הפרת צו בית משפט ותקיפת בן זוג לשעבר

ביום 21.10.20 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, ובו שלושה אישומים, המייחסים למשיב עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת זוג, תקיפה, היזק לרכוש במזיד, איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק (מקרים רבים), והפרת צו בית משפט הנועד להגן על אדם (מקרים רבים).

לפי הנטען בכתב האישום, בחלק הכללי, במועד הרלוואנטי היו המשיב והגב' אהובה פחימה (להלן: "המתלוננת", אשר נקראת בתיק גם "לובה") בני זוג לשעבר, ולהם שני ילדים בגירים משותפים – לידור וסהר.

האישום הראשון והשני מבוססים על גרסאות סדורות של המתלוננת, שפרטה באופן מתפתח את כל המיוחס למשיב, ועל ראיות מחזקות בעלות משקל רב, בהן גרסאותיהם של הילדים המשותפים של בני הזוג לגבי תקיפת אימם בידי אביהם בעבר, ועל חבלות שראו על גוף המתלוננת.

...

לסיכום מתקיימות עילות מעצר משולבות ממשיות, שמידתן גבוהה, של מסוכנות ושל שיבוש מהלכי משפט, אם ינסה המשיב להשפיע על עדי התביעה.

סבורני, בשים לב לעוצמתן של עילת המעצר, ולאור הפרה חוזרת לכאורה של החלטה שיפוטית ע"י המשיב – כי נדרש בעניינו תסקיר מעצר.

אני מורה, לפיכך, לשרות המבחן לבחון את נסיבותיו של המשיב, לכלול בסקירתו גם נתונים, ככל שיימצא לנכון, לגבי המתלוננים, ולבדוק אם חלופת מעצר שתוצע יש בה מענה למטרות המעצר.

רקע ביום 4.7.21, הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש-בת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) והפרת צו בית משפט הנועד להגן על אדם לפי סעיף 287 לחוק.

על פי החלק הכללי בכתב האישום המתוקן הנאשם והמתלוננת בני זוג לשעבר אשר פרודים מזה כשנתיים.

ראו גם ע"פ 1961-15 גזית נ' מדינת ישראל (9.6.16): "בתי המשפט הדגישו לא אחת כי יש להגן על זכותה של אשה להפרד מבן זוגה בכל עת מבלי לחשוש לשלומה וכי יש צורך להשית עונשי מאסר ממושכים ומרתיעים על בני זוג תוקפניים הפועלים באלימות בנסיבות אלה (ראו: ע"פ 927/07 חדד נ' מדינת ישראל (18.6.2008); ע"פ 3242/12 אלמוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה 14 (16.6.2014))". בכל הנוגע לעבירה של הפרת צו בית המשפט, קיימת פגיעה נוספת ונפרדת בערכים המוגנים הקשורים בסדר הצבורי ובחיוניות השמירה על שילטון החוק.

...

מכל המקובץ לעיל, סבורני, כי מתחם הענישה ההולם לעבירה שביצע הנאשם בנסיבות המתוארות נע בין חמישה חודשי מאסר לשנת מאסר ועונשים נלווים.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.

כתב האישום המתוקן (במ/1 להלן: "התיק העקרי") הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ניסיון לתקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין + סעיף 25 לחוק העונשין, איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של תקיפה סתם- עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בעיניין זה יפים דברי של כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (ראו גם: ע"פ 6366/11 יופירב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.9.2012)).

בית המפשט קמא קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 3 ל- 10 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בע"ש. בנוסך הפעיל בית המשפט קמא עונש של מאסר על תנאי בן 6 חודשים באופן חופף לעונש בגין תיק זה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של הנאשם, באופן שקבע כי יש להפעיל את מאסר על תנאי חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שבסופו של יום נגזר על המשיב לרצות עונש של 9 חודשי מאסר בפועל.

ת"פ 44843-03-16 מדינת ישראל נ' קליצבסקי (25.12.16) בו נידון נאשם ל-3 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין איומים חוזרים ונשנים על בן זוגו לשעבר (לצד עבירות נילוות).

ערעור הנאשם נדחה; רע"פ 3210/19 פלוני נ' מדינת ישראל (12.5.2019), בו נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בשלוש עבירות איומים כלפי אמו, הפרת הוראה חוקית והפרת צו בית משפט ונידון ל-45 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

...

באשר לתיק העיקרי (במ/1) אני סבורה שבנסיבות ביצוע העבירות מדובר במתחם עונש שנע בין עונש של מאסר על תנאי לבין עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, כל זאת בצירוף ענישה נלווית.

גזר דינו של הנאשם בהרשעתו האחרונה ניתן ביום 9.1.19 וניתן לומר שעבירה בתיק זה נעברה טרם מתן גזר הדין וניתן היה לצרף תיק זה לתיק בו נגזר דינו של הנאשם ואולם הודעה על סגירת התיק התקבלה ביום 18.12.18, כך שהנאשם יכול היה להסתמך על מידע זה. לקולא נתתי משקל לכך שבסופו של דבר הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו ואף הביע צער בדברו על מעשיו ואף התחייב שמעשים מעין אלו לא יישנו.

בשקלול השיקולים לקולא ולחומרא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אותם יבצע הנאשם בדרך של עבודות שירות על פי חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות במשטרת זבולון.

בית המשפט ציין כי מרישומו הפלילי של הנאשם ומפסקי הדין שהוגשו עולה התמונה ולפיה המתלוננת סובלת מהנאשם מעל עשור, כאשר בגין הרשעתו האחרונה בשנת 2019, אשר כללה הפרת צו בית משפט, נידון הנאשם לעונש מאסר בן 6 חודשים ו- 15 ימים, הכולל הפעלת מאסר מותנה.

בת"פ (רמלה) 21771-12-13 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' זיטון (נבו 10.12.2014), שם הורשע הנאשם בריבוי עבירות איומים, עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק ובעבירה של תקיפה כלפי בת זוגו לשעבר ובן זוגה הנוכחי.

...

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממאמציו של הנאשם לעשות שינוי בדפוסי התנהגותו האלימים, במסגרת טיפול פרטני אצל פסיכותרפיסטית במסגרת ארגון "פעמונים" ובהמשך, במסגרת סדנא טיפולית של עמותת "דולב". בהקשר זה שוכנעתי כי הנאשם כיום עושה מאמצים לחזור לאורח חיים נורמטיבי, ולא לשוב לדרכיו הרעות מן העבר.

באיזון בין השיקולים השונים, ומבלי להקל חלילה ראש בחומרת מעשיו של הנאשם, סבורני כי יש מקום בזו הפעם ללכת לקראתו של הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר בפועל שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, אשר יאזן מחד בין חומרת המעשים; נסיבות חייו המורכבות; מצבו הרפואי; מאמציו לשנות מדפוסי התנהגותו האלימים; ולאפשר לו להחזיר את חייו למסלול חיים תקין, ביחד עם בנו, דוד.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל, בקיזוז תקופת מעצרו (1.9.2020-.

ל עניין זה ראה רע"פ 6002/22 אלכסנדר ריאבנקו נ' מדינת ישראל (19.09.2022): "אשר לתנאי השני לפי עניין כתב, והוא שהעבירה תהא כזו המאפשרת את ביטול ההרשעה ללא פגיעה חמורה בשיקולי ענישה אחרים. בית משפט קמא עמד על כוונת המחוקק הנשקפת מסעיף 382 לחוק העונשין, לפיו יש להשית ענישה מוכפלת על עבירה של תקיפה, כאשר העבירה מבוצעת כלפי בני מישפחה, לרבות בני זוג. החמרה זו מבטאת את שאת הנפש כלפי עבירות אלימות שמבוצעות בבני זוג, תופעה שמחייבת הרתעה אפקטיבית על מנת לגדועה מן השורש. אמנם, מעשי המבקש אינם ברף הגבוה של החומרה בתוך גדרי סעיף האישום, אך קביעה כי סוג העבירה בו הורשע המבקש היא כזו המאפשרת לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים – זו קביעה שאינה עולה בקנה אחד עם הדין הנוהג." בנוסף, הגם שהנאשם הציג חוזה העסקה נוכחי, בו צוין כי במידה ויוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית, החברה רשאית לשקול פיטוריו וכי עליו להודיע לחברה במידה ויורשע בהליך פלילי, אין מדובר בפיטורים אוטומאטיים.

המערער הורשע בבית משפט השלום בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והפרת צו. בית משפט השלום קבע כי מיתחם העונש ההולם בגין כלל האירועים נע בין חודש מאסר בפועל ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

במקרה זה המערערת הורשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עת שתקפה את בעלה לשעבר ושרטה אותו בפניו, חזהו וזרועו.

...

מידת הפגיעה בערכים המוגנים: לאור נסיבות ביצוע העבירות, רף האלימות שהופעלה כלפי המתלוננות, והחבלה הגופנית שנגרמה למתלוננת כתוצאה מאלימות זו, אני קובעת כי מידת הפגיעה הינה ברף ממשי.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין כפי שפירטתי אותם לעיל, ובשים לב לכך שהנאשם הורשע בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפת קטין על ידי אחראי, מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין מס' חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ל- 12 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.