הפרת פרטיות עובד על ידי מעסיק

לטענת המבקשים, העקרונות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב ענבר - מדינת ישראל (ניתן ביום 8.2.2011) (להלן- "עניין איסקוב ענבר") ביחס למעקב של מעסיק אחר תיכתובת דואר אלקטרוני של עובד תקפים גם ביחס למעקב אחר נסיעתו ואופן נהיגתו של העובד.

וכדברי השופט אליאסוף בפסק הדין - דב"ע (ארצי) נד/1-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – התעשייה האוירית לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כט 601 (להלן – "עניין רמת"א") בבית הדין הארצי (עמ' 635): "עלינו למצוא את האיזון הנכון בין פררוגטיבה זו לזכויות העובדים, בין זכותו של המעביד לאוטונומיה של רצון פרטי ולזכותו לחופש העיסוק, לבין אותן זכויות של העובדים. דרישת תום הלב מהמעביד דורשת שהמעביד לא ינצל את הפררוגטיבה הניהולית שלו מעבר לסביר באופן שעובד סביר לא יוכל להסכים לה. דרישת תום הלב מהעובד דורשת שהעובד לא יתנגד לכל שינוי שנעשה על-ידי המעביד תוך כדי מהלך יחסי העבודה ובכך לא יאפשר למעביד לנהל את עסקו." בעניינינו, אל מול זכות היתר הניהולית הקניינית של המעסיק, ניצבת הזכות לפרטיות של העובד המעוגנת גם היא בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ובצד לכך מעוגנת גם בחוק ספציפי – הוא חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן- "חוק הגנת הפרטיות").

מקריאת הנוהל נראה כי צודקים המבקשים כי חלק מהמידע המופק באמצעות הנוהל נאסף על ידי המשיבה ישירות על מנת לאתר הפרות משמעתיות של העובדים, כאשר עפ"י הנוהל מידע זה מועבר, בין היתר, לסמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש של המשרד.

...

לפני סיום - לטעמנו, במקרה שלפנינו, אין אנו נדרשים למשפט משווה, שכן, חובות המעסיק בהקשרים הרלוונטיים לענייננו מצויות כולן בדין הישראלי, בעיקר בהלכת איסקוב ענבר, אשר עיקריה זכו לחידוש, בהלכת עיריית קלנסאווה, על רקע החידושים הטכנולוגיים.

סוף דבר: אנו סבורים, כי מהבחינה המהותית עומדת למדינה הזכות להתקין ולהפעיל את מערכת האיכון – מערכת הפוינטר, ברכבי המדינה ובכך לאסוף מידע על התנהלות הנהגים הן מבחינת שימוש ברכב והן מבחינת בטיחות נהיגתם, שכן שתי התכליות שבבסיס רצונה של המדינה להטמיע את מערכת האיכון – הכלכלית והבטיחותית – הן, ככלל, תכליות ראויות וחיוניות במסגרת פעילות צי הרכב כחלק מעיסוקיה של המדינה, וזאת בכפוף לכך שעל המדינה להתאים ולשנות את הנוהל בהתאם להנחיות שנקבעו בפסק הדין תוך מילוי חובת היוועצות עם המבקשים.

לפיכך, אנו מורים למדינה לערוך מחדש את הנוהל "תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי", בשים לב לקביעות המנחות בפסק דין זה, תוך היוועצות עם המבקשים.

ביישמו את האמור על תיכתובות הדואר האלקטרוני שצורפו לתצהיר העדות הראשית, הזכיר בית המשפט את אפשרות קיומו של החריג שהוכר בענין איסקוב בנוגע לעיון בתכתובות אישיות באמצעות תיבות דואר אלקטרוני שהועמדו לרשות העובד על-ידי המעסיק - קיומו של חשש ממשי לפעילות בלתי חוקית מצד העובד או לביצוען של פעולות שיש בהן כדי לפגוע בעיסקו של המעסיק - וקבע, כי בהיעדר טענה מצד המבקשת לחשש כאמור, ואף בהיעדר אינדיקאציה לכך מהמסמכים שלפניו, לא מיתקיים החריג והעיון בתכתובות הדואר האלקטרוני שלא מוענו גם למצהיר, היה שלא כדין.

אשר להפרת הפרטיות מצדה של המבקשת, מקובלת עליי קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לפיה המבקשת הפרה את זכותו לפרטיות של המשיב; וכשלעצמי איני רואה כל קושי להחיל את העקרונות היפים שנקבעו בהילכת איסקוב על ענייננו.

האיזון שנקבע שם בין הזכות לפרטיות לבין הפררוגטיבה של המעסיק לניהול עסקו, הוא איזון ראוי ומתבקש, ואיני סבור כי העובדה שבין המבקשת למשיבים לא היתקיימו יחסי עבודה במובנם הרגיל יש כדי להשליך על איזון זה. בצדק קבע בית משפט השלום כי גם אם יחסי עבודה רגילים בין הצדדים אין כאן, מתכונת ההיתקשרות הספציפית (ואחדד: במסגרתה למשיב הוקצה חדר במשרדי המבקשת, ניתן לו מחשב והועמדה לרשותו תיבת דואר אלקטרוני אישית) מחייבת יישום דומה.

...

אשר להפרת הפרטיות מצדה של המבקשת, מקובלת עליי קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לפיה המבקשת הפרה את זכותו לפרטיות של המשיב; וכשלעצמי איני רואה כל קושי להחיל את העקרונות היפים שנקבעו בהלכת איסקוב על ענייננו.

גישה זו אינה מקובלת עליי.

סופו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות, ומכאן שדין הבקשה להידחות.

מאחר והעוולה האזרחית מכוח הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות אינה מצויה בגדר החריגים הקבועים בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, אשר ביחס אליהם קמה לבית הדין סמכות לידון, אין עוולה זו מצויה באופן ישיר בגדר סמכותו העניינית של בית הדין (לענין זה ר' פסקי דין והחלטות שניתנו על ידי מותב זה בפ"ה (ת"א) 55832-04-19 בתיה יהודה נגד עירית הרצליה (13.4.20), ערעור לבית הדין הארצי נדחה ע"ע (ארצי) 19153-06-20 (18.2.21) וכן סע"ש (ת"א) 61935-03-18 מיוחס נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (11.9.19) בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי נמחקה בהסכמה, ע"ע (ארצי) 55841-09-19).

במידת הצורך, לאחר שיקול דעת, יתכן ותנתן למעסיק האפשרות לקבל לידיו את המידע המבוקש, לאחר סינון מידע פרטי אישי ותוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בפרטיות העובד, וזאת בהליך משפטי מפוקח ומבוקר, שלא יינקט על ידי המעסיק בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי (ר' על דרך ההקש ובשינויים המחוייבים ע"ע 90/08 (ארצי) טלי אסקוב ענבר נגד הממונה על חוק עבודת נשים (8.2.11)).

...

ברם משהועברו הכספים לחברת הביטוח בדיעבד (בחודש דצמבר 2018) כך שנותרו הפרשים נמוכים מאוד לתשלום, ובהתחשב בכלל נסיבות הענין כמפורט בפסק דיננו לעיל, לא מצאנו מקום להורות על הרמת מסך כלפי הנתבעים 4-5.

על כן התביעה להרמת מסך נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בית הדין הארצי בפסיקתו עמד על חשיבות מתן ההודעה לעובד על ידי המעסיקים וקבע כדלקמן: "החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה. ב. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהוה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. ג. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהוה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקריטי לצורך כך." [ע"ע 154/10 (ארצי) קלרה שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11)].

עוד טענה הנתבעת כי בירור שערכה עם עובדיה ומנהלה העלה כי התובעת פגעה באמון הנתבעת עת חדרה לפרטיות עובדי הנתבעת, כאשר בדקה את תלושי שכרם ואף הלכה לשוחח על תוכנם עם עובדי הנתבעת במטרה לקדם אינטרסים אישיים.

...

סיכומו של דבר, לאור עיסוקה של הנתבעת, הודאת מר דלח בעדותו בדבר תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי, כאשר טענת התובעת אושרה הלכה למעשה, שוכנענו כי ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס וכן צווי ההרחבה מכוחו חלים על יחסי הצדדים.

משטענה הנתבעת להתיישנות במסגרת כתב ההגנה וכן לא זנחה טענתה זו בסיכומיה, אין בידינו להעניק לתובעת סעד בגין רכיב זה. על כן, דין בגין רכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין גמול שעות נוספות בסך של 1,224 ₪.

פיצוי בגין פגיעה בפרטיות לטענת התובע החוקר הפרטי שנשכר על ידי הנתבעים הפר את הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ("חוק הגנת הפרטיות") בכך שעקב אחר התובע וצילם אותו בחצר ביתו הפרטית ובתוך בית בתו שהיה בשיפוצים.

בשים לב למיגבלות החלות על מעסיק לנקוט הליך לפי סעיף 2(ג) לתקנות דמי מחלה, ככל שמדובר באישור מחלה שניתן על ידי קופת חולים, נקיטת צעד של מעקב באמצעות חוקר פרטי על ידי מעסיק אינו נתפס כמעשה בלתי מידתי.

...

לא מצאנו בדו"ח החקירה מעקב אחר התובע בתוך ביתו.

לנוכח האמור התביעה בעילת התעמרות נדחית.

סיכום וסעדים תביעות התובע לפיצוי בגין הפרשי פיצויי פיטורין, בגין הפרת הסכמה לתשלום תוספת הקפצות פתע, בגין הפרת הסכמה לתשלום תוספת משמרות, בגין פגיעה בפרטיות, פרסום לשון הרע והתעמרות - נדחות.