הפרת צו בית הדין לעבודה באי ניהול מו"מ עם נציגות העובדים

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 60083-02-18 13 אוגוסט 2020 בפני: כב' השופטת דניה דרורי נציג ציבור (עובדים) מר חוסיין סעד נציג ציבור (מעסיקים) מר רפאל להבי התובעת: אורלי רוזנברג ע"י ב"כ: עו"ד קובי פינגרהוט הנתבעים: 1. מועצה מקומית זיכרון יעקב ע"י ב"כ: עו"ד צבי רוטמן 2. זיו דשא 3. מאיר ואנונו (התביעה נמחקה) 4. מרים פאנויאן ע"י ב"כ: עו"ד שמואל קזס החלטה

בכתב התביעה עתרה התובעת לביטול הסכם הפרישה והשבת המצב לקדמותו, בטענה כי ההסכם עליו הסתמכה בטל מעקרו או ניתן לביטול בשל כפיה ועושק כמו גם בשל טעות והטעיה בניהול מו"מ, בשל ניהול מו"מ בחוסר תום לב, כמו גם בשל הפרתו.

(ד) הפרת הוראות סעיף 144א לצוו המועצות המקומיות, תשי"א – 1950 (להלן – צו המועצות המקומיות) המסדיר את הליך הפיטורים במועצות, בכך שפעלו על מנת להמנע מהליך פיטורים פורמאלי המוסדר בחוק בדרך של הפעלת לחץ פסול על התובעת.

...

במסגרת ההליך כאן נטען כי הנתבעים 2 ו 4, שהיו בעלי תפקידים במועצה, הפעילו על התובעת לחץ פסול כדי להביאה לסיים את תפקידה במועצה בכפוף לתנאי הסכם פרישה, אשר בסופו של דבר כלל לא השתכלל או הופר.

בענייננו, ועל יסוד הראיות שהוצגו עד כה לא ניתן להגיע לכלל מסקנה כטענת הממונים שמשלוח המכתבים נושא התביעה בעילת לשון הרע הוא מעשה שהממונים עשו "תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור". בשלב זה הממונים לא הראו במידה הנדרשת שאותם מכתבים נשלחו מכח תפקידם השלטוני, אלא נראה שמדובר במעשה שנעשה מכח תפקידם הניהולי, במסגרת יחסי עבודה ובכובעם כמעסיק או כנציגי המעסיק.

סוף דבר בקשות הנתבעים 2 ו- 4 לסילוק התביעה על הסף ולהכרה בחסינותם - נדחות.

בהקשר זה, אנו קובעים שאם התובעת תגיש בעתיד תביעות כנגד הנתבעים 2 עד 4 בעילות שהובאו בתביעה כאן ונמחקו עד שלב זה היא תישא בהוצאות כל אחד מאותם נתבעים בסך 4,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ס"ק 30072-12-19 17 אוגוסט 2020 לפני: כב' השופטת דניה דרורי נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין המבקשים 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה ע"י ב"כ: עו"ד אלעד מורג 2. ועד עובדי רכבת ישראל ע"י ב"כ: עו"ד סיגל פעיל ועו"ד זוהר גיפס המשיבה 1. רכבת ישראל בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד חיה ארמן, עו"ד גריגורי דנוביץ' ועו"ד רן פרץ פסק דין

המבקשים, הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד עובדי רכבת ישראל, עתרו במסגרת בקשת הצד שבית הדין יאסור על המשיבה לחייב את בעלי התפקידים ליטול חלק בקורס, או להטיל על בעלי התפקידים סמכויות ותפקידים שלא היוו עד כה חלק מתפקידם, אלא לאחר שינוהל מו"מ בין הצדדים ובכפוף להסכמות שיושגו בו. עוד עתרו המבקשים שבית הדין יאסור על המשיבה להפעיל לחצים על בעלי התפקידים בכל האמור בהישתתפות בקורס או בנוגע לעמידה בדרישות הקורס, וכן להוציא צו שיאסור על המשיבה לנקוט בצעדים חד צדדים שיש להם השלכה על תנאי העבודה והשכר של בעלי התפקידים בקשר עם הפעלת סמכויות אכיפה.

לצורך הכרעה בהליך עלינו לקבוע האם משימות האכיפה שקורס האכיפה מסמיך את מינהלי התחנות והמשמרות לבצע היוו חלק מתפקידיהם עד כה, ואם לא - האם ניתן להטיל על בעלי תפקידים אלה משימות אלה מבלי שינוהל מו"מ קבוצי קודם לכך.

תכנית הקורס (נספח 6 לבקשה) כוללת שיעורים בנושאים דומים עד זהים לאלה שנקבעו בתקנות, והם: הכרת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; הכרת הסמכויות המשפטיות של הרכבת בתחום האכיפה וסמכויות הרחקה, זהוי ועיכוב שבפקודה; תרגול סמכויות ביקורת כרטיסים ואכיפה שבתקנות המסילות; תהליך האכיפה, ניהול ארועי הפרות סדר; מילוי טופס דרישה לתשלום; שימוש פקיד רכבת בכוח סביר; סמכויות עיכוב; שיעורים בקרב מגע ועזרה ראשונה; סדנת תיקשורת בינאישית; משמעות האכיפה ודרכי היתמודדות עם לקוחות בנושאים חריגים; סימולציות אכיפה ודילמות בנושא אכיפה.

מאליו מובן שאם ישתנה באופן משמעותי הקף פעילות האכיפה שבעלי התפקידים נדרשים לבצע ותיקבע מכסה של פעולות מסוג זה שאם בעל התפקיד לא יעמוד בה – יגרור הדבר שינוי בתנאי שכרו או קדומו, כי אז ניתן יהיה לטעון שמדובר בשינוי שיש לו השלכה על תנאי העבודה באופן שמחייב את המעסיקה להידבר עם נציגות העובדים בנוגע לאמור, ולנהל עימה מו"מ בנוגע לאותן השלכות על תנאי העבודה של בעלי התפקידים.

...

לא מצאנו להתערב בשאלת מתכונת המבחנים המסכמים של קורס האכיפה, סוגיה שעלתה במהלך ניהול ההליך.

על יסוד האמור והמפורט עד כה אנו קובעים שהחלטת המעסיקה להפנות את בעלי התפקידים לקורס אכיפה והחלטתה להסמיכם כפקידי רכבת כהגדרת המונח בפקודה (ובכפוף להבהרה מצד המעסיקה לפיה בעלי התפקידים אינם נדרשים בהכרח לחלק הודעות בדבר עבירה בהקשר של חוק איסור העישון, וכי לבעל התפקיד ישמר שיקול הדעת להחליט מהו אמצעי האכיפה בו יעשה שימוש, בין השאר בהתייחס לחשש שהדבר יגרור אלימות מילולית או פיסית) היא החלטה המצויה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיקה.

סוף דבר - לא מצאנו להיעתר לבקשה למתן הסעדים המבוקשים והתביעה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 31269-03-20 בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים נציג ציבור (עובדים) מר שרון מיכל נציג ציבור (מעסיקים) גב' ציפי בר נוי המבקש: יצחק שלאס המשיבים: 1. מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר 2. שמואל גולדברג החלטה

המשיב 2 (להלן – המשיב) משמש כמנהל ת"ת. ביום 15.3.20 הגיש המבקש בקשה דחופה כנגד המשיבה לצוו מניעה זמני במסגרתה עתר כי בית הדין יורה למשיבה לבטל את פיטוריו לאלתר.

על בסיס כך עתר המבקש כי בית הדין יורה למשיבים לספק לו אבטחה צמודה שתאפשר את המשך עבודתו ללא מיכשול.

בעניינינו - בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מהות ההפרה, ובכלל זה הקף האחריות של המשיבים ככזו המשפיעה על שאלת ההפרה; המבקש טוען מחד כי המשיבים מסכלים את קיום הצוו בכך שהם אינם נוקטים בצעדים אשר במסגרת אחריותם או בלשון אחרת – תחת חסותם, ואילו המשיבים טוענים כי בשיבוצו של התובע לעבודה בשנת הלימודים תשפ"א קיימה המשיבה את החלטת בית הדין.

למעלה מן הצורך, נציין כי תמוהה העובדה שהמשיבה שלה מוסדות רבים ברחבי הארץ כולל במקומות הסמוכים למקום מגוריו של המבקש, אינה מסוגלת להציע למבקש מקום עבודה חלופי מתאים, כשהמבקש הצהיר בפנינו שוב ושוב כי הוא מוכן להמשיך ולעבוד גם במקום שאינו הת"ת. מוצע אפוא לצדדים להמשיך ולקיים משא ומתן על מנת לנסות ולהגיע להסכמות בדבר שיבוצו של המבקש בבית ספר אחר .

...

כך נטען למשל, כי "אין קשר בין האירועים אשר ב"כ המבקש מעיד כי ננקטו כלפיו לבין המשיב... מדובר בפעולות אשר אינן קשורות במשיב, הן מוכחשות על ידו מחוסר ידיעה, ואין לו כל אפשרות מעשית לשלוט בהן, לכוון אותן או למנוע אותן". בדיון שהתקיים בפנינו נטען כי המשיבה אינה נוקטת צד במחלוקת שנתגלעה בחסידות גור וכי היא אינה עומדת מאחורי המעשים שנעשו על ידי "אותם בחורים שיחוסו להם מעשים חמורים", ובתגובת המשיב נטען כי אין כל קשר בין המעשים הנטענים לבין הבקשה לבזיון בית משפט וכי המבקש אינו מגיע לת"ת "משיקולים השמורים עמו". אין אנו מקבלים טיעונים אלה של המשיבים, בהיותם מתעלמים מהחובות החלות על המשיבה כמעסיקה.

כפועל יוצא, אין אנו מקבלים את הטענה לפיה המבקש אינו מגיע לת"ת מטעמים השמורים עמו, כאשר ידוע וברור לכל כי המבקש נמנע מלהגיע מחשש ממשי לביטחונו.

לאור כל האמור, מובהר כי כחלק מהחלטת בית הדין מיום 28.11.20 (בבקשה לצו מניעה) על המשיבה להמשיך ולשלם למבקש את מלוא שכרו, גם עבור הימים בהם המבקש נעדר מבית הספר מטעמים של חשש לביטחונו בשל אירועיים שאירעו במסגרת עבודתו, וכן להמשיך לשלם את מלוא השכר במועד גם בעתיד כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על ידי בית הדין.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ק 34257-10-20 10 נובמבר 2020 לפני: כב' השופט אלעד שביון נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון המבקשת: הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות המעו"ף ע"י ב"כ עו"ד יובל ברוק המשיבות: 1. עריית חולון ע"י ב"כ עו"ד דרור גל ורעות שגיב גרטלר 2. החברה לאוטומציה החדשה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיכל ז'ילוני חדד 3. מדינת ישראל – משרד הפנים ע"י ב"כ עו"ד שיראל להט בן-נון החלטה

לנוכח השינוי הדרמטי במתכונת ההעסקה והכוונה לסיים את העסקתם של העובדים בחברה מבלי להישתתף במכרזים פנימיים ואף מבלי להבטיח את הזכויות שצברו לאורך שנות עבודתם בחברה ביקשה ההסתדרות לנהל מו"מ עם הערייה על מנת להסדיר את זכויות העובדים ולבדוק אפשרויות אחרות שימנעו את סיום העסקתם לנוכח הותק הרב שצברו בעבודה בערייה.

ביום 4.11.20 זומנו הצדדים לדיון תיזכורת שהתקיים ביום 5.11.20 ולאחר שהניסיון להגיע להסכמה לא צלח ניתנת החלטה זו. יצוין, כי במסגרת הדיון ציינה ההסתדרות, כי מבלי לפגוע בטענותיה, היא אינה עומדת על הסעדים המפורטים בסעיפים 70א' ו-ג' לבקשה (הצהרה בדבר הפרת חובת ההידברות וניהול מו"מ בין ההסתדרות לעירייה).

המסגרת הנורמאטיבית: עפ"י כל דין על בקשה למתן צו מניעה / עשה זמני לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, על מבקש הצוו להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו; שנית, על בית הדין לבחון קיומם של שיקולים המצדיקים דחיית הבקשה כגון, שהוי, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים; שלישית, על בית הדין לבחון את מאזן הנוחות (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).

...

בנסיבות אלו מצאנו, כי המחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין העובדים לעירייה ובחינת הטענה להיותם של העובדים עובדים בעירייה וההשלכות של כך ראויות להתברר במסגרת ההליך הקיבוצי.

לעניין טענת העירייה בדבר הגשת הבקשה בחוסר תום לב נציין, כי אין אנו מוצאים לקבל טענה זו. אכן ראוי היה לצרף לבקשה העתק מההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לחברה אשר צורף ע"י העירייה והחברה, ברם לא מצאנו כי היעדר צירוף ההסכם הקיבוצי נעשה בחוסר תום לב כאשר ההסתדרות ציינה במפורש, כי היא הארגון היציג של עובדי העירייה והחברה (סעיף 1 לבקשה).

לעניין טענת העירייה לפיה מדובר בעתירה מוקדמת נציין, כי אנו סבורים שלנוכח פסיקת ביה"ד אין מקום לבטל את הליכי השימוע, ברם ככל שבעקבות הליכי השימוע יוחלט על פיטורי מי מהעובדים, הרי שהפיטורים בפועל יידחו עד לאחר מתן פסק דין בהליך העיקרי.

ממילא ההחלטה בשימוע תוכל לעמוד לביקורת ביה"ד. בנסיבות אלו מצאנו להורות כדלקמן: ניתן צו זמני האוסר על החברה לסיים את העסקתם של העובדים עד למתן פסק דין שיינתן בהליך העיקרי.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים פ"ה 58015-02-19 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור (ע) מר אלי קדוש נציג ציבור (מ) מר יוסף בנבנישתי התובעים: ניסן גביש ו-290 אח' הנתבעת: קרן קיימת לישראל פסק - דין

עוד ביקשו כי בית הדין יתן צו זמני לפיו עד להכרעה בתובענה, המשיבים 2-4 לא יהיו מוסמכים לנהל מגעים עם הנהלת קק"ל או לקבל החלטות בשם גימלאי קק"ל, בכל הנוגע להסדר הבטחת כספי הפנסיה התקציבית של גימלאי קק"ל וליישומו וכי בית הדין יתן צו שיורה לקק"ל להכנס למו"מ רציף ואינטנסיבי עם המבקשים או נציגיהם, בפקוח בית הדין, עד ליישום הסדר הבטחת כספי הפנסיה התקציבית של גימלאי קק"ל, בהתאם להסכמים הקבוציים המיוחדים שנחתמו בעיניין זה. בתאריך 24.3.19 ניתנה החלטת בית הדין לפיה ההליך כולו יועבר לרשות השיפוט של ההסתדרות וידון שם, וההליך בבית הדין הסתיים.

עוד צוין כי מר דרעי נעדר כל סמכות לנהל מו"מ עם נציגות בלתי ידועה ושאינה מוכרת, לצורך הבטחת הפנסיה של העובדים והגמלאים.

אם לא הושגה במלואה מטרת המחוקק להקנות לבית-הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון בכל סיכסוך עבודה קבוצי בעיניין קיומו, תחולתו, פרושו או הפרתו של ההסכם הקבוצי, בשל כך שהמחוקק הצמיד את הגורם הפרסונאלי ("הצדדים") לגורם הענייני, אין לתקן את המעוות על-ידי פירוש החוק, כך שלא רק יהא נוגד את לשון החוק אלא שיביא לטשטוש תחומים ויפגע בהבחנת יסוד בין יחסי עבודה אינדיבידואליים ויחסי עבודה קבוציים, בין משפט העבודה האינדיבידואלי ובן משפט העבודה הקבוצי.

...

ממילא מדובר בשאלת דרך הבטחת המקורות, ולא שאלת מימוש ספציפי אישי כנדרש בפסיקה לעיל, משכך, דין הטענה להידחות.

לטענת הנתבעת, גם כתב התביעה המתוקן נועד להוות אך כלי ניגוח בידי הגמלאים במסגרת המאבק הפנים ארגוני בין הסתדרות הגמלאים לנציגי העובדים, ולפיכך מקומם להידון ברשות השיפוט של ההסתדרות, כפי שכבר נפסק על ידי בית הדין בהליך זה. התובעים טענו כי דין הטענה להידחות.

ממכלול הנושאים והשאלות לעיל, הפסיקה הרלוונטית, ומהות התביעה עולה כי דינה להידחות על הסף.