הפרת צו פיקוח על עבריין מין: עיסוי גופני עם קטין

בהכרעת הדין נקבע כי ביום 8.10.17 הוטל על הנאשם צו פקוח בהתאם לסעיף 12 בחוק, במסגרתו נאסר עליו בין היתר להיתחבר עם קטינים, ליצור עמם קשר, ולשהות ביחידות עם קטינים ממין זכר.

יפים לעניין זה הדברים האמורים בע"פ 5248/18, משה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.10.18 (פורסם בנבו): "אין צורך להרחיב בדיבור על פגיעתן הרעה של עבירות המין. חומרתן קשורה בטבורה לפגיעה באוטונומיה של הקורבן, בגופו ובנפשו, ולכן נקבע לא אחת הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגינן". חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין נועד לוודא פקוח הדוק ואפקטיבי לשם מניעת ביצוע עבירות מין נוספות.

הגם שבעצם הפרת צו הפיקוח על ידי הנאשם קיים אלמנט המגביר את הסיכון לשלום הציבור ולבצוע חוזר של עבירות מין מצידו, שהרי אם לא כן לא היו מושתות ההגבלות האמורות על הנאשם מלכתחילה, הרי שמשהפר הנאשם את הצוו ביודעין ובמתכוון, באופן שרוקן מכל תוכן את הצוו, ובאותה עת ביצע עבירת מין נוספת, לא יכול להיות חולק כי עסקינן בהפרה ברף הגבוה, תוך פגיעה בערכים המוגנים בעוצמה גבוהה, וכשהנאשם מפגין העידר מורא מהוראות הצוו השפוטי, כמו גם כפי שיפורט בהמשך – מענישה קודמת בעיניינו.

כאמור, אף אם עסקינן במעשים שנעשו מעל הבגדים וללא שימוש בכח, נסיבות הנסיעה, הסוואת המעשים כתמימים לכאורה, הבלבול והפחד אותם חש המתלונן, דבקות הנאשם במטרה שהייתה ועודנה סיפוקו המיני חרף סרוב הקטין להעניק לו עיסוי, הפרת צו הפיקוח, ועברו המכביד ביותר, מחייבים מתן משקל מרבי לאנטרס ההלימה, ולהרחקת הנאשם מהציבור.

ידע כל עבריין מין מועד, המבצע שוב ושוב עבירות מין בקטינים, המבצע את עבירת המין תוך הפרת צו פקוח אשר נועד להגן על הציבור מפני אותן עבירות ממש, ואשר אינו לוקח אחריות על מעשיו ומחייב בכך את הקטין להעיד, כי ככל שיורשע – ימוצה עימו הדין.

...

בסופו של דבר אכן עיסה הקטין את הנאשם, ובכלל זה באשכיו, עד הגעת הנאשם לפורקן.

בחנתי את עתירת המאשימה לחריגה לחומרה ממתחם העונש ההולם, והגם שהדבר אינו משולל יסוד כאשר עסקינן במי שנידון זו הפעם השישית בגין ביצוע עבירת מין, באתי לכלל מסקנה כי נסיבות המקרה מקבלות מענה הולם ברף הגבוה של המתחם אותו קבעתי, וכי אין מקום לעשות שימוש באפשרות החריגה של חריגה לחומרה מהמתחם.

נוכח דברים אלו אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר ממועד מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. שנת מאסר על תנאי, אלא אם יעבור תוך שלוש שנים ממועד שחרורו עבירת מין.

(7) לגוף התיק טען בפנינו בא כוח העורר, כי זכויות היסוד שבחוק: כבוד האדם וחירותו ופסקת ההגבלה מצדיקים כי הנטל יהא על הרשות ולא על עבריין המין, גם אם אין מחלוקת על המסוכנות, בוודאי כשהמדובר בקטינים; אך רמת המסוכנות היא רכיב אחד בלבד - פגיעה בחרות צריך שתהא מידתית, שהרי על עברו כבר נענש העורר.

(4) החוק קובע (סעיף 10) חובת פקוח ומעקב "במטרה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירת מין נוספת על ידי עבריין המין, ובמידה הנדרשת כדי למלא אחר מטרה זו". נקבעו תנאי חובה לפיקוח ומעקב (סעיף 13(א)) והם חובת התייצבות והודעה מטעם העבריין על פרטיו, לרבות מקום מגורים ומקום עבודתו; חובת קיום מפגשים עם קצין פקוח במועדים ובתדירות שקובע קצין הפיקוח; חובת שתוף פעולה עם קצין פקוח; וחובת קיום תנאים הקבועים בצו הפיקוח.

התנאים האפשריים על פי החוק (סעיף 13(ב) כוללים מיגבלות על אלה: צריכת משקאות משכרים, החזקת חומר או כל דבר הנועד לעורר מינית, נהיגה, המצאות מחוץ למקום המגורים בשעות מסוימות, המצאות בסביבת מקומות מסוימים, קיום קשר עם עברייני מין, היתחברות עם קטינים, רכישתם או החזקתם של חפצים מסוימים, פגישה עם נפגע עבירה או המצאות בקירבת מקום מגוריו, עבודה ומגורים במקומות מסויימים, וכן שימוש באנטרנט.

(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), הורשע עבריין המין בעבירת מין נוספת או בהפרת צו הפיקוח כאמור בסעיף 22(א), בטרם חלפה התקופה כאמור באותו סעיף קטן, יחל מנין התקופה כאמור במועד שיחרורו של עבריין המין ממאסר בפועל או מאישפוז בשל עבירת המין הנוספת או הפרת צו הפיקוח, או ביום מתן גזר דינו בקשר לעבירה כאמור".

...

לדידי התועלת בכך, חרף ההגבלות שבחוק, שאינן בלתי מידתיות כל עיקר, היא גם לעבריין המין עצמו; ככל שיורחק מן ההזדמנויות לעבור עבירה, והפירצה לא תקרא, כך ייטב גם לו. (1) בבואנו לשקול את עניינו של העורר דנא, נראה כי אין מנוס מאי היעתרות לערר.

לטעמנו, אין מקום לומר כי משהוטל צו מבחן די בהטלת צו פיקוח בן שנה, שעל המדינה לבקש הארכתו על פי תוצאות המבחן.

(2) בנסיבות אלה, אין בידינו להיעתר לערר.

רקע ותמצית טענות הצדדים כנגד המשיב הוגש ביום 09.09.2019 המייחס לו עבירות של הפרת צו פקוח והחזקת חומר תועבה ובו דמוית קטין; עבירות לפי סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו - 1996 (להלן: "החוק") וסעיף 214(ב3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

המשיב הוא עבריין מין מורשע, ומכוחו של החוק הוטל עליו צו פקוח, שתוקפו הוארך מעת לעת.

לדבריו: "אני יודע שאני משתמש מה שמותר, לא מה שאסור. תמונות של ילדים שהם לבושים שזה לא תועבה ומה שכן היה פורנוגראפי.. זה לא מתחת לגיל 18, זה גם רשום שם על הסרטונים...". בהידרשו לסרטון בו מבצע נער, בנער אחר, מין אוראלי, מסר: "אני ראיתי לפי מבנה גוף שזה מעל 18, רואים שהם 20... אני קצת מבין בדברים האלה". ואכן, החומר שנתפס במחשבו של המשיב תומך במידה לא מבוטל בגירסתו.

האחד – ילד קטן, שכוב על בטנו וחלק מישבנו חשוף, מוקף בשלושה, אחד מהם מעסה את גבו.

שם נכתב: "על-כן, ככלל, על-מנת שתוכן מסויים ייחשב תוכן פדופילי אסור, נידרש שהוא יכלול אחד מאלה: (1) תעוד יחסי מין מלאים או חלקיים (מגע מיני עצמי או מגע מיני עם אחר) שמעורב בהם קטין; (2) תעוד של מעשי היתעללות או סדיזם כלפי קטין, אף אם לא בהקשר מיני; (3) תעוד של היתנהגות מינית כלשהיא של קטין עם בעל-חיים; (4) תעוד איברי מין של קטין; (5) תעוד קטין בעירום חלקי או מלא, תוך שימוש בהעמדה המכוונת ליצור תוכן מיני/ארוטי". הדברים יפים אף לענייננו אנו וראו גם: ת"פ (ראשל"צ) 42667-02-15‏ מדינת ישראל נ' לוריא, פסקה 23 (15.1.2017).

...

המשיב הוא עבריין מין מורשע, ומכוחו של החוק הוטל עליו צו פיקוח, שתוקפו הוארך מעת לעת.

דיון והכרעה עיינתי בתיק החקירה ואני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב; טענות ההגנה הן בעלות משקל לא מבוטל, אך זה נוגע לנסיבות ביצוע העבירה ומשליך על עילת המעצר ואפשרות השמת המשיב בחלופת מעצר, חלף מעצרו ממש.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכל הנוגע להפרת התנאי החדש שהתווסף לצו הפיקוח.

המשיב הוא עברין מין מורשע, שריצה עונשי מאסר ממושכים בגין עבירות מין שבוצעו בקטינים.

כללי נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של הפרת צו פקוח, לפי סעיף 22(א) לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו – 2006 (להלן : "חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עברייני מין" או "החוק").

בנוסף נטען, כי היתייחסות אל קבוץ נדבות כאל עבודה מקיימת את תכלית צו הפיקוח, שכן במסגרת פעילות זו ישנו פוטנציאל גבוה לבוא במגע עם קטינים, והתרתה פוגעת ביכולתו של קצין הפיקוח להבטיח שהנאשם לא ייצור קשר עם קטינות.

לפיכך, השאלה היחידה הטעונה הכרעה במקרה דנן היא, משעה שלא הוטל איסור מפורש על הנאשם במסגרת תנאי צו הפיקוח לקבץ נדבות, האם קבוץ נדבות מהוה "עבודה" המחייבת את הנאשם, על פי תנאי צו הפיקוח, לקבל את אישורו של קצין הפיקוח לעיסוק בה. התשובה על כך שלילית, מן הטעמים שיפורטו להלן; צו פקוח על עברייני מין הוא צו שפוטי שעליו להיות בעל תוכן ברור וחד – משמעי.

ראו ת"פ (רח') 51479-02-19 פרקליטות מחוז מרכז נ' בוזגלו (פורסם בנבו 14.4.19) והפסיקה הנזכרת שם. בפתח הדיון ראוי להתייחס למשמעותה הלשונית הפשוטה של המילה "עבודה". מילה זו מוגדרת במילון אבן שושן: "1. מלאכה, פעולה עשיה הכרוכה במאמץ גופני או רוחני...

לבסוף, לא ניתן ללמוד דבר מהפסיקה שאליה הפניתה המאשימה בסיכומיה שכן מדובר במקרים בהם נאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדרי טיעון בעבירות של הפרת צו פקוח בשל קבוץ נדבות, ללא שנערך דיון כלשהוא של בית משפט בשאלה האם אמנם קבוץ נדבות מהוה הפרה של תנאי בצו פקוח האוסר על עבודה בקירבת קטינים או מהוה עבודה הטעונה אישור מראש של קצין הפיקוח.

...

לפיכך, השאלה היחידה הטעונה הכרעה במקרה דנן היא, משעה שלא הוטל איסור מפורש על הנאשם במסגרת תנאי צו הפיקוח לקבץ נדבות, האם קיבוץ נדבות מהווה "עבודה" המחייבת את הנאשם, על פי תנאי צו הפיקוח, לקבל את אישורו של קצין הפיקוח לעיסוק בה. התשובה על כך שלילית, מן הטעמים שיפורטו להלן; צו פיקוח על עברייני מין הוא צו שיפוטי שעליו להיות בעל תוכן ברור וחד – משמעי.

מקובלת עלי טענת המאשימה, לפיה איסור קיבוץ נדבות עשוי לקיים את תכלית הפיקוח שהיא מניעת קיום קשר עם קטינות.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בשלוש עבירות של הפרת צו פיקוח לפי סעיף 22(א) לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין.

בהמשך, איתר סבן, באמצעות אנשי קשר שפעלו מטעמו במדינות שונות, נשים המוכנות להגיע לקפריסין "ולעבוד בה במתן שירותי מין", וכנטען בכתב האישום, היה זה על דעתו של המשיב.

הופעלו כלפי הנשים "אמצעי שליטה, פקוח ומשמעת נוקשים", והמשיב, כמו גם השותפים האחרים, "הרים עליהן את קולו בצעקות, נקט באלימות פיזית כלפי חלק מהנשים וכן איים על חלק מהנשים בפגיעה שלא כדין בגופן או בחיי משפחותיהן". בכתב האישום תואר מקרה קונקריטי אחד שהתרחש, ביום 7.4.2008, באישון לילה, כאשר המשיב ניהל את המועדון "ופיקח על עבודת הנשים במקום". אחד העובדים המקומיים תקף בצעקות ובסטירה את אחת הנשים, שלטעמו, השתהתה יתר על המידה בהפסקה שנטלה.

שירות המבחן נידרש לשאלה, האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר הולמת, והגיע למסקנה כי יש בחלופת המעצר שנבחנה על-ידו, היינו מעצר בית בבית הוריו של המשיב באשקלון, בצירוף איזוק אלקטרוני, כדי ליתן מענה מספק למניעת קשריו של המשיב עם גורמים עברייניים, וכן למנוע היתנהגות חסרת אחריות מצדו במהלך המשפט.

הנתון האחד נוגע לכך כי בפרשה קודמת, בה היה מעורב המשיב, הוא שוחרר לחלופת מעצר "שהחזיקה שנתיים ימים", כאשר אליבא דבית המשפט, מדובר ב"תקופה ארוכה בה לא קם טוען לטעון כי המשיב הפר ולו בצורה הקלה ביותר את צו מעצר הבית המוחלט שקבע בית המשפט בעיניינו".

בעוד שהמשיב "ניהל את המועדון בו הועסקו הנשים בזנות", הרי שאזרד "היה האיש שמימן את שכירת המועדון ופעולותיו". לגישתו של בית משפט קמא, "המממן הקמת המועדון ומשקיע ברשת המפעילה ומנהלת את המועדון חלקו רב, ובוודאי אינו קטן מחלקו של המפעיל בפועל". עוד נתן בית משפט קמא את דעתו לעובדה, כי המשיב שהה במשך 19 חודשים בכלא הטורקי, ואין תמה כי תקופה זו "הותירה חותם בגופו ובנפשו". לאור האמור, ולנוכח המלצת שירות המבחן, קבע בית משפט קמא כי ניתן לשחרר את המשיב ממעצרו בתנאים מכבידים כדלקמן: מעצר בית מוחלט בבית הוריו באשקלון.

...

כמו כן, לא היתה מחלוקת כי עבירות של סחר בנשים למטרות זנות "נושאות עמן מסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים", בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה. השאלה העיקרית, אליה נדרש בית משפט קמא, היא, האם ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר, או שמא אין מנוס מהותרתו במעצר, עד לסיום ההליכים בעניינו.

אין בידי לקבל את טיעונה של העוררת, לפיו חלקו של המשיב בפרשה גדול בהרבה מחלקו של אזרד, אשר פעל מאחורי הקלעים, בהיותו אחד המשקיעים הגדולים במועדון.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הערר, והמשיב ישוחרר ממעצרו בתנאים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא.