הפרת תום לב בקיום חוזה

לטענת הנתבע, היתנהלות התובע מהוה הפרת חובת תום הלב בניהול מו"מ, הפרת חובת הגילוי במסגרת זו והפרת החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה וכי בנסיבות אלה מנוע התובע מלהסתמך, בין השאר, על תניות פטור או אי התאמה המצויות בחוזה.

...

אין בידי לקבל גם את טענת הנתבע לתחולת סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, הפוטר שוכר מתשלום בנסיבות מסוימות בהן אין באפשרותו להשתמש במושכר, וזאת גם אם אניח כי נסיבות כאלה מתקיימות בעניננו (והדבר לא הוכח כאמור).

העולה מכל האמור לעיל הוא, כי על הנתבע לשלם לתובע את דמי השכירות שלא שילם כסדרם בגין שנת 2018 וכן בגין החודשיים הראשונים של שנת 2019, שממילא אישר שהוא חייב בתשלומם.

סיכומם של דברים אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

ואולם, אף אם נניח כי אין ההיתנהגות עולה לכדי הפרת חוזה, הרי שהיא עשויה להגיע לכדי הפרת החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה, המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים, למצער מצד הגורם שהיה מחויב בהענקת האופציה (ראו והשוו: ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ, פסקות 36-35 (9.8.2010); ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור, פסקה 23 (22.12.2014); ע"א 8389/17 **** אלכס א.ש. חזקות בע"מ נ' אסטבלישמנט, פסקה 29 (6.5.2019); ע"א 4933/17 גרין (איבגי) נ' פרידמן, פסקה 58 (11.10.2020)).

...

לצד דברים אלו, דן בית משפט קמא בשלוש טענות עיקריות שהעלתה טופ אלפא, והגיע למסקנה כי יש לדחותן.

דין טענה זו להידחות, ולו מהטעם הפשוט שטופ אלפא לא הציגה במסגרת הערעור שכנגד כל בסיס משפטי המצדיק לעשות כן. דומה כי ההנמקה היחידה שמציעה טופ אלפא לתמיכה בטענתה הן אמירות מן הסוג של "לא יעלה על הדעת" ו-"הנצחת העוול", והעיקרון הכללי בדבר "אין חוטא יוצא נשכר". ואולם, אלו אינן הנמקות משפטיות אשר בכוחן להצדיק הטלת אחריות על אדם בגין נזק של אחר.

במצב דברים זה, אין מנוס מלדחות את טענתה, מאחר שזו לא נטענה ולא הוכחה כראוי; ולפיכך יש להותיר את החבות לפיצויה בגין הפרת האופציה הראשונה על סטארקום פנמה בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אם תישמע דעתי נורה על קבלת הערעור באופן חלקי, במובן זה שתבוצע הפחתה נוספת של 13% במחיר המניות עליו הסתמך בית משפט קמא לצורך פסיקת הפיצוי לטופ אלפא, הן ביחס לאופציה הראשונה הן ביחס לאופציה השלישית.

עילות התביעה שאושרו הן: הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ביטול תניה בלתי חוקית בחוזה; הפרת חוזה וחוסר תום לב בקיום חוזה; תניה מקפחת בחוזה אחיד; עשיית עושר ולא במשפט; והטעיית הצרכן.

...

עם זאת, בנסיבות המיוחדות של תובענה זו, בעיקר הטענה בדבר אפליית פלאפון לעומת חברות הסלולר האחרות, אין למטרת ההרתעה משקל עיקרי (ראו בהקשר זה גם דברי ב"כ התובעים בדיון כי הגיע למסקנה כי ההפרה של פלאפון לא היתה מכוונת, אלא שגגה טכנית (עמ' 17, שורות 16-21)).

תרומה לעמותות: הצדדים הסכימו כי במידה ותיוותר יתרה בלתי מנוצלת של כספי הפשרה, הסכום ייתרם בדרך של הטבות לעמותות שמפורטות בהסדר, והסכמתם מקובלת עליי.

על כן אני מאשרת את הסכם הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בהתאם, טוענת המבקשת כי עומדות לחברי הקבוצה מספר עילות תביעה: הפרת חוזה; חוסר תום לב בקיום החוזה; הטעה כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); רשלנות; הצגת מצג כוזב; הפרת "חובות חקוקות" ובניהן "חובתה ליידוע ולגילוי מלא" (סעיף 86 לבקשת האישור); עשיית עושר ולא במשפט; הטעה כאמור בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981.

...

בהיעדר טעם מיוחד המצדיק את הפטור מתשלום החלק השני של האגרה מקובלת עלי טענת היועצת המשפטית כי יש לדחות את בקשת הצדדים למתן הפטור.

סוף דבר כאמור, ומאחר שמצאתי כי הסדר הפשרה הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינים של חברי הקבוצה" (סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות), אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו (למעט לעניין מחצית האגרה השנייה) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של קרית ספיר ושל חברי הקבוצה כהגדרתם בהסדר הפשרה המתוקן כלפי ישראכרט.

הקבוצה הרלוואנטית בבקשת האישור, ללא הקבוצות הנוגעות לטענות (ב) ו-(ג) בסעיף 1 לעיל, מהן הסתלקו המבקשים (ר' פירוט להלן), הוגדרה באופן הבא: "כל לקוחות המשיבות, שהמשיבות העלו את התעריפים שהם משלמים, מבלי שהמשיבות יידעו אותם קודם לכן כאמור בהוראות הדין, לרבות בחוק הגנת הצרכן והוראות רישיונן, על סיום תקופת המחיר המוזל, על התעריף החדש ויתר התנאים שיחולו לאחריו ו/או שההודעה המוקדמת שמסרו הייתה כללית ובלתי מסוימת". בפרק ד' לבקשת האישור צוינו העילות הבאות (אפרט את העילות הנוגעות לטענה (א) בסעיף 1 לעיל בלבד): הפרת סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן בנוגע להעלאת מחיר בעיסקה לתקופה קצובה; עילות חוזיות – הפרת חוזה, חוסר תום לב בקיום חוזה; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות.

...

בנסיבות אלה, הגיעו המבקשים למסקנה כי יהיה זה נכון להסתלק מהתובענה ומבקשת האישור בקשר עם הקבוצה השנייה והקבוצה השלישית.

בהתאם לפסיקה שאישרה את העברת הסכום הנחסך בתשלומי הגמול ושכר הטרחה המומלצים לטובת הפיצוי לקבוצה [ע"א 6121/21 כרמי נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (27.12.21)], אני קובע כי הסך של 240,000 ₪ שנחסך למשיבות ברכיבי הגמול ושכר הטרחה, יתווסף לסכום הפיצוי לקבוצה, לרכיב הפיצוי בגין העבר לחברי הקבוצה שהם מנויים של המשיבות, אשר יסתכם בעקבות תוספת זו בסך של 10,240,000 ₪.

סיכום בנוגע לקבוצה השנייה ולקבוצה השלישית - אני מקבל את בקשת ההסתלקות, מוחק את בקשת האישור ודוחה את תביעתם האישית של המבקשים בנוגע לקבוצות אלה.

ביחס לקבוצה הראשונה - אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. הגדרת הקבוצה היא כמפורט בסעיף 2 לעיל.