הפרת קניין רוחני: מדגם, סימן מסחר וזכויות יוצרים

התביעה: לפני תובענה שמהותה מוגדרת כ : "קניין רוחני, הפרת מידגם, הפרת סימן מסחר, הפרת זכויות יוצרים, צו מניעה, צו למתן חשבונות, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט". לצורכי אגרה בלבד העמידו התובעים את סכום התובענה על סך של 500,000 ₪.

...

אשר על כן, ההודעה לצד ג' נדחית בזה.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני פוסקת כדלקמן: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

ההודעה לצד ג' נדחית בזה.

בין היתר טענו המערערות, כי אמזון הפרה מדגמים, סימני מסחר וזכויות יוצרים ובצעה עוולות של גניבת עין, הטעייה, רשלנות, גזל, הפרת חובה חקוקה והיא אף פגעה במוניטין שלהן, עשתה עושר ולא במשפט וכן עוולה בלשון הרע ופגעה בזכות החוקתית לקניין.

אשר לטענת אמזון כי הדברים "מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בתביעה העוסקת באכיפה של זכויות קניין רוחני טריטוריאליות שרשומות במדינות אחרות ובבקשה לסעדים שצריכים להיות מבוצעים מחוץ לישראל." וכאשר היא מפנה, בין היתר, לפסק הדין ברע"א 8831/05 הררי נ' דיאליט בע"מ (29.8.06) בו נדון מקרה של הפרת מידגם למכונות לליטוש יהלומים ובית המשפט העליון קבע כי אין להעניק צו מניעה זמני שחל על פעילות מחוץ לגבולות מדינת ישראל, הרי שבכך חוזרת השאלה לסוגיה המקורית הנדונה והיא, היכן מבוצעת ההפרה והאם הפירסום ומכירה של מוצר אשר נטען כי הוא מזויף במרשתת נעשה גם בישראל או רק במקום הפירסום, דהיינו ארצות הברית, כטענת אמזון.

...

בקשה לראיות נוספות בערעור אני דוחה את בקשת המערערות להגשת ראיות נוספות, אשר נעשתה בשלב מאוחר מאוד ולאחר שהתקיים הדיון בעל פה בפני, ללא הסבר מדוע הראיות לא הומצאו לערכאה קמא, ותוך שהיא נעשית בניגוד לדין ולהנחיית נשיאת בית המשפט העליון (1/92) הקובעת כי אין לצרף את הראיה שצירופה מבוקש לבקשה.

סוף דבר הערעור מתקבל, אני מבטלת את החלטת כבוד השופט שילה (בשבתו כרשם) וקובעת כי נעשתה המצאה כדין למשיבות.

בשל התנהלות המערערות בכל הנוגע לבקשה לראיות נוספות, אני פוסקתכי המשיבות ישלמו למערערות הוצאות מופחתות בגין הליך זה בסך של 5,000 ₪.

בחלק מהמחסנים גם נרכשו מוצרי פירזול מזויפים, שלא רק מפרים מדגמים רשומים של התובעת 1 (להלן גם: "קליל") אלא גם נושאים את סימן המסחר הרשום והמוכר היטב שלה ומפרים זכויות סימן מסחר.

ההנמקות המקובלות לסעד הפצוי הסטאטוטורי בחוק עוולות מסחריות ובדיני זכויות יוצרים, נוגעות לקושי המיוחד שבהוכחת נזק בגין פגיעה בזכויות הקניין הרוחני ולמגמה הרתעתית-עונשית בהנתן קלות יחסית של גזל בתחומים אלה (ע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.2015), פסק דינו של כב' השופט סולברג; ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל (29.12.2010), סע' 59; עניין טוטו זהב, סע' 17; דויטש, עמ' 94-88).

...

בהקשר זה ניתן להזכיר את דבריו של בית המשפט העליון לפיהם, "אמנם, כעניין שבשגרה 'נתבעים טורחים להרבות הכחשות בכתב הגנתם'..., דבר שהוא מן המפורסמות וההתייחסות אליו היא לא אחת בהתאם. ברם, תקנות 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כללים באשר לטיבה של ההכחשה הנדרשת" וכי "בסופו של דבר יש לאחוז את השור בקרניו ולבדוק מהי לאמיתה המחלוקת..." (רע"א 9952/08 כלב (לרון) נ' עירית הרצליה (11.2.2009) (עניין כלב)).

על רקע האמור והמארג הראייתי הכולל שהובא בהליך, יש לומר כי מתקיים גם היסוד השני בעוולת גניבת עין ובהתאם, כי הוכחה עוולה זו. הפיצוי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים". פיצויים סטטוטוריים נפסקים לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו-שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק (עניין דגלי אומות, סע' 71).

סוף דבר, הנתבעים מחוייבים בזאת כלפי התובעות כדלקמן: הנתבעים 2 ו-7 (ביחד ולחוד) – 625,000 ₪; הנתבעים 3 ו-8 (ביחד ולחוד) – 350,000 ₪.

האם יש לראות בחברת "אמזון דוולופמנט סנטר בע"מ" כ"מורשה" לקבלת כתבי בי דין עבור המשיבות, בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות סד"א? רקע כללי המבקשות, אוטוטו דיזיין ופלג דיזיין (להלן: "המבקשות" או "התובעות") הגישו תביעה כספית נגד Amazon.com.Inc ו- Amazon Service LLC (להלן: "הנתבעות" או "המשיבות" או "אמזון") בגין הפרת זכויות הקניין הרוחני שלהן – זכויות היוצרים, סימני המסחר והמדגמים שבבעלותן.

...

יש לדחות את הבקשה גם לגופה, מאחר ולא מתמלאים התנאים הקבועים בתקנה 482(א) לתקנות.

" ברע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סידני קיובי (8.3.11) קבע כב' השופט גרוניס כי: "הרציונל העומד בבסיס ההוראות הדנות בדרכים השונות להמצאה הוא, כי במקרים מסוימים ניתן להמציא כתב בי-דין לידי אדם או גורם שאינו בעל הדין על יסוד ההנחה שדבר ההגשה יגיע באמצעות אותו גורם לידי בעל הדין. היינו, הדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו. תקנה 482 לתקנות מניחה, כי מי שהוא מורשה בניהול עסקים מטעם הנתבע אכן יביא את כתב התביעה לידיעתו של הנתבע. בהתאם לכך, עיקר הדיון בפסיקת בית המשפט ביחס לתקנה 482 התמקד במידת אינטנסיביות הקשר בין המורשה לנתבע. זאת, שכן בהיעדר קשר אינטנסיבי לא מתקיימת ההנחה כי הנתבע למד אודות קיומו של כתב תביעה נגדו". בית המשפט הוסיף וקבע שם כי: לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע.

סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות.

ועל כן, "הקניין הרוחני – הפטנט, זכות היוצרים, המדגם, סימן המסחר וכן המוניטין – הוא חלק מ'קניינו' של אדם", במובנה של הזכות החוקתית לקניין המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו (ראו אצל: אהרן ברק "הזכות החוקתית לקניין: היקפה והפגיעה בה – סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו" ספר אשר גרוניס 119, 136-135 (קרן אזולאי ואח' עורכים, 2022)).

מכל מקום, נראה כי שדה זה של הגנת שימוש האמת, הפנימי לדיני סימני המסחר, יוכל לשמש בסיס להגעה לאיזון ראוי בין הערכים המתנגשים, באופן שבו יקודמו תכליות דיני סימני המסחר, ללא הפרה של האיזון שבאים לקדם דיני זכויות היוצרים.

...

אני קובע אפוא כי יש ניתן לרשום סימן מסחר ביחס לסוגים הבאים: א) סוג 9: סרטי וידאו והקלטות וידאו עם הקלטות אנימציה; משחקי מחשב; תוכנות מחשב הניתנות להורדה למטרות לימוד, הוראה ומשחק; תוכנות חינוכיות לילדים; ספרים אלקטרוניים ו/או דיגיטליים; ספרי שמע; סרטי שמע ו/או וידאו; תקליטורים; תוכנות יישומיות לטלפונים ניידים והתקני ניו מדיה אחרים ("אפליקציות") לצרכי לימוד, הוראה ו/או משחק.

אני סבור כי השניים רחבים מדי, והטובין והשירותים הנכללים בהם אינם נתפסים באופן ברור בעיני הצרכן עם היצירה, ומשכך גם לא עם המערערת.

התוצאה הערעור מתקבל ברובו, בהתאם למפורט בפסקה 90.