ביום 16.2.2014 הוגש נגד המערער כתב אישום המונה חמישה אישומים, כפי שיפורט להלן:
במסגרת האישום הראשון, מיוחסת למערער עבירה של הפרת צו פקוח; ביום 10.1.2012 הוטל על המערער צו פקוח לפי סעיף 22(א) לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, על ידי בית משפט השלום בירושלים (השופט ג' ארנברג) בת"פ 18480-03-10, ובו נאסר עליו לצרוך משקאות משכרים ולהשתמש בסמים מסוכנים למשך שלוש שנים (להלן: צו הפיקוח).
...
בהקשר זה קבעתי בעבר:
"בית משפט זה כבר הדגיש לא פעם כי מעטים המקרים בהם עדות נפגע תהא חפה לחלוטין מפגמים, במיוחד כאשר אמור הדבר בעדות העוסקת בשחזור חוויה טראומטית כעבירת מין. לכן, השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המקשה כולה היא אמינה ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק" [עניין אטיאס, פסקה 96].
כל אלו מחייבים ענישה הולמת ומרתיעה ולא מצאנו כי נפלה טעות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותנו.
סוף דבר, אציע לחברי לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
