הפרת צו הגנה שיפוטי

כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו עבירות של תקיפה ואיומים כלפי בת זוגו ובנותיו וכן איום ברצח, והכל תוך הפרת צו הגנה שפוטי אשר אסר עליו ליצור קשר עם בת זוגו (עבירות לפי סעיפים 382(ב), 192, 379, 287 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

...

סוף דבר: לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת בית משפט השלום על מעצר המבקש עד לתום ההליכים, המצדיק דיון בענין זה ב"גלגול שלישי" בבית המשפט העליון.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות לערור נדחית.

שקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – ההפרה החוזרת ונשנית של הצוו השפוטי לצד המשך בניה שלא כדין בעבר מחייבים שקילת הרתעת היחיד בתיק זה. נסיבות נוספות – אין נתונים.

...

מתחם העונש ההולם: מצד אחד טוען בא כוח המאשימה כי הוא נמנע מלבקש מאסר בפועל נוכח גילה של הנאשמת; מצד שני מבקש הוא להטיל עליה מאסר על-תנאי, אולם, נוכח התנהלות המבקשת, מאסר על-תנאי צפוי להיות מופעל בעתיד, כך שהתוצאה צפויה ממילא להיות, בסופו של דבר, מאסר.

הגעתי למסקנה כי גילה של הנאשמת אמנם מהווה שיקול בשקילת עונש מאסר, אך נתון זה אינו יכול להוות פטור אוטומטי בנסיבות שבהן נאשם מפר צו שיפוטי באופן חוזר ונשנה ומקומם, שלוש פעמים (תוך המשך בניית המבנה שלא כדין במקביל להמשך הפרת הצו השיפוטי).

לאור כל האמור אני משית על הנאשמת עונשים כדלקמן: שלושה חודשי מאסר על-תנאי.

יוזכר כי התובעים הגישו עד עתה כ- 5 בקשות למחיקת כתב ההגנה בשל הפרת צוים שפוטיים ובקשות רבות ונוספות בקשר עם אי קיום החלטות בעיניין זה. בית משפט זה גילה אורך רוח רב, בהתאם לסיפת תקנה 122, וחלף מחיקת כתב ההגנה נתן שוב ושוב אורכה להמצאת כלל המסמכים שנדרשו.

...

לפיכך, החלטתו של בית המשפט המחוזי - כשסבר שלמשיבים יש ברירה שלא להיעתר לצו להשיב לשאלות שבשאלון, וכי הסנקציה היחידה שהמשיבים צפויים לה, אם לא ייעתרו לצו, היא שלא יוכלו להוכיח במהלך המשפט אותם עניינים שבהם סירבו להשיב לשאלות - אינה מבוססת.

" הנה כי כן, לאחר שהנתבעים שבו והפרו את החלטות בית המשפט וערכאת הערעור, לאחר שניתנו להם אורכות רבות על מנת לעמוד בהחלטות אלו, מתוך אמונה ותקווה כי ישכילו לעשות כן, אין מנוס מהפעלת הסנקציה החריפה הקבועה בתקנות ומחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים – וכך אני עושה.

הערכים הנפגעים בידי העבירה בדיני תיכנון ובניה דיני התיכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו איזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)).

מיתחם העונש ההולם: מיתחם העונש ההולם בנסיבות הענין, לרבות הרשעה שניה בגין הפרת צו שפוטי בקשר לבניה בשטח של 50 מ"ר, הפרת צו שפוטי בקשר לבניה בשטח של כ-150 מ"ר ובנייה שלא כדין של גדר באורך של כ-30 מ', בתמהיל ענישה הלוקח בחשבון קנס נמוך עקב מצב כלכלי, הוא כדלקמן: 2 עד 4 חודשי מאסר בפועל; 3 עד 9 חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך עד 10000 ₪ (בנוסף לאמצעי ענישה נוספים).

...

נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה; עם זאת הוא ניסה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט למשוך את המשפט במשך שנים ולבקש את ביטול הרשעתו לאחר שנים, כאשר בסופו של דבר, כפי שטען סנגורו בטיעונים לעונש, הוא יודע שהעבירות מושא כתב האישום, רובן ככולן – וכל העבירות החמורות יותר שעניינן הפרת צו שיפוטי – אכן בוצעו בידו.

עבר פלילי או העדרו – הנאשם הורשע בעבר בעבירות בניה (הבניה מושא ענייננו למעט בניית הקיר שבגינה הוא מורשע כאן) וכן בהפרת צו שיפוטי.

לאור כל האמור הנני משית על הנאשם עונשים כדלקמן: 8 חודשי מאסר על-תנאי.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי הנפגע הערכים החברתיים הנפגעים מעבירות בניה ושימוש: דיני התיכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו איזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)).

מדיניות הענישה ב-רע"פ 7297/13 הואש נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה "גליל מרכזי" (17.12.2013) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר דחה ערעור של הנאשם שם על פסק דין בו הושתו עליו, בגין הרשעתו בפעם השניה בהפרת צו שפוטי להרוס מבנה בהקף של כ-120 מ"ר, מאסר בפועל לתקופה של חודשיים ושבועיים; הפעלת עונש מאסר על-תנאי בן חודשיים, במצטבר לעונש שהוטל; קנס בסך 1000 ₪, מאסר על-תנאי בן 5 חודשים והתחייבות על סך 15,000 ₪.

...

זאת, תוך קביעה לפיה "... האיזון הנכון לדעתי הוא מתחם ענישה אשר לוקח בחשבון שלא ניתן להותיר עבירות אלה ללא ענישה משמעותית, ואם לא יעלה בידיה של הנאשמת לשלם קנסות נוכח מצבה הכלכלי – היא תרצה מאסר". בית המשפט אמנם צריך לשקול בכובד ראש שליחת אישה בת 74 מאחורי סורג ובריח; אולם בענייננו, למרות שמדובר בנאשמת צעירה הרבה יותר (בת 54), סבור אני כי הטלת מאסר בפועל עליה עלול לפגוע בה – אם ל-7 ילדים המתגוררים בבית מתוכם אחת שסובלת מתסמונת דאון – יותר מאשר הפגיעה באישה בת 74.

אין בידי לקבל את הטענה.

שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה. לאור כל האמור לעיל אני מטיל על הנאשמת קנס בסך 15,000 ש"ח. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.7.2015.