואיל והנזק הוא מרכיב יסוד בתביעה הנזיקית, ברור כי דין התביעה העיקרית הוא דחייה.

סיכום התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות שתיהן.

שאלת החבות: התובע טוען כי המועצה הפרה חובות חקוקות (סעיף 235(2) וסעיף 249(12) לפקודת העיריות (נוסח חדש)), וכן פעלה ברשלנות כלפיו.

אם שדה הראיה לא חסום מציבים תמרור תן זכות קדימה והיא הנותנת שאם הנתבעת הציבה בצומת תמרור תן זכות קדימה אזי אין בעיה של שדה ראיה.

...

לסיכום פרק זה, אני סבור כי לתובע אשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 25%.

עוד נמצאנו למדים, כי בחודשים 5/19-7/19 התובע הועסק ע"י אי. קיי.

עם זאת, אני סבור כי יש מקום לפסוק לתובע סך של 3,000 ₪ כפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה. נזק שאינו ממוני – התובע טוען, כי תחת ראש נזק זה של כאב וסבל, הוא זכאי לפיצוי בגובה 60,000 ₪ ובהתחשב בחומרת פגיעתו, נכותו, סוג הפגיעה, אופי הנכות שנותרה לו, שני הניתוחים שעבר בברכו וימי האשפוז בעקבותיהם, כאביו ומגבלותיו הפיזיים, שלא חלפו עד היום.

ראשית, כעולה מעדויות שני הנהגים ומהתמונות של מקום התאונה שהובאו לפניי, אין מחלקות שבכיוון נסיעת רכב התובעת מוצב תמרור "תן זכות קדימה". על כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי מוטלת על כתפי התובעת חובת הזהירות הבסיסית לאפשר זכות קדימה לתנועה החוצה, לרבות לרכב הנתבע המגיע מימינה.

...

לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי עדויות הנהגים נחה דעתי כי יש להורות על דחיית התביעה.

העולה מן המקובץ הוא כי יש לדחות את גרסת התובעת שלפיה נכנסה לצומת פנוי והמסקנה המסתברת לאור כלל הנתונים הינה כי מסיבה זו או אחרת, לא הבחינה ברכב הנתבע שהגיע מימינה ומהירות נסיעתה לא אפשרה לה למנוע את התאונה.

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הרי שהעובדה כי רכב הנתבע שאכן גדול ויציב יותר בהשוואה לרכב התובעת הסתובב נגד כיוון נסיעתו מחזקת את המסקנה בדבר מהירות הנסיעה הגבוהה של רכב התובעת.

לאור כל האמור, לא נותר אלא לקבוע כי האחריות הבלעדית לאירוע התאונה מוטלת לפתחה של התובעת ועל כן, הנני מורה על דחיית תביעתה.