יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006):"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו". הנני מצטרף לדברים נכוחים אלה.
בעיניין עבירות הפרת צו שפוטי לפי חוק התו"ב, נוהגים בתי המשפט להחמיר במיוחד.
משלא ביצעו את הצוו במועד, הוגש כתב אישום נוסף בתו"ב 23496-01-11 ועדה מקומית פ"ת נ' אלגזי (10.7.14) בגין הפרת הצוו, בנייה נוספת ללא היתר, ושימוש חורג לצורך גן ילדים.
נוכח התמשכות הפרת הצוו, יש להביא לקיומו ואינני מוצאת הצדקה לעכב את הפסקת השמוש, ובעניין זה, אפנה לעניין סוריזון, שם אמר בית המשפט העליון:
כפי שהבהירו הערכאות הקודמות, בצדק, במשך כארבע שנים מאז החל השמוש החורג, נימנעו המבקשים מלנקוף אצבע, כדי לקדם את הסדרתו החוקית של הפעוטון (להוציא פנייה מקדמית לבירור התכנותו של היתר שנענתה בשלילה).
...
לאחר כל האמור, אני קובעת כי מתחם הענישה בנוגע לעבירת השימוש כולל עונשים של קנס והתחייבות, ואילו בגין העבירות של הפרת הצו יש להטיל גם מאסר על תנאי.
גזירת הדין
לאחר כל האמור, אני גוזרת את העונשים הבאים:
על הנאשמות 1-2 – שני חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שלא יבצעו עבירות שימוש חורג או הפרת צו.
על כל אחת מהנאשמות 1-2 – קנס כספי בסך 18,000 ₪, או 90 ימי מאסר תמורתו.
לפנים משורת הדין אני מורה על ביטול החלטת הביניים שבה נפסקו הוצאות על הנאשמים.
